בני משפחתה של המנוחה תקפו את הסעיף בצוואה שמעניק לנכדתה חצי מיליון שקל, בטענה שהוא נראה שונה מיתר הסעיפים. השופטת קבעה שלא מדובר בפגם
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגישו ארבעה בני משפחה של מנוחה לקיום צוואתה האחרונה, בה העניקה 500,000 שקל לאחת מנכדותיה. לטענתם, הצוואה רוויית פגמים מהותיים וצורניים ומשכך יש לקיים צוואה מוקדמת של המנוחה, שאינה מכילה הוראה כזאת. אלא שהשופטת תמר סנונית פורר קבעה שהצוואה השנייה דווקא עומדת בכללים ויש לקיימה.
המבקש ושניים מהמתנגדים הם ילדי המנוחה, ואילו שני מתנגדים נוספים הם חלק מנכדיה. במהלך 2005 ערכה המנוחה צוואה שוויונית יחסית הכוללת אף חלוקת כספים לנכדיה. אלא ש-14 שנה לאחר מכן היא ערכה צוואה נוספת, בה כללה סעיף שאומר כי בטרם חלוקת עיזבונה יש לשלם לנכדתה – בתו של המבקש שסעדה אותה בערוב ימיה – סכום של חצי מיליון שקל. כשנה וחצי לאחר מכן הלכה האישה לעולמה, כשהיא בת 91.
המתנגדים – שלושה מהם עורכי-דין – לא השלימו עם הצוואה האחרונה ותקפו אותה בשלל עילות. מבחינה צורנית נטען שהסעיף לטובת הנכדה נכתב בפונט שונה מיתר הסעיפים, וכן שהמנוחה לא חתומה על כל עמוד בצוואה. בהיבט המהותי טענו המתנגדים שהמנוחה הייתה במצב סיעודי, לא הבינה על מה חתמה וכי הופעלה עליה השפעה בלתי-הוגנת מצד בנה, המבקש.
מנגד טען המבקש שבתקופה הרלוונטית הייתה אמו צלולה לחלוטין, עובדה הנתמכת אף בחוות-דעת של מומחה מטעם בית המשפט, ולפיכך יש לקיים את צוואתה האחרונה.
למה לא מינו אפוטרופוס?
השופטת סנונית פורר דחתה את טענות המתנגדים המתייחסות לצורת הצוואה. לדבריה, הבדלי פונטים לכשעצמם אינם מהווים פגם בצוואה השולל את תוקפה, וגם העובדה שחתימת המנוחה לא מתנוססת על כל עמוד אינה סיבה לפסילתה.
משמעות דחיית טענות המתנגדים בהיבט הצורני, ציינה השופטת, היא הותרת הנטל עליהם להוכיח שהצוואה פסולה. בהמשך היא קבעה שהם לא עמדו בנטל האמור.
כך, מחוות-דעת המומחה ומראיות נוספות הוכח שהמנוחה הייתה אמנם סיעודית ודיכאונית, אך צלולה. לדברי המומחה הוא בדק בחומר הרפואי של המנוחה ומצא שהדיכאון לא השפיע לרעה על תפקודה הקוגניטיבי, באופן שמנע ממנה לערוך צוואה. השופטת ציינה שהמומחה נחקר ארוכות על-ידי המתנגדים ועמדתו לא נסתרה.
בהקשר לכך ציינה השופטת שחזקה על שלושה מהמתנגדים, עורכי-דין במקצועם, שהיו פועלים למנות אפוטרופוס למנוחה אילו הייתה בלתי כשירה. "הדעת נותנת כי לו סברו המתנגדים בזמן אמת כי המבקש מנצל את מצבה של המנוחה והיא איננה כשירה לקבל החלטות בפרט רפואיות היו פועלים בזמן אמת", כתבה.
גם מסמכים רפואיים המאוחרים לצוואה השנייה הוכיחו שהמנוחה הייתה צלולה. כך למשל, במכתב שחרור מאיכילוב יותר משנה אחרי עריכת הצוואה, נכתב שהיא "צלולה וסיעודית". יתרה מזאת, השכן שלה העיד שנפגש עמה מעת לעת לצורך תשלומי ועד הבית והיא הייתה "בתפקוד קוגניטיבי מלא".
משנדחו מלוא טענות המתנגדים לפגמים צורניים ומהותיים בצוואה האחרונה השוללים את תוקפה, קבעה השופטת שהיא תקוים.
המתנגדים חויבו לשלם למבקש 11,700 שקל הוצאות.
- באי-כוח הצדדים לא צוינו בפסק-הדין
עו"ד יניב אילוז
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין