בהסכם הגירושין בין הצדדים סוכם שהאישה תקבל 15% ממניות האיש בחברה. התקבלה בקשת כונס נכסים שמונה לביצוע ההסכם לכפות על האיש לרכוש ממנה את המניות
השופטת תמר סנונית פורר קיבלה לאחרונה בקשה של כונס נכסים לחייב אדם לרכוש את מניות גרושתו בחברה שבבעלותו. בקשת הכונס הוגשה לאחר שנכשלו מאמציו למכור את מניות האישה לגורם חיצוני. הכונס הבהיר כי אין תוחלת למכירה לצד שלישי בשל האופן הריכוזי בו מנהל האיש את החברה. השופטת קבעה שלאחר שנים כה רבות ממועד חתימת הסכם הגירושין זכותה של האישה לקבל את חלקה ברכוש המשותף.
בני הזוג נישאו ב-1989 והתגרשו ב-2007. במהלך הנישואין הקים האיש את החברה. הוא בעל השליטה בחברה ועובד בה עד היום.
בינואר 2007 חתמו בניה זוג על הסכם גירושין שאושר בבית המשפט. נקבע כי 15% מסך המניות המוחזקות על ידי האיש בחברה יועברו לאישה וייפדו במועד ההנפקה המיועדת לציבור. עוד נקבע שאם עד סוף 2009 לא בוצעה הנפקה לציבור תהיה לאיש זכות ראשונים לרכוש מניות אלה.
בית המשפט מינה רואה חשבון לקביעת שווי החברה. המומחה קבע כי נכון למועד חוות הדעת, דצמבר 2014, שווי החברה עומד על 80,411,000 שקל וחלקה של האישה הוא 12,061,650 שקל.
ב-2017 הגישה האישה תביעה לביצוע ההסכם. ב-2020 ניתן פסק דין ונקבע כי יש לאפשר לאיש לממש את זכות הראשונים על פי הסכם הגירושין ואם לא יממשה ימונה כונס נכסים למכירת המניות המגיעות לאישה.
במאי 2020, לאחר שהאיש לא עשה שימוש בזכות הראשונים שהוקנתה לו לצורך רכישת חלקה של האישה בחברה, מונה כונס נכסים.
באפריל 2021 ביקש כונס הנכסים לחייב את האיש ברכישה כפויה של זכויות האישה בחברה בהתאם לחוות הדעת של המומחה.
כונס הנכסים ציין כי ניסיונות למכור את המניות לצדדים שלישיים לא צלחו והבהיר כי אין תוחלת כלכלית למהלך של מימוש המניות לאור אופן ניהול החברה על ידי האיש. כך, למשל, הוא נמנע מחלוקת דיבידנדים ומושך דיבידנדים סמויים; מנהל את החברה באופן חד-צדדי ורותם את משאביה לצרכיו האישיים.
האיש התנגד בתוקף לעמדת הכונס. לטענת האיש, כונס הנכסים לא ביצע את תפקידו על פי פסק הדין לביצוע ההסכם ולא ביצע כל פעולה של מכר אקטיבי של המניות. בנוסף טען האיש כי פעולות הכונס לא נועדו על מנת למצוא קונה אלא ליצור "מראית עין" בדבר ניסיון לביצוע המכר.
לא אטרקטיבי
השופטת תמר סנונית פורר מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את טענות האיש. היא כתבה שכונס הנכסים השקיע מאמצים נכבדים למכירת המניות וכשלון המכירה קשור להיעדר האטרקטיביות של המניות ומבנה השליטה והפעולות בחברה.
היא הוסיפה שמאז שניתן פסק הדין בתביעה לביצוע ההסכם חלפה תקופת זמן ארוכה במסגרתה פעל כונס הנכסים כדי למצוא רוכש פוטנציאלי לחלקה של האישה בחברה – ולא הצליח. כפועל יוצא מכך, ההפרדה הרכושית בין הצדדים טרם הגיעה לסיומה.
השופטת השתכנעה שלאחר כברת הדרך שנעשתה, מכירה כפויה היא הסעד המתאים ביותר.
היא ציינה שהשיקולים העיקריים להחלטתה הם משבר האמון העמוק בין הצדדים ובפרט אופן השליטה המוחלט של האיש בחברה וחוסר שיתוף פעולה מצידו.
״האישה זכאית לאחר שנים כה ארוכות וכאשר החברה היא הנכס המרכזי המשותף לצדדים לזכות בקבלת זכויותיה״, כתבה השופטת, והוסיפה שהמצב בין הצדדים הגיע ל"מבוי סתום".
בנסיבות אלה היא הורתה לאיש לרכוש את זכויות האישה בחברה תמורת 12,061,650 שקל.
האיש חויב בהוצאות בסך 11,700 שקל.
פסק הדין המלא: תמ"ש 25529-08-20
- כונס הנכסים: עו"ד ליאור מזור
- ב״כ האיש: עו"ד זינגר ועו"ד קוברסקי
- ב״כ האישה: עו"ד מייזלס ועו"ד בן עזרא-כהן
עו״ד מורן בריק מילר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין