שבועיים אחרי אישורו של הסכם ממון שקבע כי הבעל יעזוב את הבית תמורת תשלום סמלי, הוא לקה באירוע מוחי קשה ואשתו החליטה לסעוד אותו. לאחר שנפטר היא מצאה עצמה נלחמת על הבית מול בתו מנישואים קודמים.
בית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל תביעה לאכיפת הסכם ממון שלא קוים במשך 14 שנים עקב אירוע מוחי בו לקה הבעל. השופטת פאני גילת כהן דחתה את טענת בתו מנישואים קודמים, שההסכם בוטל בהתנהגות משום שהתובעת המשיכה לחיות עמו, לאחר שהתרשמה כי האירוע טרף את הקלפים "ומצפונה של התובעת לא הניח לה לעמוד בדווקנות על קיום הוראות ההסכם".
בני הזוג החליטו לפרק את החבילה ב-2003 – אחרי 19 שנות נישואים – וניסחו הסכם ממון שקבע בין היתר כי הבעל יפנה את הדירה המשותפת ויוותר על חלקו לטובת האישה תמורת תשלום של 40 אלף דולר.
אך החיים, כמו החיים, זימנו לבני הזוג הפתעה לא נעימה – כשבועיים אחרי אישור ההסכם בבית המשפט לקה הבעל באירוע מוחי קשה ולא חזר לעצמו. רחמי האישה נכמרו על בעלה והיא החליטה לדחות את קיום הסכם הממון ולסעוד אותו בביתם.
9 שנים לאחר מכן הוא נפטר והשאיר אחריו צוואה שבה הוריש את כל רכושו לבתו היחידה, כולל חלקו בדירה. בנסיבות אלה תבעה האישה מבית המשפט להצהיר כי הסכם הממון שריר וקיים ולהורות לבתו של המנוח להעביר לה את הזכויות בדירה תמורת הסכום שנקבע בו.
הבת סירבה כמובן. אם "אין גירושין – אין ביצוע הסכם גירושין" היא טענה, והודיעה שאין לה בעיה לוותר על הדירה אבל לפי שווי השוק היום.
הסברי התובעת כי ההסכם לא קוים רק בגלל מצבו של המנוח נפלו על אזניים ערלות. הנתבעת טענה כי ההסכם בוטל כיוון שהתובעת ואביה התחרטו ועובדה שהיא לא שילמה לו את הכסף.
עקרונות של צדק והגינות
אך השופטת גילת כהן לא הסכימה עם הנתבעת, ולא סברה כי הסכם הממון בוטל – אם משום שבני הזוג המשיכו לחיות יחד ואם משום שהתובעת לא שילמה את הכסף.
לטעמה, קיום ההסכם רק נדחה מפאת צו השעה ש"טרף את הקלפים", ועקרון תום הלב מחייב לראות את הדברים באופן הזה.
השופטת התרשמה שלאחר האירוע מצפונה של התובעת לא אפשר לה לעזוב את בעלה לאנחות והיא החליטה לטפל בו בבית. בתוך כך השופטת הזכירה כי לא היה למנוח על מי לסמוך מלבד התובעת, שהרי הנתבעת מתגוררת בחו"ל ומיעטה לבקרו.
על כך השופטת הוסיפה כי הוכח בפניה שהמנוח והתובעת לא שינו את דעתם לגבי הפרידה או לגבי קיום ההסכם, ולאורך השנים שלאחר האירוע חיו בחדרים נפרדים והתנהלו בהפרדה רכושית מוחלטת, כולל של המזון במקרר.
משכך, השופטת קבעה כי הסעד של אכיפת ההסכם כעת "עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק וההגינות על רקע נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה".
באשר לטיעוני הנתבעת לגבי שווי הדירה, השופטת קבעה כי אינה מתכוונת להתערב בשיקולים שעמדו בפני בני הזוג כשהחליטו מה שהחליטו, שכן הסכם ממון הוא לא חוזה מסחרי.
לפיכך התביעה התקבלה ונפסק כי הנתבעת תעביר את זכויותיה בדירה על שם התובעת בכפוף לתשלום של 40,000 דולר. הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מופחתים של 7,500 שקל בלבד בין היתר עקב מצבה הרפואי.
- ב"כ התובעת: עו"ד ישראל זלישניסקי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד משפחה אליזבט קרפטוב
עו"ד נתנה סולומון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין