החברה טענה שקיבלה צ'קים של מנהלת מדור בביטוח לאומי במסגרת עסקת ניכיון מול לקוח אבל הם סורבו בשל אי כיסוי מספיק וחשבון מוגבל. העניין הוא שהיא לא הציגה את ההסכם מול הלקוח
השופטת יפעת אונגר ביטון מבית משפט השלום בחדרה דחתה לאחרונה תביעה שהגישה חברה לניכיון צ'קים בשם "בול מסחר והשקעות" נגד מנהלת מדור בביטוח לאומי שלטענתה שלושה צ'קים שלה בסכום של 54,000 שקלים נמסרו לחברה במסגרת עסקת ניכיון, וסורבו. בפסק הדין נקבע כי החברה לא עמדה בתנאי חוק אשראי הוגן כיוון שלא צירפה הסכם הלוואה שנערך מול הלקוח שביצע את העסקה.
בתביעה שהגישה ב-2019 טענה החברה כי שנה קודם לכן ביצעה שתי עסקאות ניכיון שיקים בסכום של כ-718 אלף שקלים מול לקוח, במסגרתה קיבלה לידיה שלושה צ'קים בסכום כולל של 54,000 שקלים ששייכים למנהלת מדור בביטוח הלאומי. אלא ששניים מהם סורבו בשל אי כיסוי והשלישי עקב הגבלת חשבון. החברה טענה כי ביצעה עסקת ניכיון כשרה שבמסגרתה העניקה ללקוח את הכספים תמורת צ'קים שהוסבו על שמה, והיא זכאית לקבל מהנתבעת את התשלום עבורם.
הטענה העיקרית של הנתבעת בתגובה הייתה שהתובעת כלל לא עומדת בתנאי חוק אשראי הוגן כיוון שלא הציגה חוזה כתוב עם הלקוח שכולל תיעוד ההסכמה שלו להסבת הצ'קים וניכיונם, פירוט של סכום ההלוואה שהעניקה לו ושיעור הריבית שגבתה עבורה.
מעבר לכך, טענה הנתבעת כי היא כלל לא מכירה את האדם שלכאורה קיבל ממנה צ'קים וכי החתימה שלה עליהם זויפה. לדבריה, אחד מפנקסי הצ'קים שלה נעלם וכנראה נמצא או נגנב על ידי עבריינים שניסו לסחוט אותה ואיימו עליה שאם תתלונן יפגעו בה ובבני משפחתה.
בתגובה טענה החברה כי לא ברור כיצד הנתבעת, שטוענת שפנקס הצ'קים נעלם וחתימותיה זויפו, לא התלוננה במשטרה ולא ביטלה את כל ההמחאות שנותרו בפנקס. מלבד זאת נטען כי מדובר בעסקת ניכיון צ'קים ולא בהלוואה ולכן החוק לא מחייב את החברה להציג הסכם בכתב.
דרישות מהותיות
אלא שהשופטת יפעת אונגר ביטון קבעה כי בחוק אשראי הוגן ההגדרה של "הלוואה" כוללת גם עסקת ניכיון צ'קים ומשכך תביעה לגביה מחייבת להציג הסכם עם פרטי העסקה כולל סכום ההלוואה, הריבית, שמות הלווה והמלווה ועוד.
השופטת הבהירה כי מדובר בדרישה מהותית ומאחר שהתובעת לא עמדה בה אין לה למעשה עילת תביעה נגד הנתבעת.
למעלה מן הצורך, השופטת קבעה כי התובעת ממילא לא הוכיחה את התביעה כיוון שלא הגישה מסמכים מהותיים ולא זימנה עדי מפתח.
כך, בהמחאות לא הופיע שם המוטב, והתובעת לא הוכיחה כיצד ביצעה את העסקה מול הלקוח ואילו בדיקות ערכה כדי לברר את זהות מוסרת ההמחאות. בנוסף, היא לא הוכיחה ששילמה ללקוח כספים תמורת ההמחאות, שכן למרות שיש ראיה להפקדת מזומן בחשבונו, בקבלה שהונפקה לו נכתב "0 שקלים". התובעת לא הביאה לעדות את הלקוח או את העובדת שביצעה את העסקה והוציאה את הקבלה כדי לתת לכך הסבר.
השופטת הוסיפה כי הנתבעת אמנם לא הוכיחה את הטענה על היעלמות הפנקס ואיומי העבריינים, אבל עם זאת הטענה לזיוף החתימות לא הופרכה. בעניין זה הדגישה השופטת כי התובעת היא זו שאמורה להוכיח את האותנטיות של הצ'קים והיא לא הציגה "שמץ ראיה" לכך.
לפיכך, התביעה נדחתה. השופטת הורתה לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד הנתבעת וחייבה את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 5,000 שקלים.
עו"ד יהונתן ליפקין
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין