החיילת עצרה בצד ופתחה מכסה מנוע, כאשר רכב אחר פגע ברכבה. הראל, מבטחת רכבה של החיילת, טענה שגם הרכב הפוגע צריך להשתתף, אולם בית המשפט קבע שהיא תשלם בעצמה את מלוא הפיצוי – למעלה מ-3 מיליון שקל.
השופט צבי ויצמן מבית המשפט המחוזי בלוד הכריע לאחרונה במחלוקת מעניינת בין חברות ביטוח, בשאלה מי תישא בפיצויה של חיילת שנפגעה בתאונה קשה שאירעה ב-2010. השופט פסק כי חברת הביטוח הראל, מבטחת רכבה של החיילת, היא שתישא במלוא הפיצוי – כ-3.1 מיליון שקל – לאחר שדחה את עמדתה כי מדובר ב"תאונה מעורבת".
התאונה אירעה בנתיבי איילון. לאחר שרכבה התחמם, החיילת עצרה על אי תנועה משורטט בין מסלולי הנסיעה. זמן קצר לאחר מכן הגיע רכב ופגע ברכבה, הדף אותו לעברה וגרם לה פציעות קשות.
מאחר שמדובר בחיילת, המדינה פיצתה את אותה בגין הנזקים שנגרמו לה, ובעקבות זאת הגישה תביעה נגד שתי חברות הביטוח של הרכבים המעורבים בתאונה – מה שנקרא "תביעת שיבוב".
הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לסכום שישולם למדינה – כ-3.1 מיליון שקל – אולם החברות נחלקו בנוגע לחבותן.
הראל, שיוצגה על ידי עו"ד מיכל רוזנברג, טענה שבזמן התאונה הנפגעת לא עסקה בתיקון או טיפול ברכב, ולמעשה רק פתחה את מכסה המנוע והמתינה לעזרה. לכן לשיטתה הנפגעת לא היתה "משתמש ברכב", ובמצב זה מדובר במה שנקרא "תאונה מעורבת" שבה נפגע מי שאינו משתמש ברכב, אשר שתי חברת הביטוח צריכות לפצות עליה בחלקים שווים.
חברת הביטוח "שומרה" – מבטחת הרכב הפוגע שיוצגה על ידי עו"ד זיו מנדלוביץ, הציגה תזה אחרת. טענתה היתה שיש לראות בנפגעת "משתמשת ברכב" בשל פעולת "תיקון רכב" שביצעה בסמוך לתאונה. לגישתה, במצב זה לא מדובר בתאונה מעורבת, ורק הראל צריכה לשאת במלוא הפיצוי.
שומרה אף טענה כי הראל לא זימנה עדים ולא הגישה אף ראיה לתמיכה בעמדתה.
ראיות חד משמעיות
במשפט העידה חברה של הנפגעת ששוחחה עמה בטלפון רגעים לפני התאונה, שסיפרה כי חברתה הנפגעת אמרה שהיא דחתה את ההצעה להזמין גרר ואמרה לה שהיא רק צריכה למלא מים ברכב. בנוסף לכך העידו בוחני תנועה שחקרו את המקרה. הנפגעת עצמה, כמו גם נהגת הרכב הפוגע, לא העידו כיוון שלא זכרו את הפרטים.
על סמך עדויות אלה, השופט ויצמן הכריע לטובת עמדתה של "שומרה". השופט הבהיר כי מדו"ח הבוחן המשטרתי, שבחן את מיקום הרכב ואת סימני הדם שנמצאו על השמשה הקדמית, כמו גם מיתר העדויות, ניתן להסיק שבזמן התאונה, הנפגעת גחנה לעבר חלקו הקדמי של הרכב כאשר מכסה המנוע היה פתוח, בניסיון לתקן תקלה של התחממות המנוע.
בכך דחה השופט את טענותיה העובדתיות והמשפטיות של הראל, שטענה כי אי אפשר לדעת מה עשתה הנפגעת מחוץ לרכב. "הראיות שהובאו לפני מלמדות באופן חד משמעי כי הנפגעת, עובד ובסמוך לתאונה, ניסתה לבחון את מהות התקלה ברכבה", כתב.
בהקשר זה השופט הבהיר כי די בכך על מנת להגדיר את הנפגעת כמי שעסקה ב"תיקון דרך" ולכן יש לראות בה "משתמש ברכב", ואין זה משנה אם בסופו של יום מדובר בתקלה המצריכה איש מקצוע או לא.
לפיכך נקבע כי המקרה אינו מהווה "תאונה מעורבת", ולכן הראל היא היחידה שאחראית לפיצוי. במילים אחרות, בניגוד לעמדתה של הראל, שומרה לא תצטרך לשלם כ-1.5 מיליון שקל. בנוסף לכך, הראל חויבה לשלם לשומרה 20,000 שקל בגין הוצאות משפט.
לקריאת פסק הדין ת"א 17291-03-15
- ב"כ התובעת (המדינה): עו"ד צבי רפפורט, עו"ד עמיחי טרוזמן
- ב"כ הנתבעת 1 (הראל): עו"ד מיכל רוזנברג
- ב"כ הנתבעת 2 (שומרה): עו"ד זיו מנדלוביץ
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין