חברת מושב ויתרה על מגרש בהרחבה – המושב לא ויתר לה על דמי הפיתוח

חברת מושב ״חיבת ציון״ שילמה מעל 130,000 שקל דמי פיתוח עבור מגרש בהרחבה. כשוויתרה על המגרש סירב המושב להשיב לה את הכסף. תביעה שהגישה נגד האגודה השיתופית התקבלה לאחרונה.

בית משפט השלום בחדרה קיבל לפני כשבועיים תביעה שהגישה חברת מושב ״חיבת ציון״ שבעמק חפר. החברה זכתה במגרש בהרחבה אך לאחר ששילמה דמי פיתוח ויתרה על המגרש. בית המשפט קיבל את טענתה כי החוזה בינה לבין האגודה השיתופית בוטל בהסכמה ועל המושב להשיב לה את הכספים בערכם הריאלי.

לפני כ-8 שנים יזם מושב ״חיבת ציון״ הרחבה קהילתית שכללה 73 מגרשים בקרקע שמנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל. ב-2010 ערכה האגודה השיתופית של המושב הגרלה כדי לקבוע מי מחבריה יומלץ בפני רמ״י כזכאי לקבל מגרש בפטור ממכרז.

אחת הזוכות חתמה על הסכם מול האגודה ושילמה לה הוצאות פיתוח בסך של כ-130,000 שקל. ב-2015 הודיעה הזוכה כי היא מוותרת על זכותה לקבל מגרש וביקשה השבה של הסכומים ששילמה.

משסירבה האגודה, הגישה הזוכה נגדה תביעה בבית משפט השלום בחדרה.

הנתבעת טענה שהתובעת ביטלה את ההסכם מולה באורח חד צדדי וללא סיבה מוצדקת, באופן ששולל את זכותה להשבת הוצאות הפיתוח.

היא הוסיפה כי בשל שינוי בכלליה של רמ״י מ-2012 משמעות ויתור התובעת הוא שלגבי המגרש שלה האגודה לא תוכל להפנות לרמ״י מומלץ אחר והוא ישווק ישירות על ידי רמ״י.

התובעת ציינה בתגובה כי בניגוד להתנהלות מול זוכים אחרים שחזרו בהם, הנתבעת השתהתה ביידוע רמ״י על הוויתור מצדה ובכך דחתה את האפשרות שיימצא משתכן חלופי שישלם את דמי הפיתוח במקומה.

שחור על גבי לבן

השופטת קרן אניספלד קיבלה את התביעה. היא ציינה שנציג הנתבעת אישר כי כשהתקבלה הודעת הוויתור של התובעת, הנתבעת לא ביקשה לדעת מה הסיבה לוויתור. מדבריו עלה כי עמדתה העקרונית של הנתבעת היא כיבוד זכותו של כל מומלץ שעלה בהגרלה לוותר על המגרש.

השופטת הבהירה כי הנתבעת קיבלה את הודעת הוויתור של התובעת בהתאם למדיניותה כך שההסכם בין הצדדים בוטל בהסכמה.

השופטת כתבה עוד כי מרגע ביטול חוזה חייב כל צד להשיב לצד השני את מה שקיבל השבה מלאה בערכים ריאליים (סכום הקרן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית). מטרת ההשבה היא מניעת התעשרות שלא כדין.

לדבריה, עם קבלת הודעת הוויתור הנתבעת לא חלקה על זכותה של התובעת להשבת הסכומים ששילמה. במכתב ששיגרה הנתבעת לתובעת אף נאמר ״שחור על גבי לבן״ כי האגודה מאשרת להשיב לה את הכספים ״מיד עם קבלת כספי פיתוח ממועמד אחר״.

״חרף הודאה זו, העלתה הנתבעת בהליך דנן טענות מן הגורן ומן היקב, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם התנהלותה בזמן-אמת״, כתבה השופטת.

עוד קבעה השופטת כי הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב כלפי התובעת כשמנעה את מימוש התנאי שקבעה להשבת הכספים. היא הסבירה שעם קבלת הודעת הוויתור היה על האגודה לפעול ״בשקידה ראויה״ כדי להביא לכך שהמגרש ישווק על ידי רמ״י למשתכן חלופי שישלם את הוצאות הפיתוח אך היא לא עשתה כן.

בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת להשיב לתובעת את מלוא הוצאות הפיתוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט של 5,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 17,550 שקל.

• ב״כ התובעת: עו"ד חוזים דורון נוימן
• ב״כ הנתבעת: עו"ד מיכל בוסל

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין