בפסק הדין נקבע כי דינה של כתובה מוגזמת הוא בטלות ועל הבעל לשלם לאשתו רק את "עיקר הכתובה" בסך כמה מאות שקלים. בכך סטו הדיינים מפסקי דין קודמים בהם הוטל חיוב חלופי בסכומים של 120-250 אלף שקל
בית הדין הרבני בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה של אישה לקבל כתובה בסך 2 מיליון שקל. הבעל סובל מהלם קרב ומקבל קצבה בגין נכות נפשית, ולצדדים אין דירה משלהם. הדיינים קבעו כי מדובר בכתובה מוגזמת שאינה אכיפה לפי ההלכה, ועל הבעל לשלם רק את עיקר הכתובה. עם זאת, הדיינים המליצו להתחשב בעניין הכתובה במסגרת איזון המשאבים, כך שהאישה תקבל חלק גדול יותר.
בני הזוג נישאו לפני עשר שנים, ויש להם שני ילדים בני 5 ו-8. הם פרודים מחודש אוגוסט 2020 והתגרשו ביולי 2021, בהסכמה.
אין להם רכוש משותף מלבד זכויות ממקומות העבודה, והאישה ציינה שיש להם חובות משותפים בסך רבע מיליון שקל. האישה משתכרת מעל 20,000 שקל לחודש והבעל החל רק לאחרונה לעבוד בעבודה מסודרת. תקופות ארוכות בחיי הנישואים הוא לא עבד והוכר על ידי ביטוח לאומי כחסר כושר השתכרות בשל נכות נפשית (הוא סובל מהלם קרב ממלחמת לבנון השנייה).
האישה, שדרשה את סכום הכתובה במלואו, טענה שמצוקתו הנפשית של הבעל והתמכרותו לסמים הביאה לפירוק הנישואים. היא הדגישה שעול כלכלת ופרנסת הבית נפל על כתפיה, בעוד הבעל לא פרנס ובזבז כספים על סמים.
יש מאין
הדיין הרב אריאל ינאי הבהיר כי כשמדובר בכתובה מפורזת שנכתבה לשם ההתרברבות (כתובה בסך של מאות אלפי או מיליוני שקלים, שעבור פירעונה יצטרך הבעל למשכן את שארית חייו), השאלה המרכזית היא האם ניתן לחייב חלק ממנה או לא.
הוא ציין שבתקופה האחרונה ניתנו פסקי דין שונים שקבעו לעצמם מטרה לפשר בכתובות מוגזמות. בחלקם נכתב כי יש לקבוע את סכום "תוספת הכתובה" (שמעבר לסכום הבסיסי שמחייבת ההלכה) לסכום אחר. כך לדוגמה, במקרה אחד של כתובה בסך מיליוני שקלים נפסק שיש לקצוב אותה לסך של 180,000 שקל, ובמקרה אחר היא נקצבה ל-120,000 שקל. ההיגיון באותם פסקי דין היה ניסיון לשער את אומד דעתו של הבעל: אילו היה יודע שההתחייבות שלו לא תופסת, מה הסכום החילופי שאותו היה כותב.
הדיין דחה את הנימוק ההלכתי עליה התבססה פסיקה זו. הוא ציין כי אין כל "מנהג מדינה" המחייב מעבר למה שקבעו חז"ל בעיקר כתובה של מנה ומאתיים זוז. הוא עמד על הקושי לשער את דעתו של כל בעל למפרע, ביום חתונתו, אילו היה יודע שקיימת בעיה לאכוף כתובה מוגזמת.
עוד ציין הדיין כי לפי ההלכה לא ניתן לייצר התחייבות יש מאין, כאשר עיקר החיוב בטל. כלומר, אם מדובר בכתובה מוגזמת, שלפי ההלכה היא בטלה, לא ניתן לחדש אומדנה כדי להעמיד אותה על סכום אחר שהיה ראוי להיכתב במועד הנישואים.
הדיין סיכם שעקרונית, אין מקום לפסיקת כתובה מוגזמת גם לא בחלק ממנה, ודינה להתבטל. הוא הוסיף כי בנסיבות מסוימות של כתובה מוגזמת ניתן לשקול את הפיצוי החליפי במסגרת חלוקת הרכוש, קרי בעריכת איזון משאבים לא שוויוני.
בסיכומו של דבר האישה תקבל את עיקר הכתובה, מנה ומאתיים זוז (שערכה כמה מאות שקלים), ולא את תוספת הכתובה המוגזמת של שני מיליון שקלים.
הרבנים יגאל לרר ובן ציון הכהן רבין הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ התובעת: עו"ד שמעון אשואל
- ב"כ הנתבע: עו"ד אילת גלוזמן
עו"ד אביטל רבינוביץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין