נדחתה בקשה לפתיחת קברו של נפטר כדי לברר מי יורשיו

אף שהמנוח הודה בחייו כי הוא אב לבן ולבת, בית הדין קבע שיש ספק רב לגבי אבהותו על הבן ואין הצדקה לבזות את המת רק בשביל תועלת כספית. ערעור על פסק הדין הוגש לבית הדין הרבני הגדול

בן 81 שטוען כי הוא בנו של נפטר, לא יוכל לפתוח את קברו ולערוך בדיקה גנטית על מנת להוכיח שהוא יורשו החוקי – כך קבע לאחרונה בית הדין הרבני בתל אביב. הרב שמואל אברהם חזן – בהסכמת יתר הדיינים, הרב אבירן יצחק הלוי (אב"ד) והרב חיים וקנין – קבע שלמרות הודאת המנוח בחייו כי המבקש הוא בנו, הלכה למעשה מתעורר ספק ביחס לנכונות ההודאה באופן שאינו מאפשר לנקוט בצעד הדרסטי.

המנוח נולד לפני 110 שנה ברומניה וכשהיה בן 24 נישא לאשתו הראשונה, שנטען כי היא אמו של המבקש. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נלקח לצבא הרוסי ולכן נפרד מרעייתו. בתום המלחמה הכיר המנוח אישה אחרת ונישא לה, בעודו נשוי "על הנייר" לאשתו הראשונה. השניים הביאו לעולם בת אך לאחר תקופה קצרה האישה נפטרה.

לאחר מות אשתו השנייה החל המנוח לנהל זוגיות עם אחותה, שלמעשה גידלה את אחייניתה כבתה. ברבות השנים ולאחר קום המדינה פעל המנוח להתגרש באופן רשמי מאשתו הראשונה והתחתן כדת משה וישראל עם אשתו השלישית. בשנת 1987 הוא הלך לעולמו בגיל 74. בסמוך לפטירתו הוצא אחריו צו ירושה הכולל את אשתו השלישית ובתו בלבד.

בתביעה שהוגשה לבית הדין טען המבקש כי הוא בנו של המנוח מאשתו הראשונה, ולכן זכאי להיכלל כיורש בצו הירושה. לתמיכה בגרסתו הוא הציג מסמך מתיק הגירושים של אמו והמנוח, משנת 1964, בו נכתב במפורש שהוא בנו.

בתו של המנוח, לעומתו, טענה שהיא ואשתו השלישית הן היורשות היחידות. לדבריה, המסמך שהציג המבקש אינו ראיה להוכחת טענתו, שכן לפי המסמך המבקש נולד יותר מתשעה חודשים אחרי שהמנוח ורעייתו הראשונה כנפרדו.

99.9% שאינם אחים

סוגיית אבהותו של המנוח על המבקש עלתה גם בהליך אחר שנגע להסדרי הירושה במשפחה. באותו מקרה נשלחו הצדדים לבדיקה גנטית שהעלתה כי אין ביניהם קירבה של אחים ובחוות דעת שצורפה לה נכתב שלא אותר דימיון גנטי, אך יחד עם זאת שאין בזה הוכחה שאין קשר לאחאות. בפנייה נוספת למכון פורנזי נכתב על ידי מומחה אחר שהבדיקה מעלה את ההסתברות לכך שהנבדקים אינם אחים למחצה מ-50% ל-99.92%. המומחה הראשון חזר בו והסכים לחוות הדעת הזו אך כתב שעדיין לא ניתן להוכיח שלילת קשר משפחתי בין הנבדקים.

הבת טענה שהממצאים תומכים בגרסתה, בעוד הבן ביקש להיצמד לחוות הדעת שלפיה הבדיקה לא מוכיחה שהצדדים אינם אחים. גם לאחר בדיקת הדנ"א, באותו הליך לא נקבע שהמבקש אינו יורש אלא רק כי "לא ניתן להוכיח לחיוב או לשלילת קשר אחאות בין המשיבה למבקש".

בשלב מסוים הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לפתיחת קברו של המנוח, על מנת לערוך בדיקת אבהות ולהוכיח את צדקתם אחת ולתמיד.

אלא שהדיין חזן קבע כי הספק המתעורר ביחס לקשרי המשפחה שבין המבקש והמנוח, אינו מאפשר לקבל את הבקשה, שביצועה כרוך בביזוי הנפטר.

כך, בעוד שבמסמכי הגירושים משנות השישים מופיע המבקש כבנו של המנוח, במסמכי הנישואים של המנוח לאשתו השלישית משנות השמונים צוינה בתו בלבד. "אם באמת חשוב היה לו לתעד במסמכים שיש לו גם בן, מדוע לא ציין אותו?", תהה הדיין.

בנוסף, יכול להיות שהמנוח ציין במסמכי הגט שהוא אבי המבקש באופן פיקטיבי, כדי למנוע בעיות ממזרות שעלולות לצוץ אם ייוודע שאשתו הראשונה קיימה יחסים עם גבר אחר והתעברה ממנו בתקופת נישואיה (באופן רשמי) למנוח.

הדיין סיכם כי מדובר במצב של יורשת ודאית מול יורש ספק. הגם שבדיקה גנטית למנוח עשויה להפיג את הספק, הוא קבע שאין היתר הלכתי לעשות זאת בשביל תועלת כספית בלבד.

לדבריו אפילו במקרים שבהם התרת הספק עשויה להוביל לתועלת גדולה כמו התרת עגונה, נחלקו הפוסקים אם מותר לפתוח קבר, קל וחומר שהדבר אסור במקרה של סכסוך כספי.

לאחרונה הוגש ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול.

• ב"כ המבקש: עו"ד שי אנטר
• ב"כ המשיבה: עו"ד יעל כץ-מסטבאום

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין