התנגדו לצוואת אימם – והפסידו את הירושה

בית המשפט דחה את ההתנגדות והפעיל את הסעיף בצוואה שקבע כי מי מהיורשים שינסה לסכל את קיומה – לא יקבל כלום

טעות שעלתה ביוקר: ילדי מנוחה שהתנגדו לצוואתה ינושלו כליל מירושתה – כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן התרשמה שהצוואה משקפת את רצון המנוחה ללא כחל ושרק, מבלי שהופעלו עליה תחבולות ומניפולציות. היא הורתה על הפעלת הסעיף בצוואה המדיר מהעיזבון מי מהיורשים שיתנגד אליה.

התובע ו-12 הנתבעים הם אחים, ילדי אישה שהלכה לעולמה בקיץ 2018. כשנתיים טרם מותה ערכה המנוחה צוואה בה קבעה ששתי דירותיה יחולקו שווה בשווה בין 13 ילדיה ו-5 מנכדיה. לצד זאת נקבע ש"כספים וזכויות מכל סוג", וכן ספר תורה, יוענקו אחרי מותה לתובע בלבד. המנוחה כללה בצוואתה מנגנון נישול מוחלט מעיזבונה, למי מהיורשים שיעז לחלוק עליה.

שישה מילדיה, שכנראה היו בטוחים בצדקתם, הגישו לאחר מותה התנגדות לצוואה, בטענות להיעדר כשירות והשפעה בלתי הוגנת מצד הזוכה בכספים ובספר התורה. נטען שהוא בודד את המנוחה, וראיה לכך היא שאחד המתנגדים – שאושפז בשל כוויות לאחר שביתו עלה באש - התקשה לבקרה ולטפל בה. "התובע דיבר סרה על יתר האחים באוזני האם המנוחה והשפיע עליה", טענו המתנגדים.

לעומתם גרסו התובע, שלושה אחים נוספים, ואחת הנכדות, כי הצוואה תקפה, ועל כן יש לקיימה ככתבה וכלשונה.

המניע הנטען לנישול: התנהגות מחפירה

השופטת בן-דב ג'וליאן דחתה את טענות ההתנגדות, אחת לאחת. אשר לטענת חוסר הכשירות, היא הפנתה לחוות דעת מומחה נייטראלי, שלפיה במועד חתימת צוואתה הייתה המנוחה כשירה לחתום על מסמכים משפטיים. ממצאי המומחה הצטרפו להערכה קוגניטיבית שבוצעה למנוחה עובר לחתימת הצוואה, ממנה עלה ש"אין עדות לירידה קוגניטיבית", וכי המנוחה "כשירה לחתום על מסמכי צוואה".

בסוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת שללה השופטת תחבולות ומניפולציות שביצע התובע כלפי אימו עובר לחתימת הצוואה. אדרבה, מעדות אחת הנכדות עלה שסבתה הייתה עצמאית, ובמסגרת זו אכלה והתקלחה לבד. כמו כן, אחד המתנגדים הודה בעדותו כי נהג לבקר את אימו, וכי היה "יושב איתה שעתיים-שלוש בכל יום" עד לפטירתה, באופן המלמד שלא בודדה על-ידי אחיו-התובע.

"התרשמתי כי התובע הוא שסייע למנוחה וטיפל בה, כמו גם בנותיה. מכלל העדויות שנשמעו לפניי לא הוכח כי טיפולו במנוחה יצר תלות, באופן שלא איפשר למנוחה שיקול דעת עצמאי ובחירה מתוך כלל הנסיבות", כתבה השופטת והוסיפה: "התרשמתי כי מלבד התובע, המנוחה הייתה בקשר עם ילדיה, לרבות המתנגדים".

לקראת סיום הובאה עדות דרמטית של אחת הנכדות, העשויה להסביר את בחירת סבתה להדיר את המתנגדים מכספיה. לדברי העדה, בשלב מסוים אחד מהם החל להתנהג באופן מחפיר לאמו, עד כדי כך שבשבעה על אימה (סבתו), אמר לה ש"מבחינתו היא מתה". בהמשך תיקנה הנכדה, וסיפרה שבפועל אמר לה כי "ביום שקברתי את סבתא שלי - קברתי את אמא שלי".

ברוח זו הוצג לבית המשפט מכתב של אחת המתנגדות מזמן אמת, בו נכתב כי בעוד שהתובע טיפל באם במסירות, אחיו-המתנגדים ציערו אותה ומנעו ממנה לראות את ילדיהם, ואחד מהם (לא אותו אחד מעדות הנכדה) אמר לה "חבל שלא קברתי אותה עם אמא שלה".  

השופטת סיכמה כי שוכנעה שהצוואה נערכה ביוזמת המנוחה, מתוך רצונה החופשי, וללא בעיות כשירות והשפעה בלתי הוגנת מצד בנה-התובע. היא קבעה, בנסיבות הללו, שהצוואה תקוים ככתבה וכלשונה, וכי יופעל הסעיף המדיר את המתנגדים מעיזבונה - תוך העברת חלקם ליתר היורשים, בחלקים שווים.

לטובת התובע נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 65 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד שאול דחבש
• ב"כ הנתבעים 7-8: עו"ד פזית עוז נעימי
• שמות ב"כ יתר הנתבעים לא צוינו

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.