התנדב לטפל ברכישת בית לסבתו – ואחרי מותה טען שהנכס שלו

הנכד קיבל קרוב ל-3 מיליון שקל מחשבונה של סבתו על מנת לרכוש עבורה בית. טענתו כי הסבתא העבירה לו את הכסף במתנה נדחתה 

השופטת מירית פולוס קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו ילדיה של אישה שנפטרה ב-2012 נגד אחד מנכדיה. המחלוקת בין הצדדים הייתה האם בית שרשום על שם הנכד הוא חלק מעיזבון המנוחה. התובעים טענו כי הנכס נרכש על ידי הנכד בנאמנות עבור המנוחה ואילו הנכד טען שהסבתא רצתה להעניק לו מתנה. השופטת העדיפה את גרסת התובעים והורתה כי הזכויות בבית יירשמו על שם המנוחה וכי על הנכד להסיר משכנתאות שרובצות על הנכס.

למנוחה היו שלושה ילדים, אחת מבנותיה נפטרה. בתביעה שהגישו שני הילדים הנותרים וילדיה של הבת המנוחה הם סיפרו כי הסבתא מכרה בינואר 2010 את בית מגוריה בתמורה ל-5,150,000 שקל. כספי התמורה הופקדו בחשבון בנק משותף, של המנוחה ובתה.

בסמוך למכירת הבית, עברה המנוחה להתגורר בביתה של הבת, שכן באותה תקופה היא חלתה בלוקמיה ונזקקה לטיפולים אינטנסיביים ולסיוע יומיומי.

לדברי הבת, היא ביקשה לרכוש עבור אמה בית חלופי במקום הבית שנמכר, ואף מצאה בית מתאים, אך לא יכלה להתפנות לתהליך הרכישה בשל העומס, שכן בנוסף לטיפול באמה היא הייתה עסוקה גם בטיפול בשני ילדיה המתבגרים כאם חד הורית. הנתבע (בן אחיה) הציע לסייע והיא שמחה על ההזדמנות והעבירה לו מהחשבון המשותף 2,965,500 שקל במספר תשלומים. 

הנתבע רכש את הבית במאי 2010, תמורת 2,100,000 שקל. הוא ביצע בנכס שיפוצים בסכום שאינו ידוע. בסופו של יום הסבתא לא עברה לבית בשל מצבה הרפואי. 

ב-2012 נפטרה הסבתא וניתן צו ירושה שלפיו התובעים הם היורשים. לטענת הבת, בניגוד למוסכם הנתבע רשם את הבית על שמו ומדובר בבית ששייך לעיזבון אמה המנוחה ויש לרשמו על שם היורשים.

הנתבע טען מנגד כי סבתו נתנה לו במתנה את הכספים שכן היא ידעה שאביו (אחד התובעים) היה מסובך כלכלית כך שלא ניתן לסמוך עליו שיתמוך בו ובאחיו. 

גרסה מתפתחת

השופטת מירית פולוס מבית המשפט למשפחה בראשון לציון קבעה שרישום הבית על שם הנתבע נעשה תוך הפרת חובת נאמנות שלקח על עצמו לפעול בכספים שקיבל לטובת המנוחה לצורך רכישת בית עבורה.

השופטת ציינה כי גרסת התובעים נתמכה במסמכים שהוגשו ומתיישבת עם הגיונם של הדברים. מנגד, גרסת הנתבע הייתה גרסה מתפתחת ודלה בפרטים. היא הוסיפה כי הנתבע לא הסביר מדוע העניקה לו סבתו את המתנה הנדיבה ומדבריו עלה שיחסיו עם המנוחה לא היו קרובים במיוחד ובוודאי לא באופן שיגרור מסקנה שסבתו העדיפה אותו מכל נכדיה. "אם שולח הנתבע את בית המשפט להפנות שאלות לסבתו המנוחה על מנת לתור אחר הגיונם של הדברים, בל יתפלא כאשר ימצא בית המשפט שגרסתו איננה מגלה אותות של אמת", כתבה.

עוד כתבה השופטת כי הנתבע אישר כי לאחר שקיבל את הכספים השתמש בהם לכיסוי חובותיו ולאחר מכן רכש את הבית נשוא המחלוקת, תוך לקיחת משכנתאות. 

בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את התביעה והורתה כי הזכויות בבית יירשמו על שם המנוחה ומהמנוחה יועברו ליורשיה. בנוסף היא הורתה לנתבע לפרוע את המשכנתאות מכספיו או להעבירן לנכס אחר. 

הנתבע חויב בהוצאות בסך 95,000 שקל.

• ב"כ התובעים 1-2: עו"ד צבי חכם ו/או שי פרץ ואח'
• ב"כ התובעים 3-5: עו"ד שירה שוורץ מאירמן
• ב"כ הנתבע: עו"ד יוסף (ג'ו) אוחנה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין