נוימן נ' חיבת ציון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

תביעה להשבת דמי פיתוח ששילמה התובעת לנתבעת, בתוספת שיערוך ממועד התשלום עד להשבה.

א.ההליך והצדדים לו

1.הנתבעת, המאוגדת כאגודה שיתופית, היא כפר שיתופי (להלן הנתבעת או האגודה). בן-זוגה של התובעת ובא-כוחה, עו"ד דורון נוימן, הוא בעל משק בנתבעת.

2.הנתבעת יזמה הרחבה קהילתית שכללה שבעים ושלושה מגרשים (להלן ההרחבה) בקרקע שמנוהלת על-ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן רמ"י). בשנת 2010 ערכה הנתבעת הגרלה לשם קביעת זהותם של מי שעליהם תמליץ לפני רמ"י כזכאים לקבל מגרשים בהרחבה בפטור ממכרז (להלן מומלצי הנתבעת). התובעת נמנתה על מומלצי הנתבעת, זאת ביחס למגרש 363 בהרחבה (להלן המגרש). רשימת מומלצי הנתבעת ביחס לשבעים ושנים מגרשים הועברה לרמ"י בשנת 2012.

3.בין התובעת לבין הנתבעת נחתם הסכם ביחס למגרש; הוא אינו נושא תאריך [להלן ההסכם; נספח א' ב-נ/1]. חלק מנספחי ההסכם נחתמו על-ידי התובעת ביום 30.7.2012.

4.עוד קודם לחתימת ההסכם, במהלך השנים 2010 ו-2011, שילמה התובעת לנתבעת הוצאות פיתוח בגין המגרש בסך של 130,000 ₪ (להלן הוצאות הפיתוח). ביום 1.6.2015 נדרשה התובעת לשלם סכום נוסף של 27,762 ₪ כהשלמה להוצאות הפיתוח (להלן ההשלמה להוצאות הפיתוח); התובעת מסרה לנתבעת המחאות בגין סכום זה.

5.בסמוך לאחר מכן, ביום 25.8.2015, הודיעה התובעת לנתבעת כי היא מוותרת על זכויותיה במגרש וביקשה כי הסכומים ששילמה בגין הוצאות הפיתוח וההשלמה להן יוחזרו לה. לטענת התובעת, היא זכאית להשבה מלאה של סכומים אלה בצירוף שערוך, קרי, בערכים ריאליים ולא בערכים נומינליים.

6.ביום 9.11.2015 הוגשה התובענה, בה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת להשיב לה את הוצאות הפיתוח בהן נשאה בסך כולל של 150,458 ₪. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הסכום שנתבע (להלן חוב ההשבה) כלל שני רכיבים: הסכומים הנומינליים שהתובעת שילמה בגין הוצאות פיתוח (להלן רכיב הקרן) והפרשי הצמדה וריבית ביחס לרכיב הקרן (להלן רכיב השערוך).

7.לנתבעת ניתנה רשות להתגונן מפני התובענה, ללא פסיקת הוצאות [החלטת כב' הרשם ש' רומי מיום 23.5.2016; להלן החלטת הרשם].