אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> כהן ואח' נ' הרטוב לוי בע"מ ואח'

כהן ואח' נ' הרטוב לוי בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 25/10/2021 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
52973-12-14
03/10/2021
בפני השופטת:
הבכירה רונית פינצ'וק-אלט

- נגד -
תובעים:
1. עמי כהן
2. אריקה כהן

עו"ד גיל תורג'מן
נתבעים:
1. הרטוב לוי בע"מ
2. מתיישבי זיקים- אגודה להתיישבות שיתופית בע"מ – התביעה נמחקה
3. קיבוץ זיקים- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
4. מועצה אזורית חוף אשקלון נתבעת1עי

עו"ד דב פישלר ועו"ד גור עמרם (נתבעת 1)
עו"ד ליאור אוחנה (נתבעת 3)
עו"ד אליעזר בן מוחה (נתבעת 4)
פסק דין
 

 

  1. לפניי תביעה כספית שהגישו התובעים, משתכנים בהרחבה בקיבוץ זיקים, אשר בנו את ביתם בהרחבה באמצעות בניה מרוכזת באמצעות הנתבעת 1, חב' הרטוב לוי בע"מ.

     

  2. התביעה הוגשה נגד חברת הבנייה, נגד הקיבוץ ונגד המועצה האזורית שבשטח שיפוטה מצוי הקיבוץ.

     

  3. התובעים בני זוג תושבי ההרחבה של קיבוץ זיקים.

     

  4. הנתבעת 1 הרטוב לוי בע"מ (להלן: "הרטוב") היא חברה פרטית אשר ביצעה עבודות פיתוח וכן בנייה בהרחבה.

     

  5. הנתבעת 2 היא האגודה הקהילתית של הישוב זיקים שבה חברים בין היתר המתיישבים החדשים ובהם התובעים (להלן: "האגודה"). לאחר הגשת התביעה ולפני שהוגשו כתבי הגנה ביקשו התובעים למחוק את התביעה נגד האגודה, והתביעה נגדה נמחקה.

     

  6. הנתבע 3, קיבוץ זיקים (להלן: "הקיבוץ") הוא בעל זכות שכירות ארבע שנתית מתחדשת מרשות מקרקעי ישראל (להלן "רמ"י").

     

  7. הנתבעת 4 היא מועצה אזורית "חוף אשקלון" (להלן: "המועצה" או "חוף אשקלון") שבתחום שיפוטה נמצא הקיבוץ.

     

  8. התביעה הוגשה בגין 4 רכיבי תביעה כדלקמן:

    • הטעיה שהטעו הרטוב והקיבוץ את התובעים (והמועצה לא מנעה ההטעיה) לסבור שלא ניתן לבצע בנייה עצמית אלא רק בניה מרוכזת, דבר שגרם להם לשלם סכום מופרז עבור הבנייה.

      • חיוב התובעים בסכום עודף מעל לסכום המותר עבור עבודות פיתוח.

      • ליקויי בנייה.

      • מחסן שהובטח ולא נבנה.

         

  9. התביעה הועברה להידון לפניי מהמותב הקודם בשנת 2017.

     

  10. בתובענה התנהלו הליכים מורכבים, לרבות הגשת חוות דעת על ידי הצדדים בשלבים מתקדמים של התובענה, חוות דעת שהיו נחוצות לצורך בירור התובענה, ובהתאם מינוי מומחה מטעם בימ"ש, אף הוא בשלבים מאוחרים של ניהול ההליכים, ובשלבים בהתאם לחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים.

    כמו כן התנהלו ישיבות רבות של הוכחות לשם שמיעת העדים הרבים, ותוך שחלק מהעדים נחקרו בחקירות נגדיות ממושכות.

     

    טענות הצדדים בכתבי הטענות.

    טענות התובעים

  11. הרטוב והקיבוץ הציגו לתובעים מצגי שווא שגרמו לתובעים לטעות לחשוב שהאפשרות היחידה העומדת בפניהם לצורך בניית ביתם בהרחבה שבקיבוץ הינה אך ורק ע"י ובאמצעות התקשרות עם הרטוב.

     

  12. מדובר בהטעיה מכוונת תוך עשיית רווחים על חשבון התובעים, רווחים שככל הנראה חלקו ביניהם הרטוב והקיבוץ, חלוקה אשר מהווה העברת כספים אסורה עפ"י תקנות רמ"י (או בשמה הקודם מנהל מקרקעי ישראל).

     

  13. העברת כספים אסורה בין גופים פרטיים כגון הרטוב לגופים שמעצם טיבם אמורים להיות מופקדים על שמירת וחלוקת קרקעות ציבוריות שנמסרו לאחזקתן או שיש להם חובת נאמנות לציבור ולרשויות המדינה כגון הקיבוץ.

     

  14. לקיבוץ היו אינטרסים מנוגדים לחברים בו או למשתכנים ובשל אותם ניגודי עניינים הוא פעל בעצמו או באמצעות אחרים להוציא מהתובעים כספים שאילולא פעולות אסורות אלו לא היו משלמים בעבור הזכות להתגורר בהרחבה.

     

  15. המועצה המקומית נכשלה בתפקידה לפקח על הרטוב ועל הקיבוץ. עצימת העיניים של המועצה המקומית גרמה להרטוב ולקיבוץ להמשיך במעשיהן ללא הפרעה תוך הפרת חוקים תקנות ונורמות מוסריות.

     

  16. בשנת 2009 חיפשו התובעים, אשר שכרו באותה עת בית במושב ניר ישראל, יישוב קהילתי להשתקע ולבנות בו את ביתם. במהלך החיפושים נתקלו התובעים במודעות המזמינות את הציבור להצטרף להרחבה ופנו לקבל פרטים אודות הפרויקט.

     

  17. בתחילת חודש ספטמבר 2009, פגש התובע יחד עם חברו מר דני חיימוביץ' את גב' ורד מדמוני, העובדת בהרטוב, והיא הסבירה להם על אופי הקיבוץ, אופן ההרחבה תהליך ותנאי ההצטרפות.

     

  18. כשבוע לאחר הפגישה הראשונה, נערכה פגישה נוספת שאליה שוב הגיעו התובע וחיימוביץ' ונפגשו עם מנהל הרטוב, מר יעקב לוי, ומדמוני שהיא בת זוגו, כאשר מידי פעם היו מצטרפים נציגי הקיבוץ, מר טל מור ומר יהוא בן טובים.

     

  19. במהלך הפגישות הובהר לתובעים כי בניית הבית יכולה להיעשות אך ורק על ידי הרטוב, ולא על ידי גורם אחר, קרי: בנייה עצמית. דברים אלו נאמרו לא רק מפי נציגי הרטוב אלא גם מפי נציגי הקיבוץ השונים.

     

  20. בתום הפגישה השנייה נמסרו לתובע הסכמים ונספחיהם הנדרשים לחתימה לצורך הצטרפות לפרויקט, ובין היתר מסמך שכותרתו "נספח א' להצעת רכישה – תזרים זרימה פרויקט נוף ים – קיבוץ זיקים" (להלן: "תרשים הזרימה") המפרט את כל השלבים שעל כל משתכן פוטנציאלי לעבור.

     

  21. תרשים הזרימה מפרט את כל הפעולות והתשלומים החל מיום הגעת המשתכן הפוטנציאלי לקבל פרטים אודות הפרויקט ועד ליום שבו מתחילה בניית הבית שלו.

     

  22. התובעים פעלו עפ"י תרשים הזרימה.

     

  23. התובעים שילמו להרטוב מקדמה על סך 15,000 ₪ על חשבון עבודות הפיתוח בהתאם לתרשים הזרימה וכן חתמו על מערכת ההסכמים, בין היתר הסכם לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות, הסכם לשירותי בנייה והסכם הצטרפות.

     

  24. בהתאם לתרשים הזרימה התובעים הפקידו בידי הרטוב סך של 127,000 ₪ המהווים השלמה לסך של 142,000 ₪ הוא הסכום שנדרשו לשלם בנאמנות עבור עבודת הפיתוח.

     

  25. התובעים הפקידו בידי הרטוב סך נוסף של 20,000 ₪ המהווים מקדמה לחוזה שירותי הבנייה.

     

  26. לאחר החתימה על ההסכמים והפקדת הכספים הורתה הרטוב לתובעים ליצור קשר עם נציגי הקיבוץ לצורך המשך הליכי הקליטה.

     

  27. התובעים הוזמנו לשיחה עם נציגי הקיבוץ, שהפנו אותם למכון אבחון ולאחר שהתקבלו התוצאות התקיימה בעניינם ועדת קבלה. ביום 24.12.2009 קיבלו התובעים הודעה כי עברו את ועדת הקבלה ונמצאו מתאימים להתיישבות בהרחבה.

     

  28. ביום 25.12.2009 חתמו התובעים על חוזה הפיתוח עם רמ"י (באותו מועד עדיין ממ"י).

     

  29. לאחר החתימה על הסכם הפיתוח הוגשה על ידי הרטוב בשם התובעים בקשה לקבלת היתר בנייה לבית התובעים והתקבל היתר בנייה בחודש ספטמבר 2010.

     

  30. התובעים שילמו את מלוא התשלומים במועדים שנקבעו בלוח התשלומים או במועד שהתבקשו על ידי הרטוב.

     

  31. עבודות הבנייה החלו בחודש ספטמבר 2010 ונמשכו עד מועד המסירה ביום 27.7.2011.

     

  32. הרטוב לא בנתה עבור התובעים מחסן שהתחייבה לבנות עפ"י ההסכם למתן שירותי בנייה והמפרט הטכני, אך הרטוב התנתה את מסירת החזקה בבית בביצוע מלוא התשלומים עפ"י ההסכם והתובעים שילמו את מלוא התשלומים.

     

  33. הרטוב התחייבה להשלים את בניית המחסן תוך זמן קצר אך לא עשתה כן עד היום.

     

  34. הרטוב בנתה את הבית באיכות ירודה קיימים בו ליקויים רבים.

     

  35. התובעים שאלו מספר פעמים את נציגי הנתבעים באופן מפורש האם ניתן לבצע בניה עצמית במגרש וניתנה להם תשובה נחרצת כי לא ניתן לעשות כן והרטוב היא זו שלה הזכות הבלעדית לבנות את כל הבתים בהרחבה.

     

  36. בעת הצגת תרשים הזרימה נמסר לתובעים כי ללא סיכום וחתימה על הסכם למתן שירותי בניה עם הרטוב לא תינתן להם המלצה מאת הקיבוץ למנהל ואף לא יעברו לשלב הבא של ועדת קבלה ומבחני אישיות.

     

  37. מדרך הצגת הדברים בע"פ ובכתב היה ברור לתובעים כי הרטוב היא שבונה את בתי ההרחבה, רוצה לומר שבשום שלב לא ניתנה לתובעים האפשרות או נמסר להם שיש אפשרות כי לא יבצעו את עבודות הבנייה באמצעות הרטוב.

     

  38. מצב דברים זה הוביל את התובעים לא רק לקבל את עניין ההתקשרות עם הרטוב כעובדה מוגמרת אלא גם גרם לכך שהרטוב הציגה להם את מחירי הבתים (כל אחד בהתאם לגודל ולדגם) כעניין סופי שאינו נתון למו"מ כלל וכלל.

     

  39. הקיבוץ גם לא אפשר לתובעים ולמשתכנים אחרים לעבור לשלב הבא בתרשים הזרימה (הפנייה למכון אבחון וועדת קבלה, וכפועל יוצא הפניה למנהל לצורך הקצאת המגרש לתובעים וחתימה על הסכם פיתוח), מבלי שקיבלו את אישור הרטוב לכך שהתובעים חתמו על ההסכמים והפקידו את הסכומים המתחייבים מתרשים הזרימה.

     

  40. התובעים חויבו על ידי הקיבוץ להתקשר עם הרטוב בבנייה ביתם.

     

  41. לקיבוץ היה אינטרס כי הרטוב תבנה את הבתים בהרחבה בשל הסכמים סודיים המתקיימים בין הקיבוץ לבין הרטוב.

     

  42. ההסכמים סודיים משום שקיים איסור מוחלט של רמ"י על הקיבוץ לקבל או לגבות כספים כלשהם מהמשתכנים בהרחבות, ישירות או בעקיפין.

     

  43. לידי התובעים הגיעו מספר מסמכים שהוחלפו בין הנתבעים מהם ניתן ללמוד כי הרטוב שילמה לקיבוץ סכמים ניכרים ואסורים מהכספים שגבתה מהמשתכנים (חלק מהמסכים – נספח י' לכתב התביעה).

     

  44. למיטב ידיעתם של התובעים זכו בני הקיבוץ או מי שהקיבוץ היה מעוניין ביקרם בהטבות מפליגות או הנחות בעבודות שביצעה עבורם הרטוב.

     

  45. המצג המטעה של הרטוב והקיבוץ הוביל את התובעים להתקשר עם הרטוב בהסכם למתן שירותי בניה בו התחייבו לשלם לה סכומים העולים באופן ניכר וחריג על זה שהיו משלמים אם היו בוחרים לבצע בנייה עצמית, או היו מתקשרים עם קבלן לאחר עריכת מכרז או מו"מ עם מספר קבלנים.

     

  46. בשל המצג, ניטלה מהתובעים האפשרות לעשות סקר שוק בין קבלנים שונים ולבחור את הקבלן שיציע להם את התנאים הטובים ביותר.

     

  47. מבדיקה שעשו התובעים לאחר שהתבררו להם העובדות הנ"ל, עולה כי הסכום שגבתה מהם הרטוב במסגרת ההסכם בשל היותם "לקוחות שבויים" הינו מופרז ביחס לכל סכום שהיו משלמים לקבלנים אחרים.

     

  48. לאור מצגי השווא התובעים התקשרו עם הרטוב ושילמו לה עבור בניית ביתם סך של 1,182,498 ₪.

     

  49. לטענת התובעים גודל הבית 155 מ"ר, דהיינו עלות הבנייה שגבתה הרטוב עומדת על סך של 7,630 ₪ למ"ר בנייה.

     

  50. ביום 27.10.2014 קיבלו התובעים חו"ד מאת השמאי מרדכי דדון שמאשרת כי המחיר נכון לשנת 2009 ששילמו להרטוב הינו מופרז. השמאי דדון קבע כי בנייה באיכות כזו בשנת 2009 אמורה הייתה לעלות לתובעים סך של 709,415 ₪. דהיינו קבלן אחר שהיה צריך לתת הצעה מתחרה וגם אמור היה להרוויח סכום סביר היה גובה סכום השווה ל 4,433 ₪ למ"ר בנייה השווים ל- 58% מהסכום שהתובעים שילמו להרטוב.

     

  51. הפער בין המחיר שהתובעים שילמו, למחיר שהיו משלמים אלמלא מצג השווא שבגינו התקשרו עם הרטוב, עומד על סך של 473,083 ₪.

     

  52. התובעים מפנים לכתב תביעה שהוגשה בת.א. 1012-08-12 ע"י בני הזוג ג'עפרי ג'מאל וג'יני (להלן: "תביעת ג'עפרי"), שם מודה הרטוב כי עלות הבנייה המוערכת על ידה מגיעה לסך של 5,000 ₪ למ"ר.

     

  53. לא אף זאת אלא שהרטוב מודה באותה נשימה כי הייתה אמורה להרוויח סך של 529,000 ₪ בגין בניית בית ג'עפרי.

     

  54. כך אפשר להבין שקבלן אחר היה גובה סכום תחרותי של כ- 4,000 ₪ למ"ר עלות בנייה באותה רמה.

     

  55. כנגד כל הנתבעים טוענים התובעים לעילות תביעה של מצג שווא, הטעיה והפרת חובה חקוקה – תשלום יתר אסור של עבודות הפיתוח.

     

  56. בהתאם להוראות רמ"י נאסר על הנתבעים לגבות עבור עבודות הפיתוח סכום העולה על סך של 100,000 ₪.

     

  57. ביום 10.5.2009 נכנסה לתוקף החלטת מנהל 1180 (שהחליפה את החלטה 959 ו- 737) (להלן: "החלטה 1180" או "החלטת המנהל"), שעניינה בסעיף 4 עבודות פיתוח ושדרוג תשתיות .

     

  58. החלטת המנהל קיבלה תוקף 4 חודשים לפני המועד שבו החתימו את התובעים על הסכמי ההצטרפות וביניהם ההסכם "לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות" וכן קודם למועד החתמת התובעים על נספח י' "עבודות פיתוח מיוחדות" להסכם "למתן שירותי בנייה".

     

  59. למרות זאת הרטוב והקיבוץ גבו מהתובעים, סכומים ניכרים העולים על המותר. הרטוב והקיבוץ החתימו את התובעים על שני הסכמים המתייחסים להוצאות פיתוח. הראשון, נספח ג', הסכם "לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות" שבו נקבו את הסכום המותר של 100,000 ₪. בנוסף החתימו את התובעים על נספח י' להסכם לתן שירותי בנייה המתייחס לביצוע "עבודות מיוחדות" שהוא שם מכובס שנתנו לגביי כספים אסורה בגין עבודות הפיתוח.

     

  60. בסעיף 5 להסכם למתן שירותי בניה מפורטת התמורה בסך 42,000 ₪ שבו חויבו התובעים לשלם בגין אותן עבודות מיוחדות ששולמו בנוסף לתמורה הכוללת שחויבו לבניית הבית.

     

  61. בתרשים הזרימה צוין במפורש הסך של 142,000 ₪ הוא הסכום הנכון והאמיתי שנגבה מהתובעים בגין עבודות הפיתוח.

     

  62. כך גבו הרטוב והקיבוץ באמצעות הרטוב את הסך של 142,000 ₪.

     

  63. לאחר זמן התברר לתובעים כמו גם למשתכנים אחרים כי הרטוב והקיבוץ גבו מהם באופן אסור פנו בכתב להרטוב שתשיב את הכספים, אך היא התעלמה מהפנייה.

     

  64. חוף אשקלון חבה כלפי התובעים בשל כך שלא ביצעה פיקוח כפי שנדרש ממנה. בהתאם להוראות רמ"י ובהתאם להחלטה 1180 של רמ"י נקבע כי המועצה האזורית היא זו שתהיה אחראית על ביצוע עבודות הפיתוח והא תישאר אחראית לביצוען גם אם אלו הוטלו על הקיבוץ או מי מטעמו.

     

  65. רשלנות חוף אשקלון הביאו את הרטוב והקיבוץ לגבות מהתובעים כספים מעבר לסכום המותר.

     

  66. לפיכך התובעים טוענים שעל כל אחד מהנתבעים יחד ולחוד להשיב להם את הכספים שנגבו ביתר בשל הוצאות הפיתוח.

     

  67. התובעים עותרים לפיצוי מאת הרטוב בגין ליקויי בנייה. התובעים קיבלו חו"ד של אינג' מרדכי אדלר מהדס ביקורת מבנים בע"מ ביום 27.12.2011 (נספח י"ד לכתב התביעה). הרטוב השיבה לחוות הדעת במכתבה מיום 1.3.2012. בעקבותיו שלחה צוות תיקונים שעשה חריצים בקירות על מנת לתקן סדקים שנוצרו בקירות הבית, אך עשה רק חלק מהעבודה ולא השלים את איטום הסדקים וצביעות הקירות, ולמעט פעולה זו לא תוקנו שאר הליקויים.

     

  68. לפיכך קיבלו התובעים מאינג' אדלר חו"ד עדכנית מיום 27.1.2014 ולפיה הליקויים עומדים על סך של 99,649 ₪, ובניכוי עלות בניית המחסן (שנתבע בפרק נפרד), אומדן התיקונים עומד על סך של 85,137 ₪ כולל מע"מ נכון ליום 27.7.2011.

     

  69. בגין המחסן עותרים התובעים לפיצוי בסך של 54,922 ₪

     

    הסעדים הנתבעים

  70. התובעים עותרים לפיצוי בסך של 700,616 ₪ כדלקמן:

    • בגין הצגת מצג שווא, הטעייה, עשיית עושר ולא במשפט – חייבים הרטוב והקיבוץ לתובעים סך של 473,083 ₪ צמוד למדד תשומות הבנייה, ובסה"כ נכון ליום הגשת התביעה עומד על סך של 504,030 ₪.

      • בגין גביית יתר אסורה של הוצאות פיתוח – חייבים כל הנתבעים לתובעים סך של 42,000 ₪ צמודים למדד תשומות הבנייה, ובסה"כ נכון ליום הגשת התביעה עומד על סך של 47,905 ₪.

      • בגין ליקויי בנייה חייבת הרטוב לתובעים סך של 85,137 ₪ כשהם צמודים למדד שומות הבנייה, ובסה"כ נכון ליום הגשת התביעה עומד על סך של 90,706 ₪.

      • בגין אי השלמת בניית המחסן חייבת הרטוב לשלם לתובעים סך של 54,992 ₪ כשהם צמודים למדד תשומות הבנייה, ובסה"כ נכון ליום הגשת התביעה עומד על סך של 57,975 ₪.

      • כן עותרים התובעים כי ביהמ"ש יפסוק להם פיצוי (בו לא נקבו בסכום) בגין עגמת נפש.

         

        טענות הרטוב

  71. התובעים מנסים להקטין עלויות בניה בניגוד להסכמים עליהם חתמו ולקבל חזרה מהרטוב כספים ששילמו לה כדין.

     

  72. הרטוב לא הציגה מצג שווא כלשהו שהטעה את התובעים לחשוב שהאפשרות היחידה לבנות בהרחבה היא רק באמצעות הרטוב. התובעים הם שבחרו לבנות את ביתם באמצעות הרטוב ונזכרו להעלות טענות למעלה מ- 3 שנים לאחר שבניית ביתם הסתיימה.

     

  73. התמורה בהסכם הבנייה שבין התובעים לבין הרטוב נקבעה בהתאם להנחיות רמ"י.

     

  74. הרטוב לא חלקה עם הקיבוץ או האגודה את רווחיה.

     

  75. התקיימו פגישות עם התובעים. הפגישות מתקיימות לאחר שמשתכן פוטנציאלי מופנה להרטוב על ידי הקיבוץ או האגודה ולאחר שהמשתכן מברר את כל האפשרויות העומדות בפניו.

     

  76. בהרחבה יש שני סוגי מגרשים: האחד – לבניה עצמית, השני – לבניה מרוכזת. ככל שהמשתכן מבקש שיוקצה לו מגרש המיועד לבניה עצמית הוא חותם על הסכם לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות בלבד (להלן: "חוזה הפיתוח") ואינו חותם על הסכם למתן שירותי בניה. ככל שהמגרש המוקצה למשתכן הוא מגרש המיועד לבניה מרוכזת, חותם המשתכן על שני החוזים.

     

  77. לתובעים הוקצה מגרש 37 שבשלב א' של ההרחבה, המיועד לפי אישור רמ"י לבניה מרוכזת.

     

  78. לכן חתם התובע על חוזה הבניה.

     

  79. טענת התובעים כאילו בפגישות נאמר להם כי הבניה יכול שתיעשה אך ורק על ידי הרטוב, אינה נכונה.

     

  80. למיטב ידיעתה של הרטוב, הקיבוץ לא הסתיר מהמשתכנים את האפשרות לבנות את הבתים בבניה עצמית.

     

  81. תרשים הזרימה אינו מלמד כי ניתן לבנות אך ורק בבניה מרוכזת.

     

  82. התובעים החליטו ללא כל כפיה או הטעיה לבנות את ביתם באמצעות הרטוב ובהתאם לכך פעלו.

     

  83. לאחר שהתובעים בחרו את מגרש 37 המיועד עפ"י אישור רמ"י לבניה מרוכזת נחתמו עם החוזים ושולמו על ידם התשלומים. החוזה נספח ד' לכתב התביעה נחתם בין התובעים בין האגודה. החוזה נספח ה' לכתב התביעה נחתם בין התובעים ובין הקיבוץ. הרטוב לא מעורבת בחוזים אלו.

     

  84. הרטוב הודיעה לקיבוץ על חתימת החוזים כך שניתן להזמין את התובעים לוועדת הקבלה.

     

  85. הרטוב לא מנעה מהתובעים לשוחח עם נציגי הנתבעים האחרים כפי שגם עולה מכתב התביעה.

     

  86. הואיל ומדובר בבניה מרוכזת פעלה הרטוב להוצאת היתר בניה עפ"י התוכניות כפי שנבחרו על ידי התובעים אושרו על ידם.

     

  87. הרטוב הייתה צריכה לסיים את הבניה תוך 15 חודש אך סיימה תוך פחות מ- 11 חודשים, בחודש ביולי 2011.

     

  88. הרטוב הייתה אמורה לבנות מחסן חיצוני בגודל 12 מ"ר. כשביקשה הרטוב כי היתר הבניה יכלול גם את המחסן, הסתבר שנפלה טעות קולמוס בתב"ע ולא ניתן לקבל היתר בניה לבניית המחסן. הרטוב בנתה את הבסיס למחסן כאשר בכוונתה היה להשלים את בניית המחסן לאחר שהתב"ע תתוקן וניתן יהיה לקבל היתר לבניית המחסן. הדבר חל לא רק על התובעים אלא גם על יתר המשתכנים. במקביל לבניה התבקש תיקון התב"ע והוא התקבל בימים אלו. הרטוב הודיעה על כך לתובעים ואף ביקשה להיפגש עימם בעניין זה וגם בעניין הליקויים הנטענים, אך הם סירבו.

     

  89. הרטוב ביצעה בנייה מעולה. הרטוב ביקשה לתקן את הליקויים הנטענים אך התובעים במכוון לא אפשרו לה לתקן וזאת בניגוד להוראות החוזה והדין ולכן הם אינם זכאים לפיצוי בגין הליקויים ככל שקיימים.

     

  90. הרטוב לא גרמה לתובעים להאמין כי לא ניתן לבחור מגרש המיועד לבניה עצמית. הדבר היחיד שהובהר לתובעים היה כי הפיתוח הציבורי נעשה על ידה, וכי עליהם לשלם את חלקם היחסי בעבודות הפיתוח הציבורי, כולל שדרוג הפיתוח הציבורי.

     

  91. התמורה לבניה היא בסכום שאושר ע"י רמ"י.

     

  92. ההסדרים שבין הרטוב לקיבוץ אינם מעניינם של התובעים. מועד תשלומים שונים ששילמה הרטוב לקיבוץ על פי המוסכם ביניהם נקבע בהתאם לתזרים שאמור להיות בידי הרטוב על פי בניית הבתים בהרחבה. הקיבוץ אינו שותף של הרטוב שבשום צורה שהיא.

     

  93. הסכום ששולם ע"י התובעים אושר ע"י רמ"י כסכום נכון ומתאים. הדגם שנבחר ע"י התובעים הינו שונית בשטח של 160.7 מ"ר, ושטח לא מקורה של 40 מ"ר, וכן מחסן. רמ"י אישרה עבור דגם זה בשטח של 108 ושטח לא מקורה של 30 מ"ר ללא מחסן סך של 699,100 ₪. הוסף שדרוג ומחסן והגעת לסכום שנקבע בהסכם הבניה שבין הצדדים. הרטוב צירפה כנספח א' לכתב ההגנה אישור חברת פארטו מטעם רמ"י.

     

  94. הסכום הנכון כמפורט בסעיף 5א לחוזה הבניה הוא 1,111,000 ₪ והוא כולל מע"מ.

     

  95. השמאי דדון מטעם התובעים "שכח" בין השאר כי יש לבצע עבודות עפר במגרש כדי לאפשר את הבניה.

     

  96. גם אם ייקבע שניתן היה באופן תיאורטי לבנות במחיר נמוך יותר, דבר המוכחש, אין בכך כדי לסייע לתובעים אשר חתמו על החוזה ללא כפייה, לאחר שבחרו מגרש המיועד לבניה מרוכזת, בניה שיכולה להיעשות רק ע"י קבלן שנבחר ע"י הקיבוץ, הכפוף למחירים שנקבעו ע"י רמ"י. טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לתביעה כלשהי.

     

  97. התובעים ציטטו רק חלק מכתבי הטענות בעניין ג'עפרי והם מטעים את ביהמ"ש, וטענתם כי קבלן אחר היה גובה סכום תחרותי של כ- 4,000 ₪ למ"ר עלות בניה אינה אלא ספקולציה.

     

  98. התובעים אינם מדייקים בהוראות רמ"י לבקשת הרטוב בדק המנהל את הוצאות הפיתוח ואישר לגבות מכל מגרש סך של 215,022 ₪ צמוד למדד חודש ינואר 2013 (האישור נספח ב' לכתב ההגנה). כל המשתכנים, לרבות התובעים הסכימו על שדרוג העבודות הציבוריות לרווחת המשתכנים. בגין כך הסכימו התובעים לשלם סך של 42,000 ₪ אשר מכסה רק חלק מהעלויות הנוספות הנובעות מהשדרוג. לאחר שהעבודות נעשו והתובעים נהנים מהם, מבקשים התובעים לקבל החזר תוך ניסיון לעשות עושר ולא במשפט.

     

  99. התובעים מושתקים מלטעון כנגד תשלום זה וטענתם הינה בחוסר תום לב.

     

  100. הרטוב טוענת כי גם אם ייקבע שהיא לא פעלה במדויק עפ"י הוראות המנהל, דבר שמוכחש, אין בכך כדי להוות עילה להשבת הכספים ששילמו התובעים להרטוב עפ"י ההסכם עימה. העתק המסמך לשדרוג תשתיות ציבוריות שנחתם על ידי התובעים צורף כנספח ג' לכתב ההגנה.

     

  101. הרטוב השיבה לתובעים בפירוט על הליקויים הנטענים בכתב, והודיעה כי היא מבקשת לתקן אותם בתום שנת הבדק. הרטוב תיקנה חלק מהליקויים וביום 27.6.2013 התקיימה פגישה בין התובע ובין המהנדס מטעם הרטוב, עמי ראובן, ובו הועלו על הכתב הליקויים שנותרו ואשר על הרטוב לתקן כתיקוני שנת בדק. המסמך לא צורף לכתב התביעה, והוא מצורף כנספח ד' לכתב ההגנה. כשביקשה הרטוב לבצע את התיקונים הערימו התובעים קשיים וסיכלו את ביצוע התיקונים.

     

  102. התובעים צירפו לכתב התביעה חו"ד אשר לא נמסרה להרטוב אלא במצורף לכתב התביעה.

     

  103. התובעים התחייבו כלפי הרטוב להכין עבורם 100 ארוחות ערב זוגיות כמפרט בנספח ה' לכתב ההגנה. למרות דרישות התובעים לא סיפקו הארוחות שערכן עבור הרטוב 200 ₪ לכל ארוחה ובסה"כ 20,000 ₪. הרטוב מקזזת סכום זה מכל סכום שייפסק לתובעים.

     

  104. הרטוב לא בנתה חלק מהמחסן בשל הטעות בתב"ע כמפורט לעיל. הרטוב בנתה את היסודות והרצפה של המחסן ועלות השלמת המחסן נמוכה ביותר. הרטוב חפצה להשלים את בנית המחסן אך לאור התנהלות התובעים שמנעו ממנה תיקון הליקויים ונמנעו מלעמוד בהתחייבותם לספק את הארוחות, הודיעה הרטוב כי היא מקזזת את עלות המחסן כנגד עלות הארוחות.

     

  105. לשיטת התובעים הם זכאים לבניה כמעט בחינם.

     

    טענות הקיבוץ בכתב ההגנה

  106. הקיבוץ מכחיש את הנטען ביחס אליו באשר לפגישה השנייה. טל מור לא נפגש עם התובעים בשלב המו"מ אלא רק בשלבי הבניה. התובעים ביקשו שיסייע להם במחלוקות שהיו בינם לבין הרטוב. ככל שיהוא בן טובים נפגש עם התובעים הרי שעשה כן מכוח היותו נותן שירותים עבור הרטוב.

     

  107. תרשים הזרימה הוא של הבניה המרוכזת שכן התובעים מרצונם החופשי בחרו לבנות את ביתם באמצעות הרטוב.

     

  108. הקיבוץ מכחיש כי הרטוב העבירה לקיבוץ כספים שגבתה מהמשתכנים בניגוד לדין.

     

  109. כן מוכחשת כל "שותפות" בין הרטוב לקיבוץ בקשר עם ההרחבה הקהילתית.

     

  110. רמ"י אישר את הדגמים והמחירים שגבתה הרטוב במסגרת הבניה המרוכזת.

     

  111. הקיבוץ מכחיש את הקונסטרוקציה היצירתית שבונה התובעים בדבר ההפרש בעלויות הבנייה שהיה נגרם אילו היו לוקחים קבלן אחר.

     

  112. הקיבוץ מודע להנחיות רמ"י ופועל לפיהן.

     

  113. הקיבוץ אינו צד להסכם למתן שירותי בניה.

     

  114. התובעים לא שלחו דרישה כלשהי לקיבוץ.

     

  115. המועצה צורפה כצד באופן מלאכותי על מנת להתגבר על כפיפות הצדדים להליכי בוררות.

     

  116. הקיבוץ יזם הרחבה קהילתית בשטחי המשבצת שהוקצתה לו על ידי המנהל בהתאם להחלטה 737 של המנהל.

     

  117. התובעים פנו לקיבוץ וביקשו להצטרף להרחבה ולבנות את ביתם במסגרת בניה מרוכזת. במסגרת זו חתמו ביום 16.9.2009 על : א. כתב הצטרפות בו התחייבו לעמוד בתנאי ההסדר הקהילתי. ב. הסכם בין הקיבוץ לבין התובעים, אשר בסעיף 2 לו סוכם על תנאי המתלה את תוקפו של ההסכם בהסדרת ההתקשרות של התובעים עם הרטוב. בסעיף 7(ב) הוסכם כי הקיבוץ לא יהיה אחראי בשום צורה להתחייבויות הקבלן על פי ההסכם לביצוע עבודות הפיתוח או הסכם הזמנת הבנייה וכי האמור לעיל יחול גם על פיתוח המגרש ובניית ביתם של המתיישבים על המגרש.

     

  118. הקיבוץ צורף לתביעה באופן מאולץ על מנת להלך אימים, מבלי שיש בינו לבין התובעים יריבות. הראיה שלאחר הגשת התביעה התובעים מחקו מיוזמתם את האגודה הקהילתית. מעמדה של האגודה הקהילתית אינו שונה מזה של הקיבוץ בהקשר לטענות שהעלו התובעים.

     

    טענות המועצה האזורית חוף אשקלון

  119. המועצה שורבבה לתביעה שלא לצורך. מדובר במחלוקת פנימית בתוך הקיבוץ שאין למועצה כל קשר אליה.

     

  120. חוף אשקלון אינה אחראית לעניין גביית הוצאות הפיתוח ומי שאחראי הוא הישוב החקלאי או מי מטעמו ובעניין דנן, הקיבוץ או מי מטעמו. מי שאישר ומאשר את גובה הוצאות הפיתוח הוא אך ורק רשות מקרקעי ישראל ולא המועצה.

     

  121. חוף אשקלון לא התקשרה בהסכם כלשהו עם התובעים או עם מי מהנתבעים האחרים. כל הרחבת הקיבוץ היה באחריותו המלאה של הקיבוץ.

     

  122. המועצה לא התרשלה בדבר.

     

  123. חוף אשקלון היא רשות מקומית ובתחום שיפוטה המוניציפאלי נמצא קיבוץ זיקים.

     

  124. חוף אשקלון פועלת עפ"י דין ועפ"י החלטות מנהל מקרקעי ישראל. פרשנות התובעים את החלטות ממ"י לרבות החלטה 1180 בכל הקשור לחוף אשקלון שגויה. חוף אשקלון לא אישרה מעולם את הוצאות הפיתוח ומשכך אינה אחראית על גבייתן.

     

  125. המסכת העובדתית ומסמכי ההתקשרות בכתב התביעה מלמדים שלחוף אשקלון לא היה כל קשר לעניין.

     

  126. חוף אשקלון לא גבתה כספים בגין עבודות הפיתוח.

     

  127. חוף אשקלון פעלה על פי החלטת מנהל 1180, והעבודות בוצעו.

     

    דיון והכרעה

    טענת ההטעיה

  128. התובעים טוענים כי לא נאמר להם שבאפשרותם לבנות את ביתם בבנייה עצמית והם נאלצו להתקשר עם הרטוב בתנאים כספיים גרועים משהיו יכולים להשיג אילו התקשרו עם קבלן אחר באופן חופשי, שהיה מציע להם מחיר תחרותי.

     

  129. לא אף זאת אלא שלטענתם, הרטוב והקיבוץ עשו יד אחת להטעות ולרמות את התובעים על מנת שלא יבחרו בבנייה עצמית, על מנת שיאלצו להתקשר בהסכם בסכום מופרז עם הרטוב ועל מנת שהרטוב והקיבוץ יחלקו ביניהם אותו רווח מופרז שיצמח להרטוב כתוצאה מבנייה עבור "לקוחות שבויים".

     

  130. הרטוב והקיבוץ טוענים כי לא הטעו את התובעים, כי לא נעשה כל רווח מופרז על חשבון התובעים, כי התמורה שנקבעה בהסכם הבנייה הינה בהתאם להנחיות רמ"י, וכי הרטוב לא חלקה את רווחיה עם הקיבוץ.

     

  131. הרטוב טוענת כי התובעים הם שבחרו לבנות את הבית באמצעותה ונזכרו למעלה מ- 3 שנים לאחר שהבנייה הסתיימה להעלות טענות שאין בהן ממש.

     

  132. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים ראיתי לנכון לדחות את התביעה ברכיב זה.

     

  133. התובעים התרכזו בסיכומיהם בכשלים שנפלו לטענתם בהתנהלות הרטוב ו/או הקיבוץ, לטענתם, ומבקשים לראות באלה ראיות עקיפות לטענתם בדבר הטעייה מכוונת ומרמה שנעשו כלפיהם על מנת שלא יבחרו בבנייה עצמית.

     

  134. אני סבורה כי אף אילו הוכיחו התובעים את כל הכשלים הנטענים על ידם (ולא כך הוא), לא היה בכך כדי להוכיח את טענתם בדבר ההטעיה והמרמה.

     

  135. מאחר וטענת התובעים כלפי הרטוב והקיבוץ היא למעשה מרמה ואף עבירות על החוק, עליהם לשאת בנטל הוכחה מוגבר. התובעים לא עמדו בנטל הראיה הנדרש בהליך אזרחי (אף נטל שאינו מוגבר).

     

  136. בתחילת שנות ה- 80 חתם הקיבוץ עם חברת אבו דוגוש (1984) בע"מ על הסכם לפי הייתה אמורה חב' אבו דוגוש לבצע את עבודות הפיתוח בהרחבה.

     

  137. חב' אבו דוגוש לא עמדה בהתחייבויותיה והקיבוץ ביטל את ההסכם עימה.

     

  138. ביום 15.1.2009 חתם הקיבוץ על הסכם עם הרטוב שנכנסה בנעלי חב' אבו דוגוש, והתחייבה לסיים את עבודות הפיתוח.

     

  139. מאחר ומדובר ביישובי קו העימות, קרוב לגבול רצועת עזה, הקרקע מוקצית בחינם, והמשתכנים נדרשים לשלם עבור הפיתוח סכום כפי שנקבע ע"י רמ"י.

     

  140. בשטח ההרחבה היו שני סוגי מגרשים: מגרשים לבנייה עצמית (דהיינו מגרשים שבהם המשתכן יבנה את ביתו עם קבלן שיבחר), ומגרשים לבנייה מרוכזת בהם נבנים הבתים על ידי הקבלן שאושר על ידי הקיבוץ.

     

  141. בגין הבנייה זכאי הקבלן שאושר, לגבות סכום עבור בנייה סטנדרטית שאושר על ידי רמ"י.

     

  142. תמורת התחייבויות הקבלן נקבע כי הרטוב תשמש קבלן שיבנה את הבתים למשתכנים שלהם יוקצו מגרשים לבנייה מרוכזת.

     

  143. אין מחלוקת כי לתובעים הוקצה מגרש לבניה מרוכזת ואין מחלוקת שהם ידעו במועד כריתת מערכת ההסכמים כי תיעשה בנייה מרוכזת. המחלוקת היא בשאלה האם הרטוב והקיבוץ הסתירו מהתובעים, בכוונת מרמה או למצער הטעייה מכוונת, את העובדה שישנה אפשרות של מגרשים לבנייה עצמית.

     

  144. בכתב התביעה טענו התובעים בין היתר כי בתחילת חודש ספטמבר 2009 נערכה פגישה ראשונה של התובע יחד עם חברו דני חיימוביץ עם ורד מדמוני מטעם הרטוב בה היא הסבירה להם על אופי הקיבוץ, אופן ההרחבה ותהליך ותנאי ההצטרפות. נטען כי כשבוע לאחר מכן התקיימה פגישה נוספת של התובע ודני חיימוביץ עם ורד מדמוני ומר יעקב לוי, מנהל הרטוב, "כאשר מידי פעם היו מצטרפים נציגי הקיבוץ מר טל מור ומר יהוא בן טובים". התובעים טענו כי במהלך פגישות אלו ובכל הפגישו או המו"מ שלאחר מכן, הובהר לתובעים כי בניית הבית יכולה להיעשות אך ורק על ידי הרטוב. כן טענו כי דברים אלו נאמרו להם לא רק על ידי הרטוב כי אם גם על ידי נציגים שונים של הקיבוץ. נטען כי הוסתרה מהם בכוונה האפשרות לבנייה עצמית.

     

  145. ראייה ישירה לטענה זו לא הוגשה על ידי התובעים, והטענה לא הוכחה כנדרש.

     

  146. התובעים זימנו לעדות עדים לתמיכה בטענה כי המשתכנים הוטעו לחשוב שאין אפשרות לבנייה עצמית אשר הייתה חוסכת להם הוצאות ומתוך קנוניה בין הרטוב לבין הקיבוץ.

     

  147. בשתי פגישות של התובע עם נציגי הרטוב והקיבוץ שבהם נעשתה ההטעיה המכוונת, נכח חברו של התובע, מר דני חיימוביץ'.

     

  148. התובעים זימנו עדים נוספים שהם משתכנים בהרחבה, רובם כאלה שניהלו הליכים משפטיים נגד הרטוב והקיבוץ ואחד שהתובע העיד בתביעה שלהם נגד הרטוב.

     

  149. התובע העיד כי כשהגיע לקיבוץ בפעם הראשונה, הוא יחד עם חיימוביץ, הלכו לראות בית לדוגמה. היה במקום חבר קיבוץ שאמר לו שעליו לפנות להנהלת הקיבוץ.

     

  150. בפעם אחרת שהגיע עם חיימוביץ', הלכו למזכירות ושם הפנו אותו לקרוואן שבו היה המשרד של הרטוב, ואז נפגשו עם ורד. מעדותו של התובע עולה כי ליהוא היה משרד בקרוואן וכי הוא וטל היו 'תמיד בסביבה' אך כי הם לא נכחו בפגישה.

     

  151. התובע העיד על עצמו שהוא אדם שבודק דברים אבל כשנשאל אם בדק את האפשרות אם בונים בהרחבה בנייה עצמית או מרוכזת העיד:

     

    "לא הכרתי את הדברים האלה, לא ידעתי שיש אופציה כזו.

    ש. כשבאת לפגישה עם ורד לא שאלת אותה.

    ת. שאלתי.

    ש. אם לא ידעת איך שאלת.

    ת. כשמקבלים קרקע בחינם... אמרו לי שזה בחינם אחרי שחתמנו על ההסכמים, בפגישות הראשונות שהציגו לי את ההסכם, הציגו לי את הדגמים, אמרו לי שהקרקע בחינם ... שאלתי אם אפשר להביא קבלן אחר, אמרו לא, זה רק עם קובי לוי, אמרו לי לחתום על הסכמים הצטרפות לאגודה קהילתית שנעשה מול הוא, ורק אז אפשר היה להתקדם הלאה לפי תרשים הזרימה שגם הוצג באותה פגישה.

    ש. כשאתה באת לפגישה הראשונה עם ורד, לא ידעת על בניה עצמית או מרוכזת.

    ת. לא ידעתי את המשמעות החוקית של הדבר הזה. ידעתי שהאופציה היחידה זה רק לבנות עם קובי" (עמ' 28 לפרוטוקול).

     

  152. אקדים ואומר כי תשובותיו של התובע בעניין זה אינן עולות בקנה אחד עם העד מטעמו, מר דני חיימוביץ, שהוא היחידי שהיה איתו באותן שתי פגישות בהן, לטענת התובע הטעו ורימו אותו הרטוב והקיבוץ.

     

  153. בנוסף, כעולה מהציטוט שלעיל, תשובתו של התובע מגומגמת ואינה סבירה בהתחשב באישיותו של התובע, בעובדה שהוא בודק דברים, בכך שמדובר במי שהתרשמתי שמבין ומברר עניינים לוגיסטיים וכספיים מסוג זה שכרוכים בהסכמים מסוג זה, לרכישת זכות מגורים, וקבלת שירותי בניה.

     

  154. מר חיימוביץ' אשר היה עם התובע בפגישות שבהם נטען כי נעשתה ההטעיה והמרמה העיד כי הוא עוסק בתיווך נדל"ן. חיימוביץ' עצמו מתגורר בניר ישראל בהרחבה משנת 2007. עפ"י עדותו הוא קנה בית של 60 מ"ר והרחיב אותו באמצעות קבלן פרטי. התובע התגורר בשכירות בשכנות לחיימוביץ' בניר ישראל ומכאן התפתחה החברות ביניהם.

     

  155. חיימוביץ' אישר שבשתי הפגישות הוסבר להם כי הרטוב עושה את עבודות הפיתוח.

     

  156. כן העיד הוא זה שראה פרסום על ההרחבה בעיתון מקומי באשקלון, סיפר עליו לתובע, והיה עם התובע בשלבים הראשונים שבהם התובע נחשף לפרויקט. חיימוביץ העיד כי שניהם הגיעו לקיבוץ באחת השבתות, עשו סיבוב, ראו קרוואן עם שלט, ואחרי כמה ימים הגיעו שוב ונפגשו עם ורד מדמוני.

    חיימוביץ' העיד: "מתחילת הדרך, זה היה ברור מאליו שכל הפרויקט נעשה דרך ורד, אחרי זה נחשפנו לקובי"...".

     

  157. עפ"י עדותו בפגישה הראשונה היו רק עם ורד שהסבירה להם על הפרויקט.

     

  158. בפגישה השנייה היו חיימוביץ' והתובע עם יעקב לוי ודיברו איזה סוגי בתים יש, אילו גדלים ומחירים, ומה ההסכמים. כן העיד: "שם גם ראיתי את אדון טל מור ואת יוסי טל", וכי הם "היו שם בחוץ, לא בתוך הפגישה. היה סמול טוק בחוץ. הם לא נכנסו לפגישה. ש. לא יוסי טל ולא טל מור? ת. לא הם לא נכנסו. בפגישה הזאת היו קובי וורד. ש. אנשי הקיבוץ? ת. יוצאים ונכנסים..." (עמ' 28 לפרוטוקול). ובעמ' 29 לפרוטוקול: "לא הייתה פגישה אינטימית דלת סגורה. היה שם חדרון מצד שמאל. אני יושב עם עמי יחד עם קובי ויחד עם ורד. יש שם החברה מהקיבוץ, יוסי טל וטל מור. את יוסי אני מכיר שנים אחורה מאשקלון. אנשים יוצאים ונכנסים. זה לא סוג של פגישה אינטימית בשקט ואנשים בחוץ נכנסים ויוצאים. אוקיי? אנשי הקיבוץ חשופים לכל זה שאנחנו יושבים שם...".

     

  159. כשנשאל חיימוביץ' אם בפגישה עלה נושא הבניה העצמית העיד בעמ' 29 לפרוטוקול:

     

    "לא עלה שום דבר כי היה ברור מאליו שקובי...

    ש. לא שאלתי מה ברור מאליו. זה לא עלה?

    ת. מה?

    ש. שאלתי אם באותה פגישה עלה נושא של בניה מרוכזת עצמית?

    ת. לא עלה".

     

  160. חיימוביץ' העיד כי אחרי הפגישה השנייה לא המשיך ללוות את התובע אלא היה רק בשתי הפגישות הללו.

  161. לא רק שהתובע וחיימוביץ' לא שאלו דבר על בנייה עצמית, אלא שלפי עדותו של חיימוביץ' בעמ' 30 לפרוטוקול, הנושא לא עלה מעולם גם בשיחות של התובע עם חיימוביץ'.

     

  162. מר שרון שטרית העיד מטעם התובע כי הגיע לקיבוץ כשלושה חודשים לפני שקנה את הבית בעקבות פרסום שהיה בכניסה לקיבוץ. הוא לא נכנס למזכירות משום שהיה במקום משרד של הקבלן. תחילה דיבר עם ורד ואחר כך עם יעקב לוי. לטענתו ורד לא הסביר לו כלום מלבד זאת שנשארו שני מגרשים מספר 65 – 66, אך קובי שאותו פגש בפגישה השנייה נתן לו הסברים. בסופו של דבר מגרש 65 הוקצה למשתכן אחר ונשאר רק מגרש אחד שניתן היה להקצות לו, מגרש מס' 66.

     

  163. שטרית העיד כי לא פנה כלל לאנשי הקיבוץ, ונפגש איתם רק בוועדת קבלה ראשונה. כן העיד כי קובי הסביר לו שהקרקע בחינם ושהבניה נעשית דרכו. בנוסף העיד כי בשל השנים שחלפו הוא לא זוכר אם חשב בכלל על בנייה עצמית וכי לא שאל את קובי על בנייה עצמית.

     

  164. עפ"י עדותו אחרי שחתם על ההסכם, ועבר להתגורר בקיבוץ בשכירות והיה יותר מעורה בעניינים, נודע לו שניתן לבנות לבד. שטרית העיד כי לא פנה בכתב להרטוב וכי לא פנה כלל לקיבוץ שכן ללא היה לו עניין מול הקיבוץ אלא רק מול הקבלן. לבסוף העיד כי החליט לבנות לבד, ביקש היתר מהקיבוץ, והקיבוץ חתם לו על היתר לבנות לבד.

     

  165. שטרית העיד בעניין זה בעמ' 35 לפרוטוקול:

     

    "ש. כשבאת עם תכנית בניה, מישהו הקשה עליך או אמר לא חותמים?

    ת. לא. חתמו לי. הכל היה בסדר.

    ש. ניסו לשכנע אותך לא כדאי לך לבנות לבד, תבנה עם קובי לוי?

    ת. לא.

    ש. גם אחיך הצטרך להרחבה?

    ת. כן.

    ש. מישהו הקשה עליו? ת. לא."

     

  166. מר מאיר תורג'מן שהעיד מטעם התובע, לא היה נוכח בפגישות של התובע עם הרטוב או מי מהקיבוץ. למעשה עדותו, ועדות העדים הנוספים מהמשתכנים, לא באה אלא להעיד על הדרך שבה התנהלו הרטוב והקיבוץ בבחינת 'שיטה מעשים דומים'.

     

  167. תורג'מן העיד כי גם אותו הטעו בכך שלא אמרו לו שישנה אפשרות לבנייה עצמית. לטענתו הקיבוץ הפנה אותו אל הרטוב, וחתימה על ההסכם לבניה מרוכזת עם הרטוב היה תנאי לכך שיופנה לוועדת הקבלה בקיבוץ.

     

  168. מעדותו עולה כי הגיע לקיבוץ והתעניין בהצטרפות להרחבה מספר פעמים עם חברים, ואף נפגש עם ורד ויעקב לוי. כן העיד כי על ההרחבה שמע מחברים, בין היתר כאלה שהצטרפו להרחבה וכאלה שרצו להצטרף להרחבה. בנוסף העיד כי יש לו מכרים בקיבוץ.

     

  169. תורג'מן העיד כי שאל את ורד מדמוני אם הוא יכול לעשות בניה עצמית וורד השיבה לו שלא, וכי ניתן לבנות רק באמצעות הרטוב.

     

  170. כן העיד לגרסתו, הוא לא בדק אם מי מהקיבוץ אם מה שורד אומרת נכון.

     

  171. תורג'מן כן העיד שלא ידע שמי שמקצה את המגרש זה ממ"י, הגם שאישר כי דבר זה רשום בהסכם.

     

  172. עדותו לא עשתה עלי רושם מהימן. אין זה סביר כי לאדם יהיו מכרים בקיבוץ, והוא יגיע מספר פעמים ויתעניין יחד עם חברים, עבורם או עבורו, בהצטרפות להרחבה, ולא ידע דברים בסיסיים כגון הקצאת השטח על ידי ממ"י. וודאי שלא, כאשר הדבר רשום בהסכם. כן אין זה סביר בעיני כי לא ידע על האפשרויות השונות לרבות האפשרות לבנייה עצמית ובנייה מרוכזת, וכמה מגרשים קיימים, ככל שקיימים במועד שבו התעניין לבניה עצמית, שהרי הטריח עצמו לא פעם ולא פעמיים לקיבוץ לברר אודות ההרחבה.

     

  173. בחקירתו הנגדית התברר כי חתם על תצהיר מומלץ למנהל שבו אישר כי נמסר לו שבמועד שבו חתם על ההסכם להשתכן בהרחבה, לא היו מגרשים לבניה עצמית שכן הם שווקו, דבר השומט את כל היסוד לטענתו כי הוטעה.

     

  174. תורג'מן לא טרח לציין בתצהירו כי הוא מנהל הליכים נגד הרטוב, לאחר שבהסכמתו נדחתה התביעה נגד הקיבוץ אשר אף הוא נתבע על ידו באותה תביעה.

     

  175. עניינו נדון בת.א. 47536-04-16 מאוחד עם ת.א. 49251-06-16 בפני ס' הנשיא, כב' השופט א' דפדי בבית משפט השלום בתל אביב. בני הזוג תורג'מן הגישו תביעה לביטול ההסכם עם הרטוב בשל כך שהטעתה אותם לחשוב שלא ניתן לעשות בנייה עצמית ובשל סכומים שגבתה מהם ביתר בגין עבודות הפיתוח, ואילו הרטוב הגישה תביעה לאכיפת ההסכם לבנייה. בפסק הדין נדחתה תביעתם של בני הזוג תורג'מן, ותביעת הרטוב התקבלה בעיקרה, לרבות אכיפת הסכם הבנייה.

     

  176. בין היתר נקבע כי תורג'מן לא הוכיחו קיומה של מזימה שנרקמה בין הרטוב לקיבוץ, כי הרטוב הסבירה כי הסכומים ששילמה לקיבוץ הינם עבור שירותים שהיא מקבלת מהקיבוץ בהתאם להסכם ביניהם. עוד נקבע כי לא היה מקום לטענות תורג'מן נגד הרטוב בדבר הטעיה, מרמה ,והתעשרות שלא כדין, ואלה באו לעולם אך ורק על מנת לנסות ולהשתחרר מהסכם הבניה עליו חתמו. פסק הדין התבסס בין היתר על שיחה של יעקב לוי עם תורג'מן שהוקלטה בידיעתו ובהסכמתו של תורג'מן, בה הוא הודה כי עורך דינו שכנע אותו להעלות את טענת המרמה וכי בכוונה הוא המתין והעלה את הטענה רק לאחר החתימה על ההסכם.

     

  177. עד נוסף מטעם התובע היה מר שי חטשואל אשר העיד כי הגיע לקיבוץ בעקבות שלט שראה אודות ההרחבה, וכי ערך סיור דומה בכמה ישובים (אך בהם לא פנה ולא בירר את התנאים למגורים במקום). עפ"י עדותו ניגש למזכירות ולאחר מכן פנה לורד מדמוני. חטשואל העיד כי חתם על חוזה עם הרטוב לאחר כחודשיים של בירורים, כולל שיחות עם 'יהוא מהקיבוץ' (ואציין לעניין זה כי יהוא נותן שירותים להרטוב עפ"י הסכם, כאשר כמו יתר חברי הקיבוץ, שכרו מגיע לקיבוץ), התייעצות עם חברים וחבר עו"ד שעבר על ההסכם.

     

  178. חטשואל העיד כי הוא לא שאל את יהוא אם הוא יכול לבנות בבנייה עצמית, וגם יהוא לא העלה את הנושא.

     

  179. גם הוא העיד כי לא ידע שהמגרש מוקצה בחינם. עפ"י עדותו העסקה הוצעה ללא פירוט ובדיעבד התברר לו שהמחיר של הבנייה למ"ר גבוה, ואילו היה בונה לבד היה יכול לחסוך כסף על הבנייה (לא על הוצאות הפיתוח שאותן שילמו כל המשתכנים, הן בבניה עצמית והן בבנייה מרוכזת). עם זאת אישר כי כאשר חתם על ההסכם ראה שעלות המגרש אפס.

     

  180. עוד העיד כי לאחר שנודע לו ששילם מחיר מופרז לא פנה לאף אחד משום שעבר להרחבה מאשדוד, שם המחיר לבית היה מאוד יקר, וכשעבר לזיקים ושמע את הסכום, הוא נראה לו מציאה.

     

  181. לטענתו נודע לו שהוא יכול היה לבנות בבנייה עצמית בעקבות שכן שלו שביצע בנייה עצמית, מר ג'עפרי (אשר גם הוא ניהל הליכים משפטיים נגד הרטוב בת.א. 1012-08-12 בפני כב' השופט ע' כפכפי בבימ"ש השלום באשקלון, ואף תביעתו וטענתו להטעיה ומרמה נדחו בפסק דין מיום 29.6.2015, ונקבע שלכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה. כן נקבע באותו עניין כי דמי הפיתוח שנגבו (גם הם מעל לסך של 100,000 ₪ ) היו כדין שכן הם נגבו עבור פיתוח שנעשה מעבר לדרישות הבסיסיות של רמ"י הכלולות במחיר המאושר על ידי רמ"י).

     

  182. מעדותו לא עולה מרמה או הטעיה מכוונת כלשהי שביצעו הרטוב או הקיבוץ, ואין בעדותו כדי לסייע לתובע, מה גם שכאמור הוא לא היה נוכח בשיחות של התובע עם מי מהרטוב או מהקיבוץ.

     

  183. כן העיד מטעם התובע מר סלומון כפיר שהעיד גם הוא שבערך שנה לאחר שחתם על כלל החוזים התברר לו שהיתה אפשרות של בניה עצמית. מצד אחד העיד כי הנושא של בניה עצמית לא עלה מצדם של הקיבוץ והרטוב. מצד שני העיד כי הוא שאל אותם לפני החתימה וגם אחריה אם הוא יכול לבנות באופן עצמאי "אמרו לי אין דבר כזה "קח את זה או עזוב את זה" מה שנמסר לי בשלב מאוחר יותר כמצג שווא" (עמ' 21 לפרוטוקול). לטענתו הוא שאל בעניין זה גם את אנשי הקיבוץ וגם את אנשי הרטוב. כפיר העיד כי בדק אפשרות להתגורר בהרחבה גם בניר עם, יד מרדכי, ברור חיל וגברעם, אולם שם לא הגיע לשלב שבו התעניין אם יש בנייה עצמית או מרוכזת. בהמשך העיד: "ש. שאלת אותם (את אנשי הקיבוץ – ר.פ.א.) אם אני יכול לבנות בניה פרטית או מרוכזת? ת. לא. שאלתי אם יש הרחבה בקיבוץ אמרו ל שכן, אמרו שיש קבלן בקיבוץ שהוא בלעדי מר הרטוב שמתגורר אף הוא בקיבוץ ... הוא משווק את השטחים בונה אותם ועושה את הפיתוח, וניגשתי" (עמ' 22לפרוטוקול). מהמשך תשובתו באותו עמוד עולה כי לא בדק עניין זה עם אנשי הקיבוץ לפני החתימה על החוזים, אם כי חזר והעיד ש"הם אמרו שאפשר לבנות רק דרך קובי שהוא הקבלן הבלעדי. ש. שאלתי אם דיברת עם אנשי הקיבוץ על בניה מרוכזת או פרטית או שבכלל זה לא עלה. ת. לא. הם העלו את זה " (עמ' 22 לפרוטוקול).

     

  184. שטרית העיד בנוסף כי לא בדק מעולם מה העלויות של בנייה עצמית.

     

  185. לפי עדותו נודע לו על האפשרות לבנייה עצמית ממשפחת תורג'מן.

     

  186. בחקירתו הנגדית עולה כי גם לו היו הליכים משפטיים נגד הרטוב, כשהוא עתר לביטול ההסכם והרטוב תבעה אותו לאכיפה ופיצויים, אותם לא ציין בתצהירו.

     

  187. יתר על כן, התברר כי הוא חתם על תצהיר מומלץ (נ/13), בו הצהיר כי הודע לו על האפשרות של בנייה עצמית.

     

  188. בנוסף התברר כי הוא בונה את הבית שלו בבניה עצמית, וכי הקיבוץ לא הערים עליו קשיים ואפילו סייע במילוי טפסים של משכנתא וכאשר נעתר לבקשתו להגביה את החומה סביב ביתו.

     

  189. מהעדויות שלהם לא עולה כי הרטוב והקיבוץ הטעו או רימו בעניין הבנייה העצמית, וודאי שלא במכוון. מתברר כי התובע והעדים מטעמו שהביא בתמיכה לטרוניה בדבר הטעיה בעניין זה בדקו עם מכרים מהקיבוץ, חברים ובני משפחה ובהם עורכי דין ומתווכים, ואף התובע עצמו נעזר בחבר שעוסק בנדל"ן.

     

  190. התרשמתי שאין כל אפשרות שהתובע לא העלה על דעתו את האפשרות של בנייה עצמית, אלא שהוא לא סבר באותו שלב שזה דבר שהוא מעוניין בו, ולא התעניין לגביו. מעדותו של חיימוביץ' שהיה איתו, התובע לא שאל דבר על בנייה עצמית, את הקיבוץ או הרטוב, ואף לא שוחח על אפשרות זו עם חיימוביץ'.

     

  191. מכלל התנהגותו של התובע ניתן היה להבין כי הוא מעוניין בבניה באמצעות הרטוב, ואני סבורה כי כך היה, וכי רק בשלב מאוחר בהרבה, התחרט בליבו על כך שלא ביצע בנייה עצמית.

     

  192. מדובר עם כן בהרהורי לב הקשורים בכדאיות העסקה גרידא.

     

  193. זאת בין היתר ניתן ללמוד גם מהעובדה שהתובע לא שלח להרטוב ולקיבוץ מכתבי התראה ולא הגיש את התביעה אלא זמן רק לאחר שהסתיימה הבנייה והוא קיבל את הבית לחזקתו.

     

  194. אם לתובעים לא הייתה ישועה מעדויות העדים מטעם התובעים, הרי שמצב זה לא הוטב עם ראיות העדים מטעם הנתבעים, אשר הכחישו מכל וכל את טענות התובעים, ועמדו על גרסתם זו, לרבות יעקב לוי מטעם הרטוב, אשר נחקר בחקירה נגדית ממושכת, בשתי ישיבות של הוכחות, ועמד על גרסתו.

     

  195. טענות התובעים העקיפות, רובן ככולן לא הוכחו, וגם אילו הוכחו, לא היה בהם כדי לסייע לתובעים בטענת המרמה.

     

  196. בנוסף אציין כי טענת התובעים כי הרטוב "חלקה" את רווחיה עם הקיבוץ הינה בגדר השערה בלבד, ולא הוכחה.

     

  197. טענות נוספות של התובעים מסוג זה כלפי הרטוב והקיבוץ בדבר אישורים שקיבלו או לא קיבלו מרמ"י ועמידתם בדרישות רמי אף הם לא הוכחו, בהתחשב בכך שההסכם שביניהם הוא למעשה הסכם שבו הרטוב נכנסה לנעלי חב' דוגוש שנכרת זמן רב קודם לכן, ובכך שהתובעים לא הביאו עדות מרמ"י התומכת בטענות אלו.

     

  198. כמו כן, גם אם היו מחדלים או כשלים מצד הרטוב או הקיבוץ בעניין זה, הרי שיכלה אולי להיות מוטלת עליהם סנקציה מכוח הדין, אולם אין בכך כדי להוכיח את התביעה של התובעים בטענת מרמה והטעייה מכוונת, ולהקים לתובעים את הזכות לפיצויים הנטענת על ידם.

     

  199. עוד אציין לעניין זה כי גם אם התובעים יכלו לבנות בנייה עצמית בעלות נמוכה יותר, העובדה שמחיר התמורה לבנייה נעשה בהתאם להוראות רמ"י שומטת את היסוד לטענת המרמה לשם גביית "מחירים מנופחים" כפי שטוענים התובעים, שהרי אין חולק כי כל הפיקוח של רמ"י על המחירים ועל הוצאות הפיתוח נעשה על מנת להוזיל את העלויות למשתכנים, ועל מנת להביא אוכלוסייה מתאימה לישובים באזור.

     

  200. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ברכיב זה.

     

    טענת ההפרש בתשלום עבור עבודות פיתוח

  201. התובעים טוענים כי על אף שהרטוב הייתה רשאית לחייב אותם בהוצאות פיתוח בסך של 100,000 ₪ בלבד, היא גבתה מהם סכום נוסף בסך של 42,000 ₪ ובסה"כ שילמו התובעים עבור הפיתוח 142,000 ₪.

     

  202. התובעים טוענים כי על מנת להתגבר על התקרה שניתן היה לגבות עבור עבודות הפיתוח, החתימה אותם הרטוב על שני מסמכים: האחד – עבודות פיתוח בסך של 100,000 ₪, והשני – עבודות מיוחדות בסך 42,000 ₪. לטענתם "העבודות המיוחדות" אינן אלא כסות לדרישה של סכומים מעבר לאלו שהרטוב יכלה לחייב אותם בגין עבודות הפיתוח.

     

  203. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה, להידחות.

     

  204. מחומר הראיות שלפניי עולה כי התובעים חויבו כדין ובהתאם להסכמים שהם חתמו עליהם מרצונם הטוב והחופשי, וכי תמורת התשלום קיבלו עבודות פיתוח בסיסיות כפי הנדרש ע"י רמ"י בגדר הסך של 100,000 ₪ (ככל שהקבלן אינו מקבל אישור לגבייה נוספת), וכן עבודות החורגות מעבודות בסיסיות אלו, המהוות שדרוג, אשר המשתכנים, ובתוכם התובעים, בחרו לקבל, שילמו תמורתן, וקיבלו ביצוע שלהם מאת הרטוב.

     

  205. הסך הנוסף של 42,000 ₪ (שנוסף על הסך של 100,000 ₪ עבור פיתוח שהרטוב הייתה מוסמכת לחייב ללא אישור של רמ"י), הינו סך נוסף עבור עבודות שהן מעבר לדרישה הבסיסית של רמ"י לעבודות הפיתוח.

     

  206. אמנם על ביצוע עבודות אלו החליטו במקור כ- 16 המשתכנים הראשונים בהרחבה, אולם גם אחרים ובהם התובעים, אשר התקשרו מאוחר יותר בהסכמים, הסכימו לכך, וחתמו על ההסכם לביצוע עבודות נוספות.

     

  207. לא אף זאת אלא שהרטוב גם ביצעה את העבודות, והשבת הסכום כעת, תביא להתעשרות של התובעים שלא כדין על חשבון הרטוב.

     

  208. בעניין זה כתב ב"כ המשתכנים כולל התובעים מכתב לב"כ הרטוב, אך גם במכתב, הדרישה הייתה כי הרטוב תבצע עבודות שלטענת המשתכנים היא התחייבה לעשות ולא עשתה. רק לחילופין, התבקש החזר כספי (ראו מכתבם של המשתכנים נספח ל"ב לתצהירו של יעקב לוי, ותשובתו של עו"ד פישלר מטעם הרטוב נספח י"ז לתצהיר). הרטוב טוענת כי לאחר מכתב התשובה שלה, לא נקטו המשתכנים כל פעולה נוספת, וטענה זו לא נסתרה על ידי התובעים.

     

  209. לא אף זאת, עולה כי למעשה התובעים קיבלו עבודות בשווי גבוה באופן משמעותי מהתשלום ששילמו. בגין פיתוח ההרחבה הבסיסי, התואם את תוכניות מתכנני משהב"ש, הייתה הרטוב רשאית לגבות 100,000 ₪. אם רצתה לגבות סכום גבוה יותר, היה עליה לקבל אישור של רמ"י. עפ"י עדותו של יעקב לוי, קבלת האישור הייתה נמשכת זמן רב ועד אז היה על הרטוב לעצור את בניית ההרחבה. לכן העדיפה הרטוב להתחיל בבניה מבלי להמתין לאומדן. לבקשתה של הרטוב, בדקה רמ"י את הוצאות הפיתוח ואישר לגבות מכל מגרש סך של 215,022 ₪. אומדן הפיתוח של ההרחבה אושר ביום 22.4.2013 וצורף כנספח ט"ו לתצהירו של יעקב לוי. מדובר בסכום העולה על פי 2 מהסכום ששילמו התובעים.

     

  210. עפ"י עדותו של יעקב לוי, בפועל שדרגה הרטוב את עבודות הפיתוח בשדרוגים נוספים מבלי שדרשה תמורה נוספת, כגון: עמודי תאורה ספרדיים ויקרים, אבני שפה קטומות בצבע לבן, סימון מעברי חציה באבנים משתלבות ושימוש באבנים יוקרתיות ועוד.

     

  211. למעלה מהצורך אציין כי הטענה בדבר אי חוקיות התשלום הנוסף, נדחתה בפסקי הדין הנוספים שאוזכרו לעיל בתביעות שבין משתכנים לבין הרטוב.

     

  212. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה ברכיב זה.

     

    טענת ליקויי הבנייה והמחסן

  213. פרק זה רלוונטי אך ורק במחלוקת שבין התובעים לבין הרטוב שכן הבנייה נעשתה עפ"י הסכם בנייה ששני צדדים אלו התקשרו בו.

     

  214. ביום 27.4.2018 הגישו התובעים והרטוב בקשה למינוי מומחה מטעם בימ"ש, וביום 29.4.2018 מונה כמומחה מטעם בימ"ש בתחום ההנדסי, המהנדס ושמאי המקרקעין מיכאל קרבצי'ק.

     

  215. אין מחלוקת כי התובעים הפנו אל הרטוב חו"ד מומחה מטעמם, כי לאחר מכן הרטוב בצעה תיקונים ולאחר מכן הוציא המומחה מטעם התובעים חו"ד נוספת.

     

  216. התובעים טוענים כי מלבד תיקונים מינוריים לא ביצעה הרטוב תיקונים, גם כאשר שלחה אנשי מקצוע, הללו בחנו מה יש לעשות, אך לא ביצוע את התיקונים הנדרשים.

     

  217. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה ברכיב זה מכל וכל בשל כך שהתובעים לא אפשרו לנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים על מנת שיוכלו בבוא היום להגיש בגין כך תביעה נגד הנתבעת. כן מלינה הנתבעת על כי התובעים העלימו מבית המשפט מסמך (נספח ד' לכתב ההגנה) בו הודיעה הרטוב לתובעים כי בדעתה לתקן את הליקויים הקיימים בתום שנת הבדק.

     

  218. על הרטוב מוטלת החובה לספק את הבית כשהוא תקין וללא ליקויים.

     

  219. אין חולק כי התובעים פנו להרטוב וביקשו כי תבצע תיקונים.

     

  220. התיקונים שהרטוב ביצעה היו מסוימים ונקודתיים. לאחריהם הוצאה חוות דעת מומחה נוספת מטעם התובעים, אולם תיקונים נוספים לא בוצעו על ידי הרטוב.

     

  221. על הרטוב מוטל הנטל להוכיח כי התובעים לא אפשרו לה לבצע את התיקונים, על אף שהיא רצתה לבצע אותם.

     

  222. טענה זו של הרטוב לא הוכחה. לא די במכתב שהגישה הרטוב כדי להוכיח כי פעלה על מנת לבצע את התיקונים ואילו התובעים לא אפשרו לה לבצע אותם.

     

  223. משכך, זכאים התובעים לתשלום פיצוי חלף ביצוע התיקונים.

     

  224. המומחה נתן חוות דעתו בדבר ליקויי הבנייה, לרבות המחסן, ביום 6.7.2018 .

     

  225. צודקים התובעים כי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש מקבלת את רוב טענות התובעים עפ"י חו"ד המומחה מטעמם.

     

  226. בהתאם לחוות דעתו של המומחה סכום הליקויים כולל פיקוח הנדסי ומע"מ עומד על סך של 106,885 ₪.

     

  227. בנוסף ראה המומחה לנכון להשאיר להחלטה שיפוטית סך של 2,574 ₪ כולל פיקוח ומע"מ. סכום זה מתייחס לטענת התובעים בדבר התנפחות דלתות בחדר רחצה. מומחה הנתבעת טען כי בעת מסירת הבית הדלתות בחדרי האמבטיה לא היו מנופחות שכן לא נרשמה כל הערה בעניין זה בפרוטוקול המסירה. למרות התראות הרטוב לא בוצעה על ידי התובע כל פעולה נדרש כגון וילון או מקלחון לשם הגנה מהמים לדלתות מהאמבטיה ומהמקלחת. המומחה מטעם בימ"ש קובע כי קיימות 3 יחידות פגומות מרטיבות, כי אין מנוס מהחלפתן, וכי הטענה הופיעה כבר בחודש ינואר 2012 בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים. לפי חוות דעתו יש להחליף כנפי הדלתות. כן קבע כי אם היו מותקנות דלתות עמידות למים לא היה נגרם נזק.

     

  228. לאחר עיון בטענות הצדדים אני רואה לנכון לקבוע כי מדובר בליקוי שהוא באחריות הרטוב, ולא בעיה שהתעוררה מאוחר יותר בשל שימוש לקוי של התובעים.

     

  229. משכך יש להוסיף לחוות דעתו של המומחה את הסך של 2,574 ₪.

     

  230. עוד קובע המומחה כי המחירים מתייחסים למחירי קבלן ראשי וכי אם העבודה תבוצע על ידי הדיירים העלות יכולה להיות גבוהה בכ- 10%.

     

  231. בנסיבות העניין, בהן לא קיבלתי את טענת הרטוב כי התובעים הכשילו את התיקון, ושיעור התוספת שנקבע על ידי המומחה ואשר מקובל עלי כסביר, אני רואה לנכון להוסיף לחבות הרטוב 10% לסכום חוות הדעת כאמור לעיל.

     

  232. הרטוב טוענת כי בכתב התביעה (סעיף 94) טענו התובעים כי עפ"י חו"ד מרדכי אדלר (חוות הדעת השנייה מטעמם), אומדן הליקויים עומד על סך של 99,649 ₪ ובניכוי עלות המחסן, על סך של 85,137 ₪ כולל מע"מ.

     

  233. משכך, טוענת הרטוב, לא ניתן לפסוק לתובעים סכום העולה על הסכום שנתבע על ידם ברכיב זה.

     

  234. בנוסף טוענת הרטוב כי בסעיף 2.7 לחוות הדעת קבע המומה פיצויים סך 26,000 ₪ בגין תיקונים של צבע וסדיקה אולם הואיל והתובעים בנו קומה שניה, אזי בלאו הכי היה עליהם לבצע טיח חוץ מחדש ואין מקום לפצות אותם בעניין זה.

     

  235. לבסוף הרטוב חולקת על עלויות שונות שקבע המומחה מכוח חו"ד של חברת דקוליין שצורפה לשאלות הבהרה ששלחה למומחה.

     

  236. דין שלוש טענות אלו של הרטוב, להידחות.

     

  237. כאמור על הרטוב היה לספק בית תקין ללא ליקויים, ועבודות שהתובעים ביצעו לאחר מכן אשר "כיסו" "ממילא" עבודות לקויות, אינן פוטרות את הנתבעת מחבותה האמורה.

     

  238. כן ראיתי לנכון לקבל את העלויות שקבע המומחה ולא את אלו הנטענות על ידי הרטוב מכוח חו"ד חב' דקליין.

     

  239. אשר לטענה הראשונה, בדבר הסכום שאותו תבעו התובעים, אשר משמש תקרה לסכום הפיצוי ברכיב זה – התובעים עתרו ברכיב של ליקויי בניה (כולל המחסן) לסך של 148,663 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

     

  240. חוות דעתו של המומחה לרבות תוספת של 10% בגין ביצוע התיקונים על ידי התובעים, מביאה את סכום חוות הדעת בגין ליקויים לסך של 120,404.9 ₪.

     

  241. משכך, יש לפסוק לתובעים לחייב את הרטוב, במלוא העלות שנקבע בחוות הדעת.

     

  242. כמו כן, בהתחשב באי הנוחות שתיגרם לתובעים בגין ביצוע התיקונים, כפי שקבע המומחה, אני פוסקת לתובעים 10,000 ₪ בערכם נכון להיום.

     

    התביעה נגד חוף אשקלון

  243. גם אילו התקבלו טענות התובעים כנגד הרטוב והקיבוץ אשר נדחו, לא היה מקום להגיש את התובענה נגד המועצה האזורית חוף אשקלון שלא היה לה קשר לעילות התביעה.

     

    הקיזוז בגין ארוחות

  244. התרשמתי כי כטענת התובעים לא הייתה התחייבות אמיתית עם גמירות דעת שלהם לספק להרטוב ארוחות כטענת הרטוב, ולפיכך אני דוחה את טענת הקיזוז.

     

    סוף דבר

  245. לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין.

     

  246. התביעה בגין ליקויי בנייה נגד חברת הרטוב מתקבלת על סך של 120,404.9 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

     

  247. בנוסף, תשלם הרטוב לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בשל אי הנוחות שתיגרם לתובעים בביצוע תיקון הליקויים בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

  248. התביעה בגין יתר רכיבי התביעה נגד הרטוב, נדחית.

     

  249. הרטוב תשלם לתובעים הוצאות אגרה כיחס שבין סכום פסק הדין לסכום התביעה נגדה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום על ידי התובעים ועד מועד התשלום בפועל.

     

  250. הרטוב תשלם לתובעים הוצאות המומחה מטעם התובעים בגין ליקויי הבנייה וכן חלקם של התובעים בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט בגין ליקויי הבנייה.

     

  251. בנוסף, הרטוב תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

  252. סכומים אלו ישולמו על ידי הרטוב, בניכוי הוצאות הרטוב בגין חוה"ד בנושא שווי הבנייה.

     

  253. התביעה נגד הקיבוץ ונגד המועצה האזורית חוף אשקלון, נדחית.

     

  254. התובעים ישלמו לקיבוץ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

  255. התובעים ישלמו למועצה האזורית חוף אשקלון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

     

    ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ