חברה למילוי גז לכלי רכב נקלעה לקשיים כלכליים. ידיד של הבעלים הלווה לחברה מיליוני שקלים שלא הוחזרו. בעלי החברה ואביו של הבעלים חתמו כערבים. טענתם כי מדובר היה בהשקעה נדחתה
השופט נפתלי שילה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה חברה שהלוותה לחברה אחרת מעל 4 מיליון שקל. הסכם ההלוואה יצא לפועל בעקבות היכרות בין בעלי החברות. הנתבעים, בני הזוג שבבעלותם החברה הלווה וכן אביו של הבעלים, שחתמו כערבים להחזר ההלוואה, טענו שהכספים הועברו כהשקעה. טענתם נדחתה והם חויבו ב-3.2 מיליון שקל. מכיוון שבני הזוג בהליכי חדלות פירעון המקור העיקרי שממנו ניתן להיפרע הוא האב.
הנתבע הוא מומחה להתקנת מנועי גז. הוא הפעיל מוסך ותחנה למילוי גז לכלי רכב באמצעות חברה. הנתבע מכיר את המלווה מאז שנת 2008 בעקבות תחביב משותף של בניית מכוניות מרוץ והשתתפות במרוצים.
חברת מילוי הגז נקלעה לקשיים כלכליים והנתבע פנה למלווה ב-2017 וביקש ממנו להשקיע בעסק. הוא הציג לו נתונים כספיים לפיו העסק מרוויח בין 120,000 שקל ל-150,000 שקל בחודש וטען שההלוואות הרבות של העסק ועלויות המימון פוגעות ברווחיותו. עוד הוא סיפר למלווה כי על פי ספרי החברה חובותיה וחובותיו הם בגובה של כ-4 מיליון שקל.
המלווה הביע נכונות לתת את ההלוואה ונחתם הסכם בין חברה שהוא משמש בה דירקטור לבין חברת מילוי הגז וכן מול בעליה (הנתבע ובת זוגו) ומול אביו של הנתבע. שלושת האחרונים חתמו כערבים. בהסכם נאמר שהמלווה יעמיד לחברה הלוואת בעלים בסך 1.5 מיליון שקל. כן הוסכם שכל הזכויות של חברת מילוי הגז יועברו לחברה חדשה שתוקם, בין היתר, להבטחת החזר הלוואת הבעלים שתפרע בתשלומים של 90,000 שקל לחודש.
בסופו של דבר לא הוקמה חברה חדשה והזכויות עברו בפועל לחברה של המלווה והיא שהעבירה את הכספים כפי שהתחייבה ואף כספים רבים נוספים.
חברת מילוי הגז העבירה שלושה תשלומים בסך של 90,000 שקל לצורך השבת הלוואת הבעלים אך לאחר מכן, הפסיקה לפרוע את ההלוואה.
החברה של המלווה הגישה תביעה נגד הנתבע, בת זוגו ואביו וטענה שהם הונו אותה. לדבריה, לחברת מילוי הגז היו חובות רבים שלא נרשמו בספרי החברה, לא ניתן היה לקבל רישיון עסק ולא ניתן היה להאריך את הסכם השכירות של המוסך באותם תנאים עם המשכיר. בנוסף, הנתבעים לא פרעו את הלוואת הבעלים ואת ההלוואות הנוספות. לעומת זאת לדבריה, היא עמדה במלוא התחייבויותיה והשקיעה בחברה סך של 4.3 מיליון שקל.
לטענת הנתבעים, הסכמי ההלוואה פיקטיביים והכספים הועברו כהשקעה. לשיטתם, התביעה היא אבסורד שכן המלווה למעשה הזרים כספים לחברה שבבעלותו והנתבעים הפכו להיות שכירים בחברה שלו. הם הוסיפו כי המלווה ניצל את תמימותם וגרם לכך שבפועל כל נכסי החברה שלהם עברו אליו ובנוסף הוא דורש לקבל כיום עוד מיליוני שקלים.
לא הסכמים פיקטיביים
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את התביעה. הוא הבהיר שהנתבעים לא כפרו בחתימתם על הסכמי ההלוואה וטענו רק שמדובר בהסכמים פיקטיביים, מאחר שאין ראייה שהועברו בפועל כספים על פי אותם הסכמי הלוואה.
ואולם לאחר שהוגשה בתיק חוות דעתו של מומחה, התברר שטענת הנתבעים לפיה התובעת לא העבירה כספים לחברת מילוי הגז אינה נכונה כלל. יתר על כן, הוכח שהתובעת העניקה את ההלוואות כפי שהתחייבה בהסכם ואף למעלה מכך. בסך הכל הוכח לדבריו שסכום של 3,901,935 שקל הועבר מהתובעת לידי הנתבעת ונושיה.
בנסיבות אלה קבע השופט שיש הצדקה לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא הלוואת הבעלים ושלוש הלוואות הנוספות שבוצעו. בקיזוז התשלומים שכן שולמו חויבו הנתבעים בסך של 3,140,000 שקל.
הם חויבו בנוסף בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך של 75,000 שקל ובהוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד נחום הופטמן
- ב״כ החברה ובת הזוג: עו"ד אורי חורש
- ב״כ הנתבע: עו"ד ברוך טולידאנו
- ב״כ האב: עוה"ד שי פיאדה ויונת מאיר
עו"ד דניאל בן שלמה עוסק בייצוג בתביעות מקרקעין ועסקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין