ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים הבהיר כי "שימוע בהודעות טקסט" אינו שימוע אלא "משפט שדה". עם זאת, נדחתה תביעת העובדת לפיצויי לשון הרע בגין מכתב שפרסמה החברה על אודות פיטוריה.
סטודנטית למשפטים עבדה בחברת פלאפון במשך כ-17 חודשים עד שפוטרה באוקטובר 2015, בנסיבות לא שגרתיות. יומיים לפני שפוטרה אירע פיגוע טרור בירושלים, כאשר נער נדקר ונפצע באורח בינוני, ומאוחר יותר המחבל חוסל על ידי המשטרה.
בעקבות האירוע התובעת פרסמה בחשבון הפייסבוק שלה את תמונתו של המחבל ועליה כיתוב בערבית "שבית את נפשי שהיד". יום למחרת הודיעה למנהלת הצוות שלה שלא תגיע לעבודה משום שחבר טוב שלה נפטר.
בהמשך היום היא התבקשה להסיר את הפרסום מדף הפייסבוק שלה והוזהרה שתפוטר לאלתר אם לא תעשה זאת.
למחרת, משלא הוסר הפרסום, לאחר חלופת מסרונים בנושא, היא פוטרה. באותו יום סמנכ"ל משאבי האנוש בחברה פרסם מכתב לעובדים בו דווח על פיטוריה של עובדת שהביעה תמיכה בפעילות חבלנית, מבלי לציין את שמה.
בתביעתה טענה העובדת שלא פרסמה את תמונתו של המפגע כאות הזדהות עם טרור אלא הפגינה צער על מותו של חבר קרוב, כאשר התמונה הועתקה עם הכיתוב, ולא היא כתבה את הדברים.
היא הדגישה שפוטרה ללא שימוע. בנוסף היא טענה כי המכתב לעובדים מהווה לשון הרע. בסך הכל היא תבעה פיצויים בסך כ-164,000 שקל בגין פיטורים שלא כדין, הוצאת לשון הרע ועוגמת נפש.
פלאפון – הנתבעת – טענה כי התובעת הביעה תמיכה ברורה במחבל ובמעשה טרור, תוך שהזדהתה כעובדת החברה. לשיטתה, סיום ההעסקה נעשה כדין, ותהליך השימוע התקיים באופן מלא – גם אם בתכתובת מסרונים – לאחר שהיה ברור כי התובעת אינה מתכוונת להסיר את הפרסום, שאף גרם לחברה לנזקים.
בנוסף, לשיטתה של פלאפון מכתב הסמנכ"ל אינו מהווה לשון הרע.
לא קיבלה הזדמנות
השופט כאמל אבו קאעוד האמין לשני הצדדים. השופט השתכנע שהתובעת אכן לא ביקשה להזדהות עם מעשה הטרור כי אם להתאבל על חברהּ, ומאידך פלאפון סברה שהתובעת הביעה תמיכה בטרור, מבלי שביררה את העניין לעומקו.
בסופו של דבר, השופט קיבל את התביעה בעניין הפרת זכות השימוע ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת.
השופט הבהיר שזכות הטיעון הניתנת בשימוע אינה איזה "טקס" שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה, אלא היא זכות מהותית, במסגרתה יש לנהוג בפתיחות ובתום לב, להבהיר לעובד מהן הטענות המועלות נגדו ולתת לו לנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות את דעתו.
לגופו של עניין, השופט הבהיר שמסרונים קצרים, הכוללים אולטימטום ומהווים למעשה "משפט שדה", אינם יכולים להיחשב כ"הליך תקין", שכן התובעת לא קיבלה הזדמנות נאותה להתגונן.
בהקשר זה השופט ציין כי "שימוע בהודעת טקסט" הוא אוקסימורון, שהרי הוא אינו יכול להיות תחליף לדו שיח מושכל של צד אחד עם משנהו.
עם זאת, השופט דחה את התביעה לפיצויי לשון הרע, בין היתר משום שהתרשם שפלאפון פרסמה את המכתב בתום לב, מתוך אמונה באמיתות הדברים ומבלי לפרסם את שם התובעת.
בסיכומו של דבר, השופט הורה לפלאפון לשלם לתובעת פיצויים בסך 30,000 שקל בגין פגמים בהליך הפיטורים והפרת זכות השימוע, ו-10,000 שקל בגין עוגמת נפש. פלאפון חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד מדאח היאם, עו"ד נביל מדאח
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שירי שלו, עו"ד ירון לסטרל
עו"ד יצחק יצחקי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין