בית הדין הרבני בבאר שבע דן בשאלה האם אדם צריך לתת גט נוסף לגרושתו לנוכח העובדה שהם חיו יחד כמה חודשים לאחר הגירושין. בדרך כלל נהוג במקרים כאלה לתת "גט לחומרא". מה גרם לבית הדין להימנע מכך במקרה הזה?
האיש ואשתו הראשונה הביאו לעולם כמה ילדים והתגרשו. לאחר הגירושין חזרו לחיות יחד מספר חודשים, אך לאחר מכן שוב נפרדו, הפעם באופן סופי. אחרי הפרידה הכיר האיש אישה מוסלמית עמה ביקש להתחתן. אביה התנה את הנישואין בכך שיתאסלם והוא אכן המיר את דתו. כעבור שנתיים, התגרש גם ממנה בבית הדין השרעי.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין משפחה
בבקשה שהגיש בבית הדין הרבני הצהיר האיש כי "פעל בפזיזות ורצונו לשוב ליהדות". שתי השאלות בהן נדרש בית הדין להכריע היו מהו ההליך שיש לעשות להשבת המבקש לחיק היהדות, והאם עליו לתת גט שני לגרושתו הראשונה לנוכח העובדה שהם חיו יחד מספר חודשים לאחר הגירושין.
חשש ממזרות
בתשובה לשאלה הראשונה קבע הדיין הרב עובדיה חפץ יעקב כי לפי ההלכה מי שהכריז על המרת דתו – אף אם מדובר בהמרה לדת האסלאם שלדעת רבים אינה נחשבת עבודה זרה – צריך לעבור תהליך של השבה ליהדות הכולל הצהרה של המבקש כי הוא מקבל עליו דברי חברות וטבילה, מכיוון שעצם ההכרזה יצרה ריחוק בינו לבין האל ובינו לבין עם ישראל.
לדברי הדיין, אין זה משנה שהמרת הדת נעשתה למטרה מסוימת (במקרה זה – נישואין), שכן אסור לאדם להמיר את דתו לצורך קבלת טובת הנאה במקום בו לא נשקפת לו סכנת חיים. הדברים נכונים במיוחד במקרה זה שבו האיש חי בקרב מוסלמים, נשא אישה מוסלמית וחי במציאות שהרחיקה אותו מהעם ומהיהדות, הוסיף הדיין.
בהתייחס לשאלת הגט הבהיר הדיין בפתח דבריו כי הנושא סבוך, שכן עברו מספר שנים מאז הפרידה ובינתיים נולדה לאישה ילדה מקשר עם גבר אחר, כך שמתן הגט השני עלול לעורר חשש בנוגע למעמדה של הילדה, שעלולה להפוך לממזרתה, אם ייפסק שהאם ילדה את בתה בהיותה עדיין נשואה לבן זוגה הראשון.
לדברי הדיין, אמנם בני הזוג חזרו לחיות יחד כבעל ואישה וניהלו חיים משותפים, ולכאורה חלה עליהם החזקה ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", לפיה גבר החי עם אישה מתכוון במעשה זה לקדש אותה.
עם זאת, הוכח כי מדובר באדם לא דתי, שאף התאסלם מאוחר יותר וכנראה גם לא ידע על האפשרות לקדש אישה באמצעות חיים משותפים עמה, ולכן ניתן לקבוע שהחזקה אינה חלה.
האיש גם העיד כי "ניסינו לחזור לתקופה של כמה חודשים, ולא הסתדרנו", מכאן שלא הייתה לזוג כוונה לחזור למסגרת של נישואין, אלא רק לנסות לחיות במשותף ללא קידושין.
הדיין הוסיף כי אמנם בדרך כלל יש לתת גט לחומרא גם כאשר אין חשש שבחיים המשותפים הייתה כוונת קידושין, אולם במקרה זה, מכיוון שבינתיים נולדה לאישה בת ובשל החשש לממזרות, יש להימנע מכך.
בסיכומו של דבר הורה הדיין כי לצורך השיבה ליהדות על האיש לעבור הליך השבה ליהדות (בלשון בית הדין "לטבול"). עם זאת, אין להורות לו לתת גט נוסף לגרושתו בשל החשש לכשרות הילדה. הרבנים אברהם צבי גאופטמן ואהרן דרשביץ הצטרפו לפסק הדין.
* עורכת דין מורן בריק מילר עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין