פס"ד בעניין שאלת פסילת זכאותו של אדם מלרשת את אביו המנוח בשל זיוף צוואה

1. פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 12.04.2020 נקבע כי הנתבע 2 (להלן: הנתבע) זייף צוואה של אבי הצדדים, ונפסלה הצוואה שהוגשה לקיום על ידי הנתבע. הנתבע לא הורשע בדין פלילי בגין מעשהו. האם פסול הוא לרשת את האב המנוח מחמת הוראת סעיף 5(א)(2) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה או החוק)?

הוראה זו קובעת כי פסול מלרשת "מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע לפי צוואה מזויפת".

השאלה היא האם תנאי ההרשעה הוא תנאי בלעדיו אין לקביעת פסלות מלרשת, גם לגבי החלופה האחרונה בסעיף, שעניינה ב"מי שתבע לפי צוואה מזויפת", או שהתקיימות תנאי ההרשעה נדרשת אך ביחס לשלוש החלופות הראשונות (העלמה, השמדה, זיוף)?

2. מדובר בשאלה "שמתגלגלת" זה שנים בערכאות הדיוניות, וקיימות לגביה גישות לכאן ולכאן בפסיקה, אך טרם ניתנה הכרעה של בית המשפט העליון.

3. אקדים אחרית לראשית, ואציין כי אני מצרפת את דעתי לגישה שלפיה, הפרשנות הנכונה של הסעיף היא כי תנאי ההרשעה נדרש בהתייחס לכל חלופות הסעיף, כתנאי הכרחי לקביעת פסלות לרשת. משכך, הנתבע, שלא קיים לגביו פסק דין מרשיע, אינו פסול מלרשת את אביו.

רקע כללי

4. עניינו של תיק זה בבקשה לצו ירושה אחר המנוח XXXXXX ז"ל (להלן: המנוח), שנפטר אלמן והותיר שני ילדים: גב' XXX XXX אור (להלן: XXX), והנתבע, מר XXX XXX (שיכונה מעתה גם: XXX). בבקשה התבקש לתן צו ירושה שלפיו שני האחים, התובעת והנתבע, יורשים בחלקים שווים את עזבון המנוח.

5. הבקשה הוגשה לרשמת לענייני הירושה ביום 02.11.2015, והועברה לבית משפט זה ביום 05.05.2016, לאחר שהוברר כי הנתבע הפקיד מסמך הנחזה כצוואה בעדים של המנוח מיום 18.09.2009 (להלן: הצוואה), שבו ציווה לו כביכול המנוח את כל עזבונו. בדיעבד התברר כי מדובר בצוואה מזויפת, כמתואר להלן.

6. בית המשפט השהה את הדיון בבקשה, תחילה כדי לאפשר הגשת בקשה לקיום הצוואה על ידי הנתבע, ולאחר מכן, ומשהוגשה ביום 10.11.2016 בקשה לקיום הצוואה והוגשה התנגדות לה על ידי התובעת (ת.ע 68636-11-16), הדיון בבקשה הותלה עד לאחר ההכרעה בהליכים בעניין הצוואה.