חיו יחד שנים והביאו לעולם ילדה - אך לא הוכרו כידועים בציבור

אלמנה ופרוד הכירו ועברו לגור יחד. לאחר שנפרדו עתרה האישה לקבל חצי מהרכוש מכוח הלכת השיתוף. השופטת דחתה אותה: "בפני הרשויות הצהרת אחרת"

בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בחיפה תביעת אישה לקבלת חצי מדירתו ורכושו של בן-זוגה לשעבר, מכוח חזקת השיתוף בין ידועים בציבור. השופטת הילה גורביץ עובדיה קבעה שחרף מגורי השניים תחת קורת גג אחת למשך מספר שנים והבאת ילדה משותפת לעולם - השניים אינם ידועים בציבור, בין היתר נוכח הצהרת האישה בזמן אמת בפני רשויות המדינה שהיא אלמנה.

הצדדים ניהלו זוגיות פרק ב' שהחלה, לטענת התובעת, בשלהי 2013. היא הייתה באותה תקופה אלמנה ואם ל-2, בעוד הוא היה פרוד מאשתו ואב לתאומים. החל מינואר 2015 הם התגוררו בדירה שכורה. כשנתיים לאחר מכן, באוקטובר 2016, רכש הגבר דירה ורשם אותה על-שמו. בחלוף כשנה נוספת נולדה בתם המשותפת, כיום בת 8.

בשלב מסוים עבר בין בני הזוג חתול שחור, ובספטמבר 2020 עזבה האישה את הבית. כשלושה חודשים לאחר מכן היא הגישה את תביעתה לבית המשפט, בה עתרה להצהיר על "הרכוש שנצבר על שם מי מהצדדים מתחילת החיים המשותפים" - הכולל לשיטתה, בין היתר, את הדירה שרכש האקס ומסעדת שווארמה בבעלותו - כמשותף.

מנגד טען הנתבע כי זוגתו לשעבר מנועה מלטעון שהם היו ידועים בציבור, מאחר שהציגה עצמה בזמן אמת בפני ביטוח לאומי ויתר רשויות המדינה כאלמנה. יתרה מכך, בחקירתה הנגדית היא בעצמה הגדירה את מערכת היחסים ביניהם כ"רעילה ואלימה". לדבריה, היא חוותה ממנו טרור כלכלי והוא דרש ממנה שתפיל את הריונותיה. בנסיבות אלה טען הנתבע כי גם לגוף העניין אין להחשיבם כידועים בציבור.

לא ראו עצמם כשותפי גורל

ואכן, השופטת גורביץ עובדיה שוכנעה כי חרף המגורים המשותפים למשך למעלה מחמש שנים והבאת ילדה לעולם, הצדדים אינם בגדר ידועים בציבור. לעניין זה היא הפנתה לדברים שאמרה האישה בחקירתה, מהם עולה שהיא בעצמה לא ראתה את הנתבע כמי שרצה לקשור את גורלו בגורלה, ולהחיל עליהם מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות כנשואים.

על רקע תיאור הגבר בחקירתו כי הוא "כל הזמן רצה לעזוב וללכת", קבעה השופטת כי "אין מדובר בבני זוג שראו עצמם שותפי גורל חיים, כמקובל בין 'בעל ואישה' הדבקים זה בזה בקשר של גורל חיים. על כן, אין מדובר בידועים בציבור".

חיזוק למסקנתה מצאה השופטת בכך שהתובעת, במהלך הזוגיות עם הנתבע, הצהירה בפני ביטוח לאומי, מס הכנסה וגורמי הרווחה שהיא אלמנה. השופטת קבעה שבשל הצהרות אלו יש להחיל על האישה השתק שיפוטי שמונע ממנה לטעון כעת כי היא והנתבע היו ידועים בציבור שחלה עליהם הלכת השיתוף.

בתוך כך קבעה השופטת שאפילו ביחס לדירת המגורים שרכש הנתבע - "גולת הכותרת" של התא המשפחתי שדורשת לפי הפסיקה רף הוכחתי נמוך - לא הצליחה התובעת לשכנע כי מדובר בנכס משותף. בהקשר לכך צוין שהתובעת לא ידעה פרטים בסיסיים הנוגעים לרכישת הבית ולשיפוצים שעבר, באופן הסותר את חזקת השיתוף ומשאיר את הנכס בבעלות הנתבע בלבד.

בסופו של דבר השופטת דחתה את התביעה תוך חיוב האישה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 22,500 שקל לטובת בן זוגה לשעבר.

• ב"כ התובעת: עו"ד אורי נחמני
• ב"כ הנתבע: עו"ד מאיה הר ציון

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.