בול מסחר והשקעות בע"מ נ' גרה

רקע

לפניי תביעה על סך 54,000 ₪ לביצוע שלוש המחאות, שנמשכו מחשבון הנתבעת: הראשונה על סך 20,000 ₪ למועד פירעון ביום 15.6.18, השניה על סך 17,000 ₪ למועד פירעון ביום 25.9.18, השלישית על סך 17,000 ₪ למועד פירעון ביום 25.10.18. שתי ההמחאות הראשונות סורבו מחמת "אי כיסוי מספיק" והשלישית סורבה מחמת היות חשבון הנתבעת מוגבל.

תיאור המקרה וטענות הצדדים

התובעת היא חברה לניכיון שיקים, באישור משרד האוצר. במסגרת פעילותה עוסקת בניכיון ממסרים דחויים, לרבות מתן הלוואות חוץ בנקאיות. הנתבעת, אדם פרטי, עובדת כמנהלת מדור במוסד לביטוח לאומי.

לטענת התובעת, ביום 16.1.18 ביצעה עסקת ניכיון על סך 449,767 ₪ מול מר עלי מקבל ריאן (להלן: "ריאן"). במסגרת עסקה זו נוכתה המחאה אחת, והנתבעת נתנה לריאן תמורתה המלאה. ביום 27.5.18 בוצעה עסקת ניכיון נוספת על סך 268,632 ₪ של שתי המחאות, וגם עבורן נתנה הנתבעת לריאן תמורה מלאה. התובעת ציינה כי בעבר מספר שיקים לא מבוטל של הנתבעת, נוכו אצל התובעת וכובדו.

הנתבעת טוענת שהתובעת לא עומדת בתנאי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות" או "החוק"). בין היתר לא עמדה בתנאי סעיף 2 לחוק המחייב עריכת חוזה בכתב ותיעוד הסכמת הלקוח; תנאי סעיף 3 לחוק המחייב את גילוי סכום ההלוואה ושיעור הריבית; תנאי סעיף 8 המחייב את התובעת לצרף את הסכם ההלוואה;

כמו כן, לשיטתה, לא התקיימו תנאי סעיף 10 לחוק המחייב את ראש ההוצאה לפועל שלא לנקוט בהליכים, אם היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות החוק.

עוד טענה הנתבעת, שאיננה מכירה את ריאן ומעולם לא מסרה לו כל המחאה. לגרסתה, החתימה על גבי ההמחאות זויפה. הנתבעת סבורה שהתביעה דנא היא פיקציה, לצורך הסתרת פעילות התובעת, בהיותה מלווה בריבית. לא ברור מי הוא אותו ריאן אשר פורע מאות אלפי שקלים אצל התובעת, ובפרט פורע בעסקה אחת המחאה על סך כחצי מיליון ₪.

הנתבעת טענה שעבריינים ניסו לסחוט אותה, בעניין נושא התביעה, לכן פחדה להגיש תלונה במשטרה אודות הזיוף, מהחשש כי יפגעו בה ובבני משפחתה. בדיון שנערך בפניי ביום 8.3.21, הציג ב"כ הנתבעת טענה חדשה, לפיה לנתבעת היה פנקס שיקים שנעלם, וכן כי הנתבעת לא עקבה אחרי חשבון הבנק שלה, בשל מחלוקות שהיו לה עם בעלה. טענות אלה לא נטענו שוב בתצהיר העדות הראשית שהגישה הנתבעת.

התובעת טענה בתצהירה כי היא אוחזת כשורה בשטרות, או לכל הפחות אוחזת בעד ערך. לטענתה הנתבעת משנה גרסאות, טענה לסחיטה באיומים, הגם שההמחאות חזרו מחמת אי כיסוי מספיק, ולא מחמת ביטולן על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, לא ברורה התנהלות הנתבעת לפיה איננה עוקבת אחר חשבון הבנק שלה עקב סכסוך עם בעלה, חרף העובדה שפנקס ההמחאות שלה אבד וחתימותיה זויפו. התובעת תמהה כיצד שוקטת הנתבעת על שמריה, ולא נוקטת כל פעולה כגון הגשת תלונה במשטרה, או למצער ביטול כל ההמחאות שנותרו בפנקס עובר להיעלמותו.