בית משפט השלום בחדרה פסק בשבוע שעבר בתביעה של חברת בניה, שטענה לנזקים כבדים בעקבות כמויות ואיכויות ירודות של סחורה שקיבלה מיבואנית שיש. היבואנית: "השיש היה תקני".
באפריל 2011 הזמינה חברת הבניה מרום נכסים בע"מ, משטחי שיש מיבואנית השיש – שיש צ'יוטלי בע"מ אולם לטענתה, המוצר שסופק לה הגיע במידות קטנות משהזמינה ובאיכות ירודה ביותר, דבר שגרם לה לנזקים בשווי של למעלה מרבע מיליון שקל, אותם תבעה בבית משפט לאחר שפניותיה לספקית העלו חרס.
בתביעה שהגישה בפברואר 2016 טענה התובעת כי הזמינה שיש בשטח 2,700 מ"ר, חתוך לגדלים מסוימים. בפועל הגדלים שקיבלה היו הרבה יותר קטנים ובאיכות ירודה מאוד. קבלן השיש של התובעת העיד כי האיכות הייתה כה גרועה, שהשיש התפורר לו בידיים והפך את עבודתו לקשה יותר ולפיכך, הוא גבה מהתובעת כ-90 אלף שקל יותר ממה שסוכם ביניהם.
הזמינה עוד
הנתבעת בתגובה הציגה אישור של מכון התקנים לפיו השיש שסופק לתובעת היה תקני. בהמשך הנתבעת סיפרה כי על אף טענותיה הרבות של התובעת, היא עשתה שימוש בכל השיש ואף הזמינה ממנה עוד 1,000 מ"ר, ואף לא טרחה לנסות להחליף אותו או להזמין חדש תחתיו.
הנתבעת הגדילה לעשות והציעה גרסה משלה להשתלשלות האירועים ולפיה, הבעיה לא הייתה באיכות השיש או בגודלו, אלא בסכסוך בין התובעת לקבלני העבודה שלה, שגרמו לה לשלם יותר בעבור עבודתם וכעת היא מנסה לגלגל את ההפרשים הלאה. סיפור זה מסביר מדוע התובעת נזכרה שהשיש לא מתאים לה רק בסוף הבנייה.
התובעת, מנגד, הציעה הסבר לפיו מכון התקנים בדק רק את המשלוח הראשון של השיש, שאכן היה תקין, ובגינו אף לא תבעה פיצויים. באשר להזמנה הנוספת היא הסבירה שהייתה חייבת להזמין עוד שיש כדי להחליף את החלקים שהתפוררו.
מבין שתי הגרסאות הכל-כך שונות שהציגו הצדדים, השופטת טל תדמור זמיר העדיפה את גרסת התובעת משום אמינות העדויות מטעמה, שהתיישבו אחת עם השנייה והיו הגיוניות לעומת עדויות הנתבעת שהיו עמומות, מלאות סתירות ולעיתים אף חיזקו את טענות התובעת.
אחד החיזוקים שמצאה השופטת לכך שהתובעת לא הייתה מרוצה בזמן אמת היא העובדה שלא שילמה על המשלוח השני ואף נתבעה ע"י היבואנית בגין חוב זה. היבואנית זכתה בתביעה ב-45 אלף שקל.
מעבר לכך, אפילו סוכן המכירות של הנתבעת אישר שהתובעת ציינה בפניו כי השיש פגום כבר בהתחלה אך תסתפק בו מפני שלא יכלה להמתין חודש וחצי למשלוח הבא.
בסוגיית הנזק, התובעת אמדה את נזקיה בכ-330 אלף שקל שבין היתר כללו עגמת נפש, ואולם, השופטת קבעה כי היא הצליחה להוכיח רק את נזקיה בגין התשלום הנוסף לקבלן והזמנת משלוח נוסף של שיש. את שאר טענותיה לא הצליחה להוכיח ואת נושא עגמת הנפש היא זנחה לקראת תום הדיונים. לפיכך, השופטת פסקה לה פיצויים בסך כ-220 אלף שקל ועוד 30 אלף שקל בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
עו"ד איל ברנדט
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.