- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
חברת הבנייה לא סיפקה נעלי עבודה ותפצה עובד שנפצע ממסמר
עובד בחברת הבנייה "פיתגל" דרך על מסמר ונפצע. בתביעה שהגיש ב-2014 טען כי החברה הפרה חובתה לספק לו נעלי עבודה. החברה טענה כי לעובד "אשם תורם" משלא רכש נעליים בעצמו, אך ביהמ"ש קבע כי החברה אשמה יותר.
התאונה התרחשה במרץ 2012. התובע, עובד בניין כבן 39, דרך על קרש שהיה נעוץ בו מסמר במהלך ביצוע עבודות עפר באתר בנייה. המסמר חדר דרך הנעל ופצע את כף רגלו ובהמשך גרם לזיהום שבעטיו נזקק התובע לכמה ניתוחים.
עקב התאונה, הטיפולים הרפואיים והכאבים מהם סבל, התובע לא עבד כ-12 חודשים במצטבר לאחר התאונה. כמו כן לאור מצבו לא יכול היה לשוב לעבודתו בחברה והוא פוטר בהסכמה באוקטובר 2014 והשתלב בעבודה אחרת רק 7 חודשים לאחר מכן.
בכתב התביעה שהגיש העובד נגד החברה וחברת הביטוח "הכשרה" שביטחה אותה, העובד טען כי החברה הפרה חובתה לספק לו נעלי עבודה מתאימות שהיו יכולות למנוע את התאונה. החברה טענה לעומתו כי לתובע אשם תורם משמעותי לקרות התאונה, שכן הוא עובד מנוסה המכיר את הסיכונים, ובהוצאה כספית קטנה יחסית על רכישת נעליים יכול היה למנוע את התאונה בעצמו.
לכך השיב התובע כי המדובר בהוצאה של מאות שקלים שלא יכול היה להרשות לעצמו כאב לשישה ילדים ומפרנס יחיד.
בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם התובע נקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 19%. לעומת זאת, ועדה רפואית של ביטוח לאומי קבעה לתובע נכות רפואית של 10% בלבד ואילו בחוות דעת מטעם החברה נקבע כי לתובע לא נותרה נכות כלל. לבסוף, הצדדים הסכימו כי הנכות תעמוד על 10%.
חובה גורפת
השופטת דנה עופר קיבלה את התביעה והבהירה כי לפי המצב המשפטי הקיים המעסיק הוא זה שאחראי על שמירת כללי הבטיחות באתר העבודה, וכחלק מחובתו עליו לספק לעובדיו ציוד מגן, ובכלל זאת נעלי עבודה.
לגישתה, לנוכח חובתה הגורפת של החברה לשלום עובדיה, אשמו התורם של התובע הוא מזערי, והועמד על ידה על שיעור של 10% בלבד.
באשר לנזק אימצה השופטת את הסכמת הצדדים לגבי נכותו של התובע, ובהתחשב בתחום עיסוקו הפיזי העמידה גם את נכותו התפקודית על אותו שיעור.
בסיכומו של דבר, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך כ-158 אלף שקל בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, כאב וסבל ונזקים נוספים. סכום זה הוא לאחר ניכוי שיעור האשם התורם וגמלאות שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי.
הנתבעות חוייבו בהוצאות בסך 3,500 שקל ושכ"ט עו"ד בסך כ- 32 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עבדאללה ח'ליל
- ב"כ הנתבעות: עו"ד גסאן אגברייה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
