רוכשי הבית שבקיבוץ זיקים תבעו גם פיצויים על מרמה אבל נדחו. נקבע כי טענם שהוטעו לחשוב שהם מחויבים לבנות רק באמצעות הקבלנית היקרה שבחר הקיבוץ לא הוכחה
השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט מבית משפט השלום בתל-אביב חייבה לאחרונה את חברת הבנייה "הרטוב לוי" לשלם כ-150,000 שקלים פיצויים והוצאות לזוג שבנתה עבורו בית בהרחבה שבקיבוץ זיקים, והתגלו בו ליקויי בנייה. עם זאת, היא דחתה את דרישת הזוג לפיצויים נוספים של מאות אלפי שקלים עבור הטעיה ומרמה מצד החברה והקיבוץ. השופטת קבעה כי הבעלים לא הוכיחו שהוטעו לחשוב שהם מחויבים לבנות רק עם חברת הבנייה הספציפית ונמנעה מהם האפשרות לבחור קבלן בעלות זולה יותר.
בתביעה שהגיש זוג הרוכשים נגד חברת הבנייה והקיבוץ, הם דרשו יותר מ-700 אלף שקלים פיצויים על ליקויי בנייה, הטעיה ועשיית עושר ולא במשפט.
הזוג רכש את הזכויות בהרחבה ב-2009 והתקשר בחוזים עם הקיבוץ ועם חברת הרטוב. הוא טען כי שילם עבור הבית קרוב ל-1.2 מיליון שקלים, סכום גבוה מאוד ביחס לשווי הבנייה באזור. למרות זאת, הבית נבנה באיכות ירודה ויש בו ליקויים רבים. עוד נטען שהחברה לא בנתה מחסן בניגוד להתחייבותה.
באשר להטעיה, טענו בני הזוג שהרטוב והקיבוץ עשו יד אחת והציגו להם מצג שווא שלפיו הם חייבים לבנות את הבית באמצעות הרטוב. נטען שהרטוב והקיבוץ ככל הנראה חלקו ביניהם את הרווחים שעשו על חשבונם, ואף גבו מהם דמי פיתוח ביתר ובניגוד להגבלות של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
הרטוב והקיבוץ הכחישו את הטענות נגדם והדגישו שלא היה ביניהם כל שיתוף פעולה סודי. הקיבוץ התקשר עם הרטוב כקבלנית למתחם שהוקצה לבנייה ריכוזית שבו בחרו התובעים מגרש, אף שידעו כי ישנו גם אזור שהוקצה לבנייה עצמית. התמורה שנגבתה הייתה לטענתם באישור של רמ"י ותאמה את הבנייה ואת עבודות הפיתוח שנעשו.
הרטוב הוסיפה כי ביצעה בנייה מעולה וכי התובעים לא אפשרו לה לתקן את הליקויים שנמצאו בבית. לגבי המחסן, נטען כי בתב"ע הייתה טעות קולמוס שמנעה קבלת היתר בנייה והיא תשלים אותו ברגע שתתוקן.
רק השערה
השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי התובעים לא הוכיחה הטעיה או מרמה, שכן לא הציגו כל ראיה או עדות שתומכת בגרסתם שנאמר להם שהם חייבים לבנות עם הרטוב.
השופטת קבעה שהתובעים ידעו שהוקצה להם מגרש באזור הבנייה המרוכזת ולא הוכח שמישהו הסתיר מהם שיש גם מגרשים באזור לבנייה עצמית. הטענה שבין הרטוב לבין הקיבוץ נרקמה איזושהי שותפות רווחים נשארה כהשערה, מה גם שהמחיר עבור הבנייה אושר על-ידי רמ"י. השופטת הוסיפה עוד כי גם התשלום עבור הוצאות הפיתוח נגבה כדין בהתחשב שכן נעשו עבודות מעבר לדרישה הבסיסית של רמ"י.
עם זאת, השופטת קבעה כי התובעים הוכיחו שלא נבנה להם מחסן ושישנם ליקויים בבית, ואילו הרטוב לא הוכיחה שהם מנעו ממנה לתקן אותם. לפיכך עליה לפצות את התובעים על הליקויים ואי הנוחות שתיגרם להם בזמן התיקונים.
בסך הכל נפסקו לתובעים פיצויים של כ-130 אלף שקלים בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין של כ-20,000 שקלים. עם זאת, התובעים חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות ושכר טרחה של 20,000 שקלים. כמו כן, מאחר שהגישו את התביעה גם נגד המועצה האזורית חוף אשקלון ללא סיבה, הם חויבו לשלם לה הוצאות של 10,000 שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד מקרקעין גיל תורג'מן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דב פישלר ועו"ד גור עמרם (בשם חברת הבנייה), עו"ד ליאור אוחנה (בשם הקיבוץ), עו"ד אליעזר בן מוחה (בשם המועצה האזורית)
עו"ד דניאל כהן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין