אב שהיה בהליכי גירושין וביחסים קשים עם שלושת ילדיו, "מכר" את דירתו לידידה קרובה, בניגוד לצוואת אביו – סבם של הילדים. השופט קבע כי מכירת הדירה נעשתה למראית עין בלבד – וקבע כי הדירה תועבר לבניו.
סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ, השופט נחשון פישר, קיבל את תביעתם של שלושה תובעים נגד אביהם וידידתו, במסגרתה ביקשו לבטל עסקה למכירת דירתו לאותה ידידה – דירה שסבא שלהם ביקש להעביר אליהם. "מכירת הדירה עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור, שנעשתה בחוסר תום לב, ולמראית עין בלבד", פסק השופט.
הסב נפטר ב-2010. בצוואתו הורה הסב שדירתו תועבר לידי בנו – הנתבע בהליך – ולאחר פטירת בנו לידי שלושת ילדיו – התובעים.
אלא שזמן קצר אחרי מות הסב, האב "מכר" את הדירה לידידה שלו – הנתבעת. בעקבות זאת הגישו שלושת בניו את תביעתם. במהלך ההליך האב-הנתבע הלך גם הוא לעולמו, כך שהתביעה המשיכה להתנהל נגד הנתבעת.
התובעים טענו כי אביהם החליט למכור את דירת הירושה לנתבעת, אותה הם כינו "פילגשו", עוד בהיותו נשוי לאמם, ובמחיר נמוך משמעותית משוויה של הדירה בשוק. זאת, לטענתם, על מנת לנשל אותם ולנקום בהם על כך שתמכו באמם בהליך הגירושין של הוריהם.
התובעים טענו כי אין כל היגיון במכירה, לא רק לאור הסכום הנמוך, אלא גם לאור טענת הנתבע בהליכים מקבילים אודות מצבו הכלכלי הקשה.
בנוסף, התובעים טענו כי ההעברה נוגדת את רצון סבם המנוח.
מנגד, הנתבעת טענה כי לא היתה כל מניעה להעביר את הדירה, העברה שנעשתה כדין, דווחה ונרשמה. הנתבעת אף הכחישה רומן כלשהו עם הנתבע-המנוח, וטענה כי היא נשואה וחיה עם בעלה, כאשר הנתבע שהיה חבר טוב שלה, התגורר עיתם מספר חודשים לאור משבר בנישואיו.
העברה סיבובית
לאחר שניתח בהרחבה את השלשלות האירועים והדין הרלווטני, השופט פישר הגיע למסקנה שיש לקבל את התביעה "לאור הוכחת חוסר תום לב של ממש בפעולות המכר והתשלום בין הנתבעים, פעולות שאינן הגונות ואינן מוסריות אשר אף עולות כדי פגיעה בתקנת הציבור".
בין היתר, השופט הצביע על כך שהדירה נמכרה בתקופה שבה היחסים בין הנתבע לתובעים היו רעועים מאד, זמן קצר לאחר שקיבל אותה מאביו המנוח (סבם של התובעים), מה גם שלא הוכח כי היה במצב כלכלי קשה.
בעיקרו של דבר, השופט שוכנע כי מדובר בהסכם שנעשה למראית עין בלבד, וב"העברה סיבובית", שכן לאחר המכירה הנתבע משך את הכספים שנכנסו לו לחשבון. השופט אף זקף לחובת הנתבעת את העובדה שסירבה להגיש מסמכי בנק שהיו יכולים להפריך את עמדת התובעים.
כמו כן, מבלי להכריע בשאלה האם בין השניים היה רומן או שהיו רק ידידים, השופט תהה מדוע הדירה נמכרה דווקא לנתבעת, ומדוע לאחר מכן נרשמה על שמה בלבד ולא גם על שמו של בעלה.
כמו כן, השופט הבהיר כי לא ניתן להתעלם מרצונו של סבם של התובעים, שהיה עמם ביחסים טובים ודאג להם כל חייו, ולכן בחר במנגון של "יורש אחר יורש". יש לציין כי השופט פסק זאת על אף שבצוואתו הסב לא הכניס "פסקת הגבלה" שלפיה אסור לאב למכור את הדירה. השופט הפנה לדעת מלומדים שלפיה אין הכרח שתהיה אמירה מפורשת ומה שקובע הוא התחקות אחר רצון הסב.
בסיכומו של דבר, השופט קבע כי הסכם המכר בטל. לנוכח התוצאה, הנתבעת חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 60,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד רביב חיים
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין