- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- נפגעי פעולות איבה
- דיני עבודה
- ביטוח
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- דיני תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- משפט מנהלי וחוקתי
- גישור ובוררויות
- משפט בינלאומי
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני חינוך
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- ירושות וצוואות
- נוטריון
חרף איחור של מאות ימים בתשלום: הרוכשים ניצחו בביהמ"ש
תושבי צרפת שקנו נכס בארץ התמהמהו עם לקיחת משכנתה, ובינתיים הגיע ה-7.10 והבנק סירב לתת מימון. המוכרים הגישו נגדם תביעה - אך חויבו בעצמם בפיצוי
למרות איחור של מאות ימים בתשלום: רוכשי בית יקבלו ממוכריו כ-150 אלף שקל, זאת בשל עשיית דין עצמי בדמות עיכוב מסירת הנכס חרף השלמת מלוא התמורה, למשך יותר משנה. עוד קבעה השופטת יפעת אונגר ביטון מבית משפט השלום בחדרה כי על המוכרים לשלם לקונים פיצוי בשל ליקויים.
תחילת הפרשה ביולי 2023, אז חתמו הצדדים על הסכם למכירת בית התובעים בחדרה לנתבעים, שגרו אז בצרפת ויוצגו באמצעות עורך דין בארץ, תמורת 4.95 מיליון שקל. בהמשך הוגשו תביעות הדדיות: של המוכרים, לחיוב הרוכשים בפיצוי בשל איחור בתשלום; ושל הקונים, לחיוב המוכרים בפיצוי בגין עיכוב במסירת המפתח ופינוי הנכס.
מפי המוכרים הודגש כי מדובר באיחור ניכר, של 277 ימים, המהווה לשיטתם הפרה יסודית של הסכם המכר ומזכה אותם בפיצוי של אלף שקל עבור כל יום איחור, בתוספת הפיצוי החוזי המוסכם. בתוך כך נטען כי הנתבעים פעלו בעורמה להעביר את הבית על-שמם בטאבו, וזאת חרף אי-השלמת מלוא התמורה.
הרוכשים, מצדם, התגוננו בטענה כי האיחור בהעברת הכספים נבע מבעיות בירוקרטיות מול הבנק בצרפת, כאשר אחד התשלומים התעכב בשל פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" וסירוב המוסד לתת להם מימון. נטען כי בנסיבות הללו, אין לראותם כמי שהפרו את הסכם המכר, תוך הדגשה מצדם כי לימים פרעו את מלוא התמורה.
בתביעתם עתרו הרוכשים, בין היתר, לחייב את המוכרים בפיצוי של 320 אלף שקל בגין 320 ימי איחור במסירת החזקה (אלף שקל לכל יום), בתוספת הפיצוי החוזי המוסכם.
הפרה הדדית
השופטת אונגר ביטון קבעה ששני הצדדים ביצעו הפרה יסודית של הסכם המכר, המזכה אותם בפיצוי המוסכם – שלמעשה התקזז ביניהם. אשר להפרת הרוכשים, צוין כי משיכת הזמן עד לבקשת המשכנתה, סמוך מאוד לטבח ה-7.10, באופן שהוביל לסירוב הבנק ולצורך באיתור מקורות מימון אחרים, אינה מהווה התנהלות חוזית תקינה.
"לא סבירה התנהלותם של הרוכשים שהתמהמהו עם בקשת ההלוואה מהבנק, אל תוך ימי הגרייס, בציפייה כי בתוך ימים בודדים תאושר ההלוואה והכספים יועברו אל המוכרים. אלמלא המתינו זמן כה רב, יש לשער כי הבקשה להלוואה לא הייתה מסורבת בשל המלחמה, שפרצה רק שלושה ימים לפני מועד הגשת הבקשה", הדגישה השופטת.
מנגד, נקבע שאף עשיית הדין העצמי מצד המוכרים, בדמות אי-מסירת הנכס חרף השלמת התמורה על-ידי הקונים, וזאת למשך 376 ימים תמימים, מהווה הפרת חוזה. ואולם לדברי השופטת, אין להעניק לקונים יותר ממה שתבעו, ולכן מגיע להם פיצוי עבור 320 ימי איחור בלבד. מן העבר השני, הובהר שהמוכרים הגזימו בתיאור האיחור בתשלום, שהועמד בפסק הדין על 227 ימים ולא יותר.
ברמת התוצאה נפסקו למוכרים 227,000 שקל (מלבד הפיצוי המוסכם), בעוד שלקונים נפסקו בגין האיחור במסירה 320,000 שקל (מלבד הפיצוי המוסכם), בתוספת 43,220 שקל בגין ליקויים בנכס. יוצא, אם כן, שבסך הכללי על המוכרים לפצות את הרוכשים ב-136,220 שקל, עליהם חויבו להוסיף 18,000 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ המוכרים: עו"ד עדי (ברוך) ניר-פז
- ב"כ הרוכשים: עו"ד אלי אלקיים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
