צעירה שפגעה עם רכבה בהולכת רגל עיוורת המשיכה לנסוע ולא הגישה לה עזרה, אבל אחר כך היא הגיעה לבית חולים ומאז הן שמרו על קשר טוב. בית המשפט המחוזי החליט באופן חריג להקל בעונשה.
לפי פקודת התעבורה קובעת, מי שהורשע בעבירת "הפקרה אחרי פגיעה", רישונו ייפסל (בנוסף לכל עונש אחר) למשך שלוש שנים לפחות, אולם בית המשפט רשאי בנסיבות מיוחדות להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.
יישומו של סעיף זה בא לידי ביטוי בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר הוחלט ברוב דעות לקצר את עונשה של צעירה בת 22 שפגעה בהולכת רגל, משלוש שנים לשנתיים.
המקרה אירע ב-2014, כאשר המערערת פגעה בעיוורת כבת 60 שחצתה את הכביש במעבר חצייה יחד עם כלב נחייה. האישה העיוורת נפלה ונגרם לה שבר ברגלה. על פי כתב האישום, שבו הודתה המערערת, היא לא עצרה להגיש עזרה אלא המשיכה לנסוע.
בית המשפט לתעבורה גזר עליה 6 חודשי מאסר שיבוצעו בעובודות שירות, וכן מאסר על תנאי ופסילות רישיון נהיגה למשך שלוש שנים. בנוסף רישיונה נפסל על תנאי למשך תקופות שונות, וכן הוטל עליה קנס של 2,000 שקל.
השופטת כרמית פאר-גינת סברה כי המערערת נהגה בחוסר זהירות ברף מינימאלי ולא גבוה, וזאת בעיקר משום שלפי דו"ח הבוחן, לא ניתן היה להבחין בהולכת הרגל לפני הפגיעה.
בין היתר, השופטת התחשבה בכך שלמערערת יש עבר פלילי נקי ושהיא עובדת כמטפלת בילדים בעלי מוגבלויות. כמו כן, ואולי חשוב מכך, השופטת שוכנעה שהמערערת עזבה את מקום התאונה כיוון שפעלה מתוך התרגשות ואבדן עשתונות – ולא "אימת הדין" – והזכיר שהייתה צעירה בת 22, ללא כלים להתמודד עם מצבי לחץ.
השופטת אף לקחה בחשבון נתון נוסף, והוא העובדה שהמערערת אמנם לא הגישה עזרה, אולם זמן קצר לאחר התאונה יצרה קשר עם הנפגעת, ביקרה אותה בבית החולים ושמרה איתה על קשר חם ודואג.
כמו כן, השופטת התייחסה לכך שמסלול חייה השתנה, חתונתה בוטלה, היא הפסיקה את לימודיה, וגם שלוש שנים לאחר האירוע עדיין מתגוררת עם הוריה.
ערכה תיקון בנפשה
ערעורה של המערערת נגע רק לרכיב פסילת הרישיון, ובו נטען כי לנוכח הקביעות שלפיהן מדובר ברף נמוך מבחינת חוסר הזהירות, יש להתחשב ולאפשר למערערת לשקם את חייה ביתר קלות, ולאפשר לה להשתמש ברכבה לפחות בשעות העבודה.
מנגד, המדינה טענה שאין מקום להתערב בגזר הדין, והפנתה למקרים דומים שבהם הוטלו פסילות רישיון לתקופות ארוכות אפילו יותר משלוש שנים.
השופטת עדי חן-ברק כתבה פסק דין מקיף, שבו הסכימה עם עמדת המדינה, מאחר שהגיעה למסקנה שבית המשפט כבר הלך לקראת המערער בגזר דינו, ובדוואי שלא סטה ממידת העונש הסביר.
בשונה מדעה זו, הנשיא רון שפירא – עמו הסכימה השופטת בטינה טאובר – סבר שמדובר במקרה חריג המצדיק הקלה מסוימת עם המערערת בכל הקשור לפסילת הרישיון.
בעיקרו של דבר, מה שהביא אותו לחשוב כך היה הקשר שנוצר ונשמר בין הנפגעת לבין המערערת, שאמנם נכנסה ל"פאניקה מוסרית", אולם מאוחר יותר התעשתה. בהקשר זה השופט שפירא אף הפנה לכך שבבית המשפט לתעבורה הנפגעת עצמה ביקשה שלא למצות את הדין עם המערערת, וכי התנהגות המערערת מעידה על חרטה ולקיחת אחריות.
בדומה לשפירא, גם השופטת טאובר זקפה לזכותה של המערערת את "התיקון שערכה בנפשה" ואת ניסיונה לכפר על מעשיה לאחר התאונה.
לקריאת פסק הדין עפ"ת 46198-03-18
- ב"כ המערערת: עו"ד ראפת אסדי
- ב"כ המשיבה: לא צוין
* עו"ד דוד אריכא עוסק בתחום התעבורה ותאונות הדרכים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין