התנגדו לצוואה לטובת אמם החורגת: "הכתה והרגה את אבינו"

ילדי המנוח מנישואיו הראשונים טענו שאביהם היה "בובה על חוט" של אשתו השנייה. השופט: "דוגמה ומופת להליך סרק חסר כל סיכוי"

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות לצוואה שערך מנוח לטובת רעייתו השנייה ובתם. המתנגדים, ילדיו מנישואיו הראשונים, טענו שאלמנתו הכתה אותו, התעללה בו ואף גרמה למותו. לעמדתם הצוואה לטובתה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ויש לקיים צוואה מאוחרת יותר לטובתם. לאחר שבהליכים קודמים נקבע שאין שום צוואה מאוחרת, סגן הנשיאה יהורם שקד קבע שגם טענות האלימות וההתעללות לא הוכחו. ההתנגדות נדחתה תוך חיוב המתנגדים בהוצאות.

בשנת 1984, אחרי שהתגרש מאשתו הראשונה, נישא המנוח לתובעת והביא עמה בת לעולם. 13 שנה לאחר מכן ערכו השניים צוואות הדדיות שלפיהן במות אחד מהם יירש בן הזוג השני השני את רכושו, ולאחר מות שניהם יועבר הרכוש לבתם. בינואר 2022 הלך המנוח לעולמו – אירוע שפתח קרב ירושה בין אלמנתו לבין ילדיו מנישואיו הראשונים, שכאמור נושלו מירושתו.

לטענת הילדים כשני עשורים אחרי הצוואה לטובת אמם החורגת, במהלך 2016, ערך אביהם "צוואה" אחרת בה כתב שהוא "אמור לשנות את הצוואה בדבר הרכוש המשותף גם לטובת 2 הילדים שלי" (כלומר, לטובתם). במאי אשתקד קבע בית המשפט למשפחה שלא מדובר בצוואה כאשר גם במחוזי נחלו המתנגדים כישלון חרוץ.

בניסיונם השלישי לשנות מרוע הגזרה העלו ילדי המנוח טענות קשות כלפי אלמנתו, במטרה להראות שהצוואה לטובתה אינה משקפת את רצון אביהם. לדבריהם, במשך נישואיו לתובעת אביהם סבל מנחת זרועה, מאיומים ומהתעללות, ולעמדתם היא זו שגרמה למותו.

המתנגדים כינו את אביהם "בובה על חוט" ו"חומר ביד היוצר" של התובעת. לדבריהם היא עשקה את אביהם על-מנת שיערוך צוואה לפי דרישתה ומכאן שהצוואה היא תוצר השפעה בלתי הוגנת ועליה להתבטל.

אלמנת המנוח טענה שמדובר בעלילת דם חסרת בסיס, ביקשה לדחות את ההתנגדות ולהורות על קיום הצוואה לטובתה.

שתק 19 שנה?

"בטרם אפנה לבחינת טענות הצדדים", כתב השופט שקד בפתח פסק דינו, "אני רואה חובה לומר כבר עתה ובקול ברור וצלול כי ההתנגדות שהוגשה היא דוגמה ומופת להליך סרק, להליך חסר כל סיכוי ותוחלת זולת כילוי זמן ומשאבים".

השופט הדגיש שמדובר בצוואות הדדיות שנחתמו באותו מועד אצל אותו עורך דין, כאשר המתנגדים לא הוכיחו ולו במקצת שצוואת אביהם אינה משקפת את רצונו החופשי והאותנטי.

בתוך כך השופט דחה את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת לנוכח הוראת סעיף 31 לחוק הירושה, שקובעת כי אם חלפה שנה מאז קיום ההשפעה הפסולה והמצווה לא שינה את צוואתו – הרי שהיא תקפה.

השופט הבהיר בהקשר לכך שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת כלשהי מצד האלמנה ואולם גם בהנחה שהייתה השפעה שכזו – חלפו לא פחות מ-19 שנה בינה לבין 'שינוי הצוואה' לכאורה – כך שהמתנגדים אינם יכולים להיבנות מטענה זו.

לקראת סיום דחה השופט אף את ניסיון המתנגדים לשרטט את אביהם כגבר מוכה וחבול האנוס לקיים את דברי התובעת. כמו כן נדחתה טענת הילדים שאלמנת אביהם היא שהביאה למותו.

"אם היה בטענות המתנגדים ולו גרם בודד של אמת", חידד השופט, "חזקה שהיה מתנהל הליך מקביל ונוסף להליך האזרחי שבפני". הוא כתב שעדי אלמנה כולם אישרו בפה מלא ובגאון שאין שחר לטענת האלימות מצדה כלפי המנוח, ועדותם הותירה רושם אמין.

לפיכך השופט דחה את ההתנגדות לצוואה, הורה על קיומה והשית על המתנגדים הוצאות בסך 50 אלף שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד בועז קראוס ועו"ד ברק קראוס
• ב"כ המתנגדים: עו"ד אבי גפן ועו"ד אמיר כהן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין