זייף צוואה – ויקבל חצי מהירושה

בן זייף את צוואת אביו והיא נפסלה. בגלל שהוא לא הורשע בפלילים נקבע שיוכל לרשת אותו לפי דין

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה לאחרונה בקשה של אחות למנוע מאחיה לרשת את אביהם לאחר שבהליך אחר נקבע שהאח זייף את צוואת האב. האחות טענה שלפי חוק הירושה האח פסול מלרשת את אביהם בגלל מעשיו. השופטת מיכל ברדנשטיין הסבירה שלטעמה הפרשנות הנכונה לחוק היא שרק הרשעה פלילית שוללת מאדם את זכאותו לירושה על פי דין. במקרה זה האח לא הורשע בגין מעשיו ולכן הירושה תחולק בינו לבין אחותו.

התובע והתובעת הם אח ואחות. לאחר שאביהם הלך לעולמו בהיותו אלמן, האח הגיש צוואה שלו וביקש לקיימה והאחות התנגדה.

בפסק דין שניתן באפריל 2020 נקבע שהצוואה מזויפת והיא נפסלה, תוך שנקבע כי התנהלות האח שזייף אותה ראויה לגנאי. עם זאת, האח לא הועמד לדין פלילי על מעשיו.

בנסיבות אלה, עלתה השאלה האם הוא זכאי לרשת את האב על פי דין.

לפי חוק הירושה, פסול לרשת מי שהורשע על כך שהעלים, השמיד או זייף את צוואתו של המוריש, או שתבע על פי צוואה מזויפת.

בפסיקה ניתנו לסעיף הזה פרשנויות שונות. גישה אחת טוענת שהתנאי להרשעה חל על כל החלופות וגישה שנייה אומרת שתנאי ההרשעה לא חל על החלופה המתאימה למקרה זה של – "תבע לפי צוואה מזויפת". בית המשפט העליון טרם הכריע בעניין.

התובעת טענה שבמקרה זה יש לאמץ את הגישה שלא דורשת הרשעה ולקבוע שאחיה פסול מלרשת את אביהם לאחר שתבע את קיום הצוואה המזויפת ושהיא היורשת היחידה.

הנתבע טען שיש להורות על חלוקת הירושה באופן שווה. עוד טען שמעשיו נעשו עקב מוגבלות שממנה הוא סובל ובגינה אף מונה לו אפוטרופוס ולכן הוא זקוק לאמפטיה והבנה ואין לנטור לו טינה.

היועץ המשפטי לממשלה הביע עמדתו, לפיה למרות הקביעה בדבר זיוף הצוואה ומבלי להפחית מחומרת המעשה, בהיעדר הרשעה בפלילים לא ניתן לשלול מהנתבע את זכות הירושה על פי דין.

קביעות חמורות

השופטת ברדנשטיין סקרה בהרחבה את הגישות השונות בפסיקה ובספרות. היא ציינה שאין ספק שהקביעות בעניין מעורבותו של הנתבע בעריכת הצוואה ובזיוף חלקים ממנה חמורות מאוד.

עם זאת היא קבעה שלטעמה הפרשנות הנכונה של נוסח החוק היא שנדרשת הרשעה לכל אחת מהחלופות, כולל החלופה לגבי מי "שתבע לפי צוואה מזויפת", על מנת לפסול אדם כיורש.

לשיטת השופטת, העיקרון שעליו מבוסס החוק הוא "אין חוטא יוצא נשכר" ומטרתו הרתעת מי שפועל ברמאות לשיבוש רצון הנפטר. לכן אין טעם להפריד בין חלופות הסעיף לעניין הדרישה להרשעה בפלילים.

השופטת הדגישה את רצון המחוקק לפסול אדם מלרשת רק במקרה בו הוא הורשע לאחר שהוכח מעבר לכל ספק סביר, מתוך התפישה שאין לפגוע בזכות הירושה על פי דין ובהסתמכות של המוריש כי בהיעדר צוואה עזבונו יחולק בין היורשים.

לפיכך נקבע שאין להורות על פסילת הנתבע לרשת. וניתן צו ירושה שלפיו התובעת והנתבע יורשי המנוח בחלקים שווים.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד ציון בהלול
• ב"כ האפוטרופוס הכללי מחוז ירושלים: עו"ד אורן זילברברג
• ב"כ הנתבע: עו"ד אלדד עוז מטעם לשכת הסיוע המשפטי 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין