אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הכרעה בהתנגדויות לצוואה בטענות העדר כשרות השפעה ומעורבות

הכרעה בהתנגדויות לצוואה בטענות העדר כשרות השפעה ומעורבות

תאריך פרסום : 12/12/2023 | גרסת הדפסה

ת"ע
בית משפט לעניני משפחה תל אביב
44965-05-21,44935-05-21,46069-07-21,44956-05-21
08/11/2023
בפני השופטת:
תמר סנונית פורר

- נגד -
המבקש:
המבקש
המשיבים:
1. המתנגדת 1
2. המתנגד 2
3. המתנגדת 3
4. המתנגדת 4

פסק דין
 

 

 

  1. בעניין עיזבון המנוחה הוגשו ההליכים הבאים, שעניינם יוכרע בפסק הדין:

ת"ע 44935-05-21 ­- בקשת התובע לקיום צוואה בעדים מיום 26.8.2019.

ת"ע 44965-05-21 – התנגדות הנתבעים 1-3 לבקשה לקיום צוואה.

ת"ע 46069-07-21 – התנגדות של המתנגד 4 לבקשה לקיום צוואה.     

ת"ע 44956-05-21 – בקשת המתנגדת 1 לקיום צוואה בעדים מיום 2.8.2005.

 

  • רקע עובדתי וההליכים המשפטיים

 

  1. המנוחה הותירה אחריה את שלושת ילדיה: התובע, הנתבעת 1 והנתבע 2. המתנגדת 3 והמתנגד 4 הם חלק מנכדיה של המנוחה.

 

  1. בצוואתה של המנוחה מיום 2.8.2005 (להלן: "הצוואה הראשונה") היא הורישה את דירת מגוריה לשלושת ילדיה ואת הכספים בחשבונות הבנק בחלוקה בין הנכדים והמבקש וכן הוראות נוספות:

             

 

  1. בצוואתה של המנוחה מיום 26.8.2019 (להלן: "הצוואה האחרונה") קבעה המנוחה כי כל רכושה יתחלק שווה בשווה בין שלושת ילדיה. אולם בטרם יחולק הרכוש הורתה כי יעבור לנכדתה (בתו של המבקש) (להלן:"הנכדה") סך של 500,000 ₪:

 

  1. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 13.2.2021, בת כ-91.

לאחר פטירתה של המנוחה הוגשו ההתנגדויות וההליכים הועברו מהרשם לענייני ירושה לביהמ"ש.

 

  1. במסגרת ההליך ניתנה החלטה ביום 16.11.2021 המאשרת למבקש לצרף סרטון של המנוחה (להלן: "הסרטון"), תוך שצויין כי הסרטון קשור לליבת המחלוקת ויש צורך בהגשתו לצורך בירור המחלוקת. כמו כן, ניתנה אפשרות לכל צד לטעון לגבי קבילות ומשקל לצירוף הסרטון כראיה.

 

  1. ביום 16.11.2021 ניתן צו להמצאת מסמכים רפואיים סמוך למועד עריכת הצוואה וכן מונה מומחה רפואי פרופ' פניג על מנת לבחון את יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של הצוואה האחרונה (להלן: "המומחה").

ביום 11.8.2022 הוגשה חוות דעת המומחה (להלן: "חוות הדעת"). עיקרי חוות הדעת היו כי המנוחה כשירה לעריכת צוואה בסבירות גבוהה מהסבירות שהייתה בלתי כשירה. בכל הנוגע לממצאי חוות הדעת נחקר המומחה והדברים יידונו בהמשך פסק הדין.

 

  1. ביום 20.4.23 בעת דיון הוכחות אישרתי את הסכמת הצדדים למחיקת סעיפים מתצע"ר של המבקש (ראו עמ' 76).

 

  1. עם תום הבאת הראיות ושמיעת ההוכחות הוגשה בקשה לאיכון טלפון נייד של המנוחה (בקשה 32). ביום 16.5.23 לאחר קבלת התגובה הוריתי על דחיית הבקשה: "הליך ההוכחות תם. בקשה זו יכולה הייתה להיות מוגשת מראשית ההליך. יתרה מכך העתרות לה לא רק שתאריך את ההליכים אלא שתגרום לכך שייתכן ויהיה מקום לנהל שוב הליכי חקירות. לכך אין מקום. אין בבקשה כל נימוק על עובדה חדשה או נסיבה שלא הייתה ידועה בשלה יש להורות כעת על הבאת ראיות נוספות".

 

  1. בתיק התקיימו 6 דיונים (שני דיוני קדם ו- 4 דיוני הוכחות). הוגשו סיכומים בכתב ובהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.

 

  • תמצית טענות הצדדים

 

  1. לטענת המתנגדים המבקש יחד עם בתו השפיעו השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, בודדו אותה משאר בני המשפחה וניצלו את תלותה בהם על מנת שתחתום על הצוואה כרצונם.

 

  1. לטענת המתנגדים המנוחה לא ידעה, לא הבינה על מה היא חותמת עקב מצבה הרפואי והמנטאלי. לטענתם המנוחה הייתה בעת החתימה על הצוואה האחרונה במצב סיעודי, זקוקה לעזרה ברוב הפעולות היום יומיות וכן במצב קוגניטיבי ירוד.

 

  1. המנוחה חתמה על הצוואה הראשונה אותה יש לקיים מאחר והיא מבטאת את רצונה החופשי והאמיתי.

 

  1. בנוסף טענו המתנגדים כי בצוואה נפל פגם צורני מאחר והיא אינה חתומה בתחתית כל עמוד, אין בה תעודות זהות של היורשים. כאשר בצוואה הראשונה המנוחה הקפידה וציינה את הפרטים הללו. על כן, לטענתם הדבר מחזק את העובדה כי אין מדובר בצוואה תקפה.

 

  1. המתנגד 4 מצטרף לטעמי ההתנגדות של המתנגדים 1-3. הוא מוסיף כי התובע ובתו ניצלו את חולשתה ותלותה של המנוחה בהם. לטענתו, התובע ובתו פעלו מתוך אינטרס כלכלי להשתלט על חלק מנכסי המנוחה. לטענת המתנגד 4 לו רצתה המנוחה להוקיר טובה לבתו של התובע ולהעניק לה 500,000 ₪ מדוע לא עשתה זאת בחייה? לא הייתה מניעה לעשות זאת בחייה והדבר עומד בניגוד להתנהלות המנוחה שכאשר רצתה העניקה מתנות בחייה.

 

  1. המתנגד 4 מדגיש כי המנוחה הייתה בעת עריכת הצוואה האחרונה מרותקת לביתה ומטופלת על ידי עובדת זרה שהתגוררה עמה. המנוחה לא הייתה עצמאית באופן שבו לא יכלה לרדת מהמיטה באופן עצמאי או אף לאכול בכוחות עצמה. גם כאשר יצאה המנוחה מהבית היה מדובר רק לאירוע משפחתי משמעותי וגם אז נדרש היה להזמין רכב הסעות מיוחד להסעתה בכיסא גלגלים בליווי העובדת הזרה.

 

  1. לטענת המבקש יש להורות על דחיית ההתנגדויות. המבקש מציין כי המתנגדים העלו טענות עובדתיות רבות לרבות טענות סותרות. לטענת המבקש כי התנהלות זו צריכה להביא להחלשת גרסאות המתנגדים במכלול העניינים. המבקש עותר לקיים את הצוואה האחרונה אשר לטענתו משקפת את רצונה של המנוחה.

 

  1. לטענת המבקש יש לאמץ את חוות דעת המומחה ולדחות את הטענה כי המנוחה לא יכלה להבחין בטיבה של צוואה. לטענת המבקש, חוות הדעת של המומחה הייתה סדורה ואיתנה ואין מקום להתערב במסקנותיה. חוות דעת המומחה נסמכת על שורה ארוכה של מסמכים התומכים ומחזקים אותה.

 

  1. לטענת המבקש יש לדחות את הטענה כי הצוואה הינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת. לטענת המבקש המתנגדים לא הוכיחו את המבחנים הנדרשים להוכחת עילה זו. יתרה מכך, לטענתו אף סתרו אותה במסגרת עדויותיהם.

 

  1. בכל הנוגע לטענה לפגמים צורניים טוען המבקש כי אין כל פגם צורני בצוואה, הצוואה בכתב והובאה בפני שני עדים.

 

 

 

 

 

 

  • דיון והכרעה

 

  • טענת המתנגדים לפגמים צורניים בצוואה

 

  1. צוואת המנוחה הינה צוואה בפני עדים.

בהתאם לסעיף 25(ב)(2) לחוק הירושה צוואה בעדים צריכה לכלול את מרכיבי היסוד בצוואה: הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים.

בענייננו: המנוחה ערכה את הצוואה בפני שני עדים. הצוואה בכתב. הצוואה נחתמה על ידי המנוחה.

 

  1. המתנגדים טוענים לפגם מאחר שהמנוחה לא חתמה בעמוד הראשון של הצוואה אלא רק בעמוד השני. אולם אין מדובר בפגם על פי החוק והפסיקה:

"5. חתימה על כל עמוד ועמוד

אין צורך שהמצווה או העדים יחתמו על כל עמוד בנפרד. [..] אבל סעיף 20 איננו גורס שאי חתימה על דף מסויים תגרום לאי הכרה בו כחלק מהצוואה, וכך גם נפסק מפורשות על ידי בית המשפט העליון".

ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, עמ' 195.

 

  1. טענה נוספת לפגם התייחסה לעובדה כי לא הופיעו תעודות זהות של היורשים בצוואה. לא שוכנעתי כי במקרה זה מדובר בפגם. מנוסח הצוואה ברור מי הם היורשים שהם ילדיה של המנוחה ונכדתה. אין אי בהירות בזהות היורשים ואין פרשנות חלופית לזהותם. על כן גם בעניין זה לא מדובר בפגם.

 

  1. בנוסף, טענו המתנגדים כי שינוי הפונטים בהדפסת צוואת המנוחה מהווה גם הוא פגם צורני. הכוונה הינה לשינוי הפונטים בין הוראות ההורשה לבין הסיבה להורשה לנכדה המופיעה בסעיף 4(ב) לצוואה. הבדלי הפונטים כשלעצמם אין בהם פגם צורני. דרישת הכתב אינה בה פרשנות בחוק ובפסיקה כי הכתב בצוואה בעדים לא יכול להיות בפונט מודפס שונה. אין טענה של המתנגדים כי חלק זה הוסף לאחר החתימה, הודבק, זוייף וכדומה. המתנגדים לא חקרו על עניין זה ולא שכנעו לא במהות הפגם ולא בטיבו.

 

  1. בסופו של דבר, לא שוכנעתי כי המתנגדים הוכיחו כי מתקיימים פגמים בצוואה. מרכיבי היסוד בצוואה התקיימו.

 

 

  1. על כן, ולאחר דחיית הטענות לפגמים צורניים, הנטל הוא על המתנגדים להוכיח את טענות ההתנגדות: "צוואה שנערכת על פי כל כללי סעיף 20 – חזקה עליה שהיא כשרה ועל התוקף אותה נטל הראיה שהיא פסולה. [...] מילוי כל הוראות סעיף 20, מעניק חזקה שהצוואה תקפה; ".

ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, עמ' 191.

 

 

  • טענת המתנגדים בדבר העדר יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה

 

  1. המתנגדים טענו כי המנוחה לא הייתה כשירה עת ערכה את הצוואה האחרונה.

 

  1. המבקש טען כי המנוחה הייתה כשירה והצוואה משקפת את רצונה העצמאי והאותנטי.

 

  1. כשרות לצוות קבועה בסעיף 26 לחוק הירושה:

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".

 

  1. בחינת כשרות המנוחה לצוות צריכה להיעשות נכון למועד עריכת הצוואה, קרי נכון ליום 26.8.2019, ועל הראיות להתייחס למועד זה:

"ההגבלה שלעיל נוגעת למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה, עת ערך את הצוואה, ויכולתו להבין את מהות הצוואה וההשלכות על הזוכים ברכושו, ומנגד על אלה המודרים ממנו. נקודת הזמן אותה יש לבחון היא מועד חתימת הצוואה, וכך גם על חומר הראיות המובא לפני ביהמ"ש להיות רלוונטי לאותה נקודת זמן בדיוק. נטל הוכחת קיומה של הגבלה כאמור מוטל על הטוען לה, קרי על המתנגד. מידת ההוכחה אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות [...]". (ההדגשות בקו - הוספו).

ראו: שוחט, גולדברג, פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), עמ' 121-122.

 

  1. לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות, המתנגדים לא הוכיחו כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה נכון למועד עריכתה, 8.2019.

 

 

 

 

חוו"ד המומחה מטעם בימ"ש

 

  1. מונה מומחה על ידי ביהמ"ש לצורך בחינת יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של הצוואה. המומחה הגיש חוות דעת בת 10 עמודים לאחר שקיבל מסמכים רפואיים לתקופה של שנתיים בין 1.1.2018 ועד 31.12.2019. הצוואה האחרונה נערכה ביום 26.8.2019.

בחוות דעתו של המומחה הוא פירט את התיעוד שהיה בפניו תוך ציון מפורט של המסמכים הרלוונטיים לצורך מסקנת חוות הדעת. המומחה פרט שורה של 25 מסמכים על פני תקופה של שנתיים, והדגיש את עיקרי הדברים לגבי כל מסמך ומסמך.

בנוסף פרט המומחה אבחנות כרוניות שהופיעו במסמכים הרפואיים. טיפול תרופתי ממושך שהיה בסמוך לעריכת הצוואה ותרופות אשר קיבלה המנוחה.

 

  1. במסגרת חוות דעת המומחה ציין המומחה "בסיכום ודיון" את הדברים הבאים המסכמים את מצבה של המנוחה וכן ציין את המסמכים השונים שמושכים לכיוונים מנוגדים: "המנוחה התגוררה עם מטפלת. היא סבלה ממחלות רגע כמו יתר לחץ דם, בעיות בשומנים בדם, פרפור עליות והשמנת יתר – כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים ואיננה מסוגלת להתנייד בכוחות עצמה. [..] כמו כן סבלה מהשמנת יתר שהתפתחה אחרי האירוע המוחי שגרם להמיפרזיס ימנית והייתה סיעודית ומרותקת לכיסא גלגלים כאשר המטפלת הייתה צריכה להיעזר במנוף על מנת לניידה. מרבית הזמן הייתה בספה, במיטה או בכיסא הגלגלים [...]. כמו כן אובחנה על ידי רופאת המשפחה כדיכאונית והרופאה אף הציעה לה תרופות נוגדות דיכאון אך המנוחה סירבה.

 

שתי הנקודות שעלולות לעורר תהיות לגבי כשירותה הקוגניטיבית של המנוחה הן אותו ביקור שבו רופא המשפחה מבקש להפנותה להערכה גריאטרית בגלל פגיעה קוגניטיבית והדיכאון.

בתיעוד הרפואי שעמד בפניי אין אבחנה של הפרעה קוגניטיבית למעט פניה אחת לבדיקה גריאטרית כשלושה שבועות אחרי עריכת הצוואה במטרה לשלול ירידה קוגניטיבית.

המפנה הוא רופא משפחה שבדק את המנוחה פעם אחת (לפי התיעוד שעמד בפניי) והוא כנראה החליף את הרופאה הקבועה ד"ר ---. ד"ר --- לא העלתה נושא של ירידה קוגניטיבית, לפי התיעוד שעמד בפני ואבחנה של ירידה קוגניטיבית בצורה של mild cognitive impairment או alzeheimer לא מופיעה.

הרופא המחליף מציין שיש לשלול הפרעה קוגניטיבית – RULE OUT כשאין ציון של אבחנה ספציפית של שיטיון או פגיעה קוגניטיבית קלה, הוא איננו מציין את הממצאים שעוררו את חשדו שיש ירידה קוגניטיבית ובניסיון לראות מה עלה בגורלה של אותה הפנייה נענינו שהמנוחה לא הגיעה למעשה לבדיקת גריאטר.

נקודה נוספת שיכולה לעורר סימה שאלה לגבי כשירותו הוא הדיכאון. [...] אצל המנוחה מציינת רופאת המשפחה כחודש אחרי עריכת הצוואה שהיא אפתית, חסרת יוזמה ובמצב רוח עצוב. היא איננה מציינת הפרעה בריכוז ובזיכרון וכן איננה מציינת מחשבות שווא. [...] לגבי התפקוד הקוגניטיבי יכולה להתעורר שאלה, לאור הדיכאון שבו הייתה המנוחה שרויה, אם הייתה מסוגלת ליזום הליך של עריכת צוואה.

מתוך קריאתי את התיעוד הרפואי אינני מתרשם שהאפטיה הייתה בדרגה כזאת שבפגעה ביכולת של המנוחה ליזום הליך כמו עריכת צוואה: רופאת המשפחה מתרשמת מחוסר יוזמה אך מציינת באותה בדיקה שהחולה במצב כללי משביע רצון. כמו כן עולה ממפגשים אחרים שהמנוחה הייתה בהחלט מודעת למצבה הרפואי ומלינה עליו, כמו למשל כשהיא מתלוננת על כאבי ראש, כאבים בכתף ואף קושרת כאבים אלה לפיזיותרפיה שעברה.

[...] הדבר בא לידי ביטוי בעיקר באשפוזה במחלקה הכירורגית באיכילוב, כארבעה חודשים לאחר עריכת הצוואה (12/2019).

הציונים לגבי התפקוד הקוגניטיבי של המנוחה בסיטואציה של אשפוז הם חשובים מכיוון שהיא נחשפת לאנשי צוות שלא הכירו אותה קודם, שמטפלים בה סביב השעון ושאמורים גם לקבל החלטות רפואיות לגבי הטיפול בה, החלטות שאמורות להתייחס גם ליכולתה להסכים לטיפול וכן מבוססות גם על מידע שהמנוחה נותנת.

מעבר לציון החיובי לגבי הצלילות, והתמצאות בזמן ובמקום עולה שגם באופן עקיף ניתן ללמוד על מעורבותה של המנוחה בטיפולים הרפואיים שהיא מקבלת והתמצאותה בהיסטוריה הרפואית שלה. את האנמנזה הרפואית היא מוסרת לרופאים שאינם מכירים אותה בצורה קוהרנטית ותוך כניסה לפרטים (למשל היא מציינת שעברה צינטור אך בלי שהוכנסו סטנטים), היא מקבלת הסברים מהצוות הרפואי והצוות הסיעודי ובהערכה הסיעודית מצויין שהיא מבינה את ההסברים. התקשורת איתה מוערכת כטובה ויכולתה להבין את ההדרכה מדורגת כגבוהה.

באותו אשפוז אליו הגיעה בגלל דימום ממערכת העיכול עלתה גם שאלה של קולונוסקופיה כאבחונית וכמטפלת. היה מפגש עם המנוחה והבן והוסבר לה חשיבות הבדיקה אך היא סירבה. הרופאים קיבלו את סירובה, לא הוצע למשפחה למנות אפוטרופוס וסירובה התקבל. לא בוצעה קולונוסקופיה, הדימום פסק והחולה שוחררה לביתה". ההדגשות בקו – הוספו.

ראו: חוו"ד המומחה פרק "סיכום ודיון", עמ' 8-9.

 

  1. במסקנות חוות הדעת קבע המומחה כי יש סבירות גבוהה יותר כי המנוחה יכלה להבין בטיבה של צוואה: "מהתיעוד הרפואי סביב תאריך עריכת הצוואה אין עדויות לפגיעה קוגניטיבית משמעותית שיכלה לפגוע בכשירותה/מסוגלותה לערוך צוואה. באותה תקופה תקשרה המנוחה עם סביבתה, התעניינה במצבה הרפואי אם כי מצב רוחה היה ירוד והיא מתוארת בדיווח אחד כאפטית. למיטב הערכתי המקצועית ועל סמך התיעוד הרפואי הייתה המנוחה כשירה לעריכת צוואה בסבירות גבוהה מהסבירות שהייתה בלתי כשירה." ראו: חוו"ד המומחה עמ' 9-10.

 

  1. המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו. הוא התמודד היטב עם השאלות שנשאל, העיד היטב ובצורה מפורטת. המומחה הדגיש כי לא ניתן לקחת נקודה מסוימת אלא נדרש להסתכל ולבחון רצף של מידע ותיעוד רפואי.

המומחה הטיב לפרט הן בחוות דעתו והן בעדותו את התיעוד הרפואי בסמוך לעריכת הצוואה שיש בו אולי לשנות מהתמונה הכוללת, בחן אותו ובסופו של יום הגיע למסקנה כי לא היה בתיעוד הרפואי לגבי ההפנייה לגריאטר והדיכאון והאפטיה לשלול את כשרותה.

 

  1. לטענת המתנגדים 1-3 לגבי המסמך של ד"ר ---בו הייתה הפנייה לגריאטר, די בו על מנת להוכיח העדר כשירות ולמומחה אין כלים מקצועיים "להתווכח" עם האבחנה הזו (סעיף 10 לסיכומי המתנגדים).

 

  1. ביקורה של המנוחה אצל ד"ר ---ביום 12.9.2019 תועד במסמכים הרפואיים שהומצאו בתיק במסגרת צו גילוי המסמכים. במסמך שהוגש עולה כי באבחנה נרשם: "COGNITIVE DISORDERS R/O". הכוונה שהתבררה לגבי סימון R/O הינה "Rule Out", קרי לשלול, ולא במובן של איבחון. נרשם כי נערכה למנוחה "בדיקה כללית" ובסיכום הביקור נרשם כי היא מופנית לגריאטר מומחה. מעבר לכך אין פירוט נוסף.

 

  1. המומחה נחקר ארוכות לגבי ציון כי המנוחה הייתה בדיכאון ולגבי ההפניה לגריאטר. הוא ציין כי מצא תיעוד לגבי מצב דיכאוני ולגבי מצב קוגניטיבי נמצאה בקשה אחת בלבד להפנותה לבדיקה גריאטרית (ראו: פרוט' מיום 19.4.23, עמ' 16 שורות 22-23). בהמשך החקירה הדגיש כי אותה הפניה לבדיקה גריאטרית לא הייתה אבחנה אלא הפניה בלבד:

"[..]הסגנון הרפואי הזה של rull out שכתוב שם בסוף מראה שהוא לא קובע אבחנה, הוא רוצה לשלול cognetives disorders, זה מה שהוא רצה, ככה אני מבין את זה. עכשיו מכיוון שאותו רופא משפחה לא מציין שום דבר לגבי בדיקה על סמך מה הוא אומר את זה וכותב את זה אז אני חושב שזה קצת מרחיק לכת להגיד שהוא קובע אבחנה" (ראו: פרוט' מיום 19.4.23, עמ' 18 שורות 1-5).

 

 

 

 

  1. בהמשך החקירה הדגיש המומחה כי בכל התיעוד הרפואי אין כל עדות לבעיה קוגניטיבית: "[..] אני לא, אני לא ראיתי בכל התיעוד הרפואי למעט ההפניה הזאת של אותו רופא משפחה להערכה גריאטרית לא ראיתי שום עדות ללקות קוגניטיבית כלשהי.[..] מהתפקוד שלה כפי שהוא בא לביטוי בתיעוד הרפואי אין שום אינדיקציה שלאישה הזאת הייתה לקות קוגניטיבית כלשהי. זה אחרי שעברתי על ה, על התיעוד הרפואי."

(ראו: פרוט' מיום 19.4.23, עמ' 22 שורות 23-29, עמ' 23 שורות 1-2).

 

  1. המומחה ציין בחקירתו שהמנוחה קיבלה החלטות באופן עצמאי לגבי הטיפול הרפואי שלה (הן לגבי הדיכאון והן לגבי בדיקה שביקשו בבית החולים איכילוב לבצע לה) והדגיש את החשיבות של הרצף של התיעוד הרפואי וכי אין מקום לקחת נקודה אחת במנותק ממנו: "[..]הגברת הזאת לא לקחה טיפול נוגד דיכאון, הגברת הזאת מגיעה בדצמבר לאשפוז, היא מקבלת החלטות לגבי הטיפול הרפואי שלה, החלטות מאוד מאוד דרמטיות שכוללות כן התערבות לא התערבות אינווזיבית לגבי דימומים שיש לה במערכת העיכול, זאת אומרת בסופו של יום אם אני חושב האם היא צדקה או לא צדקה שהיא לקחה, שהיא לא לקחה טיפול נוגד דיכאון אני לא יודע. בכל אופן היא המשיכה לתפקד, הדיכאון לא העמיק והמומחים או אנשי הטיפול בבית חולים איכילוב העריכו אותה כצלולה וכמסוגלת לקבל החלטות אז, אז אנחנו, אנחנו לא יכולים לקחת נקודה מסוימת וממנה לעשות הקשות אלא אנחנו צריכים לקחת איזשהו רצף של, של מידע רפואי שיש לנו והרצף הזה הוא רצף לאורך שנתיים." (ההדגשות בקו – הוספו).

(ראו: פרוט' מיום 19.4.23, עמ' 32 שורות 9-18).

 

  1. המומחה הדגיש כי לאחר עריכת הצוואה האחרונה, יש תיעוד בחודש 12/2019 המעלה כי המנוחה מקבלת החלטות ומנהלת את ההחלטות הרפואיות לגביה, מנהלת שיח ישיר עם המטפלים שלה ומוסרת מידע לגבי ההיסטוריה הרפואית שלה. מסקנתו של המומחה היא שלא הייתה התדרדרות במצבה הקוגניטיבי (ראו: פרוט' מיום 19.4.23, עמ' 33 שורות 4-10, וכן עמ' 38 שורות 23-29, עמ' 39 שורות 1-2).

 

  1. בכל הנוגע לדיכאון המומחה נשאל לגבי פגיעה ביכולת לערוך צוואה והשיב באריכות כי עצם קיומו של דיכאון לא שולל את היכולת לערוך צוואה וכי מהתיעוד הרפואי לא מצא עדויות לכך שהדיכאון השפיע על כך שהתפקוד הקוגניטיבי היה ירוד שמנע עריכת צוואה (ראו: פרוט' מיום 19.4.23, עמ' 25 שורות 23-29, עמ' 26 שורות 1-13).

 

  1. אשר על כן לאחר בחינת חוו"ד המומחה וכן חקירתו עולה כי ממצאיו ומסקנותיו של המומחה לא נסתרו. המומחה ערך בדיקה מעמיקה של המסמכים שהיו בפניו שהתייחסו לתקופה של שנתיים. המומחה הצביע וניתח לגבי מסמך רפואי יחיד בו הייתה המלצה לבדיקת גריאטר וכן מסמך רפואי ובו ציון כי המנוחה הייתה בדיכאון. המומחה התייחס בהרחבה ובאופן מנומק למסמכים אלה ובסופו של יום הגיע למסקנה שאין בהם על מנת לשנות את התמונה הכללית הנוטה בסבירות גבוהה יותר לקביעה כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה בסבירות גבוהה יותר מאשר שהייתה בלתי כשירה.

 

ראיות ועדויות נוספות

 

  1. גם שמיעת הצדדים ועדים נוספים מטעם המבקש ובחינת הראיות שהובאו מטעם הצדדים לא שינו את התמונה לגבי יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה.

 

  1. כל המתנגדים העידו כי היו בקשר עם המנוחה (כל אחד על פי דרכו במערכת היחסים עמה, כפי שאדון גם להלן בעניין ההשפעה הבלתי הוגנת). אין מחלוקת כי בחייה של המנוחה לא נעשתה פנייה למינוי אפוטרופוס עבורה. זאת כאשר הצדדים כולם ערים למצבה הרפואי מי יותר ומי פחות. איש לא פנה למינוי אפוטרופוס עבורה. פירוט הדברים יובא בהרחבה בפרק על ההשפעה הבלתי הוגנת.

 

  1. גם הגורמים הרפואיים עמם באה המנוחה במגע לא ביקשו באף שלב הסמוך לצוואה למנות לה אפוטרופוס.

 

  1. ראיה רפואית משמעותית שהוצגה היא המלצה רפואית לעריכת בדיקה רפואית בעת אשפוזה של המנוחה בחודש 12/2019. המנוחה סירבה לעריכת הבדיקה, והרופאים קיבלו את עמדתה ולא דרשו מינוי אפוטרופוס. במכתב השחרור הרפואי מבית החולים איכילוב מיום 26.12.2019 (צורף וסומן מבקש/1) צויינו הדברים הבאים בזמן אמת. כך למשל בפרטים לגבי תאריך השחרור צויין כי המנוחה שוחררה לביתה "עצמאי". בהמשך לגבי המחלה הנוכחית צויין: "בת 90, צלולה וסיעודית, מתגוררת בביתה, נעזרת במטפלת 24/7 מתניידת עם כיסא גלגלים. [...] במיון – חשה בטוב, נינוחה. [...]

 

סיכום אשפוז

[...] המטופלת אינה מעוניינת בביצוע קולונוסקופיה. בשיחה עם המטופלת והבן הוסבר שמדובר בבדיקה אבחנתית אך גם עם אופציה טיפולית. [...] איננה מסכימה לבדיקה. [...] משתחררת כעת לביתה במצב טוב [...] החולה הודרך לגבי תכנית הטיפול המתוכננת לו." (ההדגשות בקו – הוספו).

 

 

 

 

  1. המבקש נחקר לגבי אירוע זה ואישר גם את הדברים הרשומים במסמך הרפואי: "התשובה היא שאנחנו הלכנו לבית החולים ואמא לא רצתה לעשות קולונוסקופיה ולא שחררו אותה ובבית החולים עשו לה בדיקות מקיפות ואני הלכתי יום-יום, נדמה לי שהיה סגן מנהל ---, מנהל הכירורגיה לא היה והלכתי אליו לך יום-יום ויום-יום ביקשתי ממנו בדיקות אם זה על הכתף, אם זה אקו לב, אם זה לכל הדברים ואז כשחזרנו ב-2019, ב-26/12/2019 עשינו בדיקות מקיפות עם כל הדברים, אמא הרגישה יותר טוב, הדימום פסק וזהו" (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 274, ש' 15-21).

 

  1. במסמך רפואי נוסף מיום 4.11.2020 (צורף וסומן מבקש/2) צויין לגבי המנוחה בעת שחרור מבית החולים איכילוב: "בת 91, צלולה וסיעודית". במסמך רפואי מיום 25.2.2020 מקופת חולים לאומית (צורף וסומן מבקש/3) ציינה הרופאה הקבועה של המנוחה ד"ר ---כי המנוחה סיעודית וצלולה.

 

  1. המתנגדת 1 טענה בחקירה כאשר נשאלה מתי החלה הירידה הקוגניטיבית של המנוחה כי ההתדרדרות של המנוחה הייתה הדרגתית עד אשר הגיעה להתדרדרות משמעותית טוטאלית (ראו: פרוט' 20.4.2023, עמ' 119, ש' 12-21). בהמשך ציינה כי: "ההידרדרות שלה לא התחילה ביום 1. ההידרדרות שלה למעשה התחילה ביחסי התלות החולניים, הסימביוזים, עם משפחת *** ושמה התחילה התדרדרות שלה. הוציאו ממנה את כל הדעתנות שלה, הוציאו ממנה את יכולת קבלת ההחלטות, הוציאו ממנה את כל נשמתה [...]" (עמ' 120, ש' 5-9).

 

  1. כאשר נשאלה המתנגדת 1 מדוע לא זימנה לעדות את ד"ר ---שהייתה רופאת המשפחה הקבועה של המנוחה, ולשיטתה הייתה אמורה לסייע לה להוכיח את טענותיה, השיבה כי על המבקש היה להביא את הרופאה לעדות והנטל איננו עליה (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 148, ש' 17-18). בהמשך הדגישה כי לטעמה המסמכים שהובאו יש בהן די להוכחות טענת העדר הכשרות: "את הרופאה כי בטענות שאני טענתי בתצהיר, אתה היית צריך להביא עדויות רפואיות ולא אני, זה דבר 1. אני הבאתי את התיק הרפואי כולו של ---והתיק הרפואי מדבר בעד עצמו, בתיק רפואי כותבת גברת ---הכל שיש לה קולי קוגנציה, לא קוגנציה, ניקוי בקוגנציה, כולל האפטיה, כולל זה שהיא לא מבינה שום יזימה של משהו, אני הבאתי את המירב והמיטב" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 149, ש' 1-6).

 

 

 

 

  1. המתנגדת 1 טענה כי המנוחה לא הייתה כשירה כבר משנת 2015. במסגרת הראיות שהוצגו צורף מסמך שבו אימתה המתנגדת את חתימתה של המנוחה ביום 18.2.2015 (צורף וסומן מבקש/4). בהמשך צורף מסמך נוסף בו אימתה המתנגדת את חתימת המנוחה מיום 14.2.2018 (צורף וסומן מבקש/5). מסמכים אלה מעידים כי המתנגדת בזמן אמת סברה כי אמה יכולה לחתום על מסמכים משפטיים.

 

  1. המתנגדת 1 נחקרה לגבי הסתירה בין הטענה של העדר הכשרות לבין החתמת המנוחה על מסמכים משפטיים. היא אישרה כי אימתה את חתימת המנוחה אך נימקה זאת בכך שהמסמכים המשפטיים הטיבו עם המנוחה (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 133, ש' 11-22, עמ' 132, ש' 1-9). אולם בהמשך סייגה כי לא הייתה מחתימה את המנוחה באותו מועד על צוואה (עמ' 134, ש' 15). עוד ציינה בהמשך כי במועד שבו החתימה את המנוחה על המסמכים, ידעה המנוחה על מה היא חותמת, וחזרה וציינה כי החתימה על המסמכים הייתה לטובת המנוחה (עמ' 136, ש' 1-4).

 

  1. הנימוק כי לגבי חלק מהמסמכים יש לקבל את "כשירותה" של המנוחה ולגבי הצוואה לשלול - לא היה משכנע.

 

  1. בהמשך החקירה הוצגו למתנגדת 1 שיקים עליהם חתמה המנוחה לאחר עריכת הצוואה בשנת 2020. המתנגדת נשאלה כיצד אם מצבה הקוגניטיבי של המנוחה לא היה תקין, הסכימה לקבל כספים אלה, והשיבה: "אמא שלי הייתה סבתא קודם כל לכל הנכדים, לא רק ל***, לצערי *** לא שימחה אותה בהקמת משפחה וכל הדברים האלה. אמא שלי חיכתה לבוא לשמחות, ולתת צ'קים" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 138, ש' 18-23, עמ' 139, ש' 1-3).

 

  1. גם המבקש אישר בחקירתו כי המנוחה כתבה שיקים לוועד הבית וכן למתנגד 2 (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 265, ש' 15-19).

 

  1. לכך יש להוסיף כי המתנגדים: בתה של המנוחה ושני נכדיה הם עורכי דין. חזקה שידעו על האפשרויות השונות לו סברו בזמן אמת כי נדרש למנות למנוחה אפוטרופוס. מערכת היחסים העכורה מאוד בין המתנגדים לבין המבקש לא פרצה עם פטירת המנוחה ועם הגשת ההליכים המשפטיים. ההתרשמות מטענות הצדדים אשר פורטו בהרחבה יתרה ואף מעבר לנדרש היא שמערכת היחסים העכורה הייתה עוד שנים טרם פטירת המנוחה וטרם עריכת הצוואה. על כן, הדעת נותנת כי לו סברו המתנגדים בזמן אמת כי המבקש מנצל את מצבה של המנוחה והיא איננה כשירה לקבל החלטות בפרט רפואיות היו פועלים בזמן אמת.

 

  1. המתנגד 4 נשאל לגבי הטענה כי הנכדה השתלטה על המנוחה ומנעה ממנה דברים בסיסיים מדוע לא ביקש כי ימונה למנוחה אפוטרופוס, והשיב: "אני לא רואה לנכון שאני צריך למנות לה אפוטרופוס)" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 86 ש' 2-5).

 

  1. המתנגדת 3 נשאלה האם חששה למצבה של סבתה המנוחה, והשיבה: "אני חושבת שאמא שלי הייתה עם היד על הדופק כל הזמן, אני יודעת שהיא נהגה להתקשר אליה עוד יותר ממה שאני, אז אני עדיין מכבדת את אמא שלי, יש לה את המעמד שלה בתור הבת, אני סומכת על מה שאמא שלי מחליטה, אני לא התעסקתי בזה" (ראו: פרוט' 20.4.2023, עמ' 100, ש' 1-4). בהמשך נשאלה מדוע לא פנתה לבקש מינוי אפוטרופוס על מנת לדאוג לסבתה המנוחה, והשיבה: "אני אענה לך בשני, בשתי נקודות. הראשונה כמו שאמרתי קודם, מי שהיה פקוד על העניין הזה זו אמא שלי, מתפקדת, חיה, נושמת ומטפלת באמא שלה. אם אתה שואל אותי כעורכת דין, אני אענה לך שמיי זה פר-אקסלנס, הלכת החוט השזור. זה הכל, הייתה פה השפעה בלתי הוגנת, הייתה פה בעיה קוגניטיבית והייתה פה, לא היה לנו יכולת לגשת אליה בשום צורה, בטח לא להגיש בבקשה לאפוטרופסות" (עמ' 103, ש' 4-9). בהמשך כאשר נשאלה שוב ושוב כיצד מסתדרת הטענה על מצב לא תקין של המנוחה שהמתנגדים מודעים לו אבל לא פועלים לשנותו, השיבה: "מעבר להביא חוות דעת ואנשי מקצוע למקום, לא יכולתי לעשות יותר. [...] אני עדיין מכבדת את אמא שלי וזו החלטה שלה ולא שלי בתור נכדה. [...] אני לא ביקשתי ממנה" (עמ' 104, ש' 1-9).

 

  1. המתנגדת 1 נשאלה מדוע לא פעלה למינוי אפוטרופוס לאור טענותיה לגבי העדר הכשרות של המנוחה ולגבי השתלטותו של המבקש, והשיבה: "הנושא של האפוטרופוס הוא נושא שמלכתחילה אם היינו מבקשים אותו הוא היה נתקע, למה? כי אם אני הייתי רוצה להתמנות, אז גם הוא היה רוצה להתמנות ואנחנו שנינו לא רוקדים טנגו, זאת אומרת הנושא של מי מתמנה ואיך מתמנה וזה ואני חששתי שאם נגיע עם זה לבית המשפט ימנו לה אפוטרופוס זר, איזה עורך דין זר, זה יהיה עוד יותר גרוע" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 131, ש' 11-15).

 

  1. מטעמו של המבקש העיד מר ***, שכן של המנוחה בוועד הבית בבניין בו התגוררה. העד השיב לגבי מצבה של המנוחה וסיפר על הקשר ועל ידיעתו לגביה: "כמו 3 שנים לפני שהיא נפטרה אז אני אמרתי שאני יכול להעיד בלי שום בעיה על זה שהיא הייתה הרבה אחרי זה, בעוד תפקוד קוגניטיבי מלא, כי הייתי איתה בקשר וכל פעם כשהייתה איזושהי בעיה, הייתי מקבל טלפון והייתי יורד לעזור. הייתי פוגש אותו במהלך טיולים בחוץ, הייתי מגיע אליה לקבל את מיסי וועד בית שזה היה טקס רבעוני קבוע" (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 157, ש' 14-19). עדותו של השכן לא נסתרה ויש בה להעיד ולחזק את הטענה לגבי יכולתה של המנוחה להתנהל בצורה עצמאית ולחזק את טענות המבקש.

 

  1. העד פירט כיצד היה נפגש עם המנוחה בנושא וועד הבית באופן קבוע:

" ***: ***:, כמה פעמים היית פוגשת *** בשבוע? אני מדבר על 2019.

העד, מר ***:: את *** הייתי פוגש בתקופות שהיא הייתה יורדת למטה על כיסא גלגלים בשלהי התקופה כן? שהייתה יוצאת לטיולים עם המטפלת למטה, יושבת על הספסל מול הבניין או בצד של קופת חולים.

***:: באוגוסט 2019, כמה פעמים פגשת אותה?

העד, מר ***:: ביולי אני פגשתי אותה, ביולי באתי לקבל את הצ'ק של הוועד בית. בטוח פגשתי אותם מעבר לזה, הפגישות המזדמנות ברחוב אני לא יכול לזכור אותן במדויק.

***:: איך אתה זוכר שדווקא ביולי 19 פגשת אותה?

העד, מר ***:: כל חודש ראשון של רבעון היה טקס של להגיע ל*** ולקבל את הצ'ק של הוועד בית. זאת אומרת, להבדיל מכל השכנים האחרים בבניין שנתנו לי 4 צ'קים בסוף דצמבר לתחילת כל רבעון, *** זה היה מס שאני הייתי צריך לבוא לשבת איתה ולדבר איתה" (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 162, ש' 9-21).

 

  1. הנכדה נשאלה לגבי אותו מסמך רפואי בו הייתה המלצה להפניית המנוחה לבדיקת גריאטר. היא אישרה כי הייתה באותו יום עם המנוחה בקופת חולים. היא ציינה כי המנוחה סיפרה לה כי אותו רופא לא בדק אותה ולא היה בקיא ברקע הרפואי שלה (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 179 , ש' 3-19). הנכדה הדגישה מתוך היכרותה עם הרופאים אשר טיפלו במנוחה כי לטענתה רוב הרופאים שהכירו את סבתה לא סברו שיש מקום לשלוח אותה לבדיקת גריאטר (עמ' 180, ש' 3-10).

 

  1. הנכדה נשאלה האם בשל ההפניה נקבע תור אצל גריאטר, והשיבה: "סבתא אמרה שהרופא לא מבין כלום ובאיזשהו שלב גם בדצמבר 19 היינו באיכילוב, [...] סבתא אמרה, אני לא אגיד את השפה שהיא בדיוק השתמשה בה, [...] עשיתי מה שסבתא שלי אמרה לי, כאילו עזבתי את זה". (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 180, ש' 16-28). כאשר נשאלה שוב מדוע לא מומשה אותה הפניה השיבה כי ההפניה לא מומשה כי סבתא אמרה לגבי אותו רופא כי: "הוא לא מבין כלום" (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 180, ש' 29-30).

 

  1. הנכדה הדגישה כי מדובר היה ברצונה של סבתה ו-: "אני לא יכולה להכריח את סבתא שלי לעשות משהו עם הפניות של רופאים" (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 182, ש' 9).

 

 

 

  1. גם המבקש נשאל מדוע לא נערכה אותה בדיקה אצל גריאטר והשיב: "הכל נבע מהרצון של אמא לפי הערכה", והרופא שהפנה לא היה הרופא הקבוע שלה (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 252, ש' 4-8). הוא הדגיש כי ההחלטה לא ללכת לבדיקה נוספת הייתה של המנוחה (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 253, ש' 16-17, 31).

 

  1. בהמשך נשאל המבקש לגבי האבחנה של רופאת המשפחה כי המנוחה בדיכאון ומסרבת לקחת תרופות אנטי דיכאוניות. המבקש אישר כי הרופאה דיברה אתו על כך, אולם המנוחה לא רצתה לקחת טיפול תרופתי: "[...] אמא לא רצתה. לא רצתה לחלוטין לשמוע מזה" (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 275, ש' 3-10).

 

  1. בסופו של דבר גם הראיות והעדויות הנוספות לא שינו את תמונת המצב הראייתית לאחר חוו"ד המומחה וחקירתו. המתנגדים לא הוכיחו את הטענה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

 

  1. אשר על כן אני דוחה את הטענה כי המנוחה לא יכולה הייתה להבחין בטיבה של צוואה.

 

  • טענת המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת

 

  1. סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת – בטלה:

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה.".

 

  1. פסיקת בתי המשפט ואף הספרות, פירשו את ההוראה שלעיל באופן הבא:

"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).

קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.

...

בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת".

ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון 124 (מהדורה שביעית, 2014).

 

  1. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו. ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ' 271. נטל זה לא השתנה בענייננו והמתנגדים לא הוכיחו פגם בצוואה או נימוק אחר להפיכת הנטל או טענה אחרת שבשלה יש להורות על היפוך הנטלים.

 

  1. המבחנים האמורים הם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.

 

  1. להלן ייבחנו בחינת מבחני הפסיקה של השפעה בלתי הוגנת בענייננו.

 

  1. לטענת המתנגדים 1-3 בסיכומיהם המעידים כי הוכחה השפעה בלתי הוגנית: "עדויות וראיות והוכחות מפי העדים על תלות ומעורבות בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת למטרת קבלת כספים וטובות הנאה מעזבון המנוחה ז"ל - בשיטות לא אנושיות כגון ניטרול העצמאות השתלטות יומיומית, פיקוח צמוד, הגבלת יצירת קשרים עם אחרים, מידור, ניתוקה ויצירת חיץ מהמשפחה המורחבת, קבלת כל ההחלטות ומעורבות בכל שטחי החיים ללא טיפול כלשהו במנוחה ז"ל".

אולם בחינת המבחנים שנקבעו בפסיקה ויישומם מעלה כי המתנגדים לא הוכיחו את התקיימותם של מבחנים אלה באופן מספק.

 

 

  1. מבחן התלות והעצמאות – במבחן זה יש לבחון האם בתקופה בה ערכה המנוחה את הצוואה היא הייתה עצמאית, הן מבחינה פיזית והן מבחינה קוגניטיבית.

 

  1. מבחינה קוגניטיבית כמפורט לעיל לגבי יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה, כאמור לעיל לא הוכח כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

 

  1. המנוחה הייתה סיעודית וגרה עימה מטפלת זרה 24/7. המנוחה הייתה תלויה בעזרת הזולת ובפרט המטפלת וצויין מפורשות בחוו"ד המומחה כי היא לא הייתה ניידת, הסתייעה בכסא גלגלים, על מנת לרדת ממיטתה, נדרשה לסיוע של צדדים שלישים ומנוף. היותה של המנוחה סיעודית צויין במסמכים הרפואיים פעמים רבות.

 

  1. העולה ממבחן זה כי המנוחה הייתה תלויה בפן הפיזי בשל היותה סיעודית, אולם עצמאית מבחינה קוגניטיבית.

 

  1. המתנגד 4 העיד כי הנכדה הייתה "גורם דומיננטי מאוד ששולט בכל אורך חייה של הגב' *** וזאת כמובן ***, ולכן כן אני אומר שיצירת השילוב של הדברים יצר השפעה על המנוחה במועד הרלוונטי [...]" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 80, ש' 4-14).

 

  1. המתנגדת 1 טענה בחקירתה כי מינואר 2015" "אין לה חופש יותר בכלל, בכלל, אפילו לא דקה, כבר שאני ב-7:30 שם, *** ב-8:00 איתי שם" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 122, ש' 5-11).

 

 

  1. מבחן התלות והסיוע – בעניין זה יש לבחון עד כמה נזקקה המנוחה לסיוע באופן יום-יומי ועד כמה הייתה תלויה בזולת בסיוע לה, ובפרט עד כמה הייתה תלויה ונזקקה לסיוע של דווקא של המבקש.

 

  1. המטפלת העיקרית במנוחה הייתה העובדת הזרה. המבקש ובתו-הנכדה סיועו למנוחה מאוד. עיקר המחלוקת התעוררה בהליך עד כמה סייעה הנכדה למנוחה ועד כמה הייתה דומיננטית בטיפול בה.

 

  1. הנכדה הייתה אשת קשר מול רופאת המשפחה והתכתבה עם המרפאה. עם זאת היה מצויין כי היא כותבת בשם סבתה.

 

  1. המתנגד 4 העיד כי הנכדה הפכה משנת 2015 להיות: "נכדתה היחידה והגורם היחידי שמטפל בה, לפי מה שהיא טוענת – 2015. [...] אני טוען ש*** בהחלט הייתה גורם שהשפיע על המנוחה בצורה כזאת שממש ניתק אותה מהמשפחה הכללית. [...] היא שלטה בה בתרופות, היא שלטה ביום – יום שלה, היא שלטה אפילו באיזה גודל ייחתך הענב בין רבע, לחצי והייתה מגיעה ב- 16:15 לפקח, יש פה איזה שהוא נסיבות מאוד מאוד מצערות שכנראה קוראים להם בשפה פשוטה השתלטות" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 81 ש' 1-13).

 

  1. המתנגדת 3 נשאלה האם הנכדה טיפלה בסבתא, והשיבה לכל בשלילה: "אני לא אמרתי שהיא טיפלה בסבתא, [...] היא הייתה נוכחת כל הזמן. [...] אבל היא לא טיפלה בה, הייתה לה מטפלת שקיבלה שכר בעבור זה היא בהחלט לא טיפלה בה, היא הייתה שם והייתה לה אג'נדה [...]" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 98 ש' 12-21, עמ' 99, ש' 1-2).

 

 

 

 

 

  1. הנכדה נשאלה האם החזיקה ועשתה שימוש בכרטיס האשראי של המנוחה. היא השיבה כי: "המנוחה נתנה לה את הכרטיס עבור רכישות של המנוחה בסופר פארם ובקופת חולים". (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 231, ש' 12-15). בהמשך נשאלה לגבי משיכות מזומן והכחישה נחרצות כל משיכת כספים על ידה, וציינה כי איננה יודעת גם את הקוד הסודי (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 231, ש' 16-21).

 

  1. המבקש הביא לעדות את הפיזיותרפיסטית של המנוחה. במסגרת עדותה ציינה כי החלה לטפל במנוחה בשנת 2019, והגיעה למנוחה באופן משתנה והייתה מתאמת מול המטפלת הזרה (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 240, ש' 21-32). בהמשך ציינה כי הייתה גם בקשר עם המבקש ועם הנכדה, בעיקר בנושאים הקשורים להתאמת אביזרים עבור המנוחה. (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 242, ש' 29-32).

 

  1. בסופו של יום בחינת מבחנים אלה מעלה כי גם אם המנוחה הייתה סיעודית ונזקקה לעזרה פיזית לא הוכח כי רצונה החופשי נפגע, וגם אם הייתה תלויה בסובבים אותה כי מדובר היה בתלות דווקא במבקש ובנכדה (בפרט כאשר הייתה מטפלת זרה 24/7, וכאשר היה קשר גם עם כל שאר המתנגדים כפי שיפורט להלן) באופן ששלל את רצונה העצמאי.

 

  1. המתנגדים לא הוכיחו תלות דווקא במבקש או בבתו-הנכדה.

 

  1. גם אם הוכחה תלות של המנוחה ואיבוד מסויים של עצמאותה בשל היותה סיעודית לא הוכחה תלותה בזולת באופן ששלל את עצמאותה ובפרט לא תלות דווקא במבקש או בנכדה. יש להבחין בין סיוע וטיפול של בן משפחה לבין תלות בו. לא די גם במחלוקות פנים משפחתיות ומערכת יחסים עכורה על מנת לעמוד בתנאי זה של תלות. העיקר הוא תלות של המנוחה במבקש ובנכדה ולא מערכת יחסים קשה בין המבקש לאחיו ושאר בני המשפחה. המתנגדים לא הוכיחו תנאי זה.

 

  1. מבחן קשרי המצווה עם אחרים – בעניין זה יש לבחון האם המצווה הייתה מבודדת ומנותקת מסביבתה בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה כך שהתחזקה התלות של המנוחה במבקש או בנכדה.

 

  1. המתנגדים טענו שוב ושוב בצורות שונות הן בכתבי טענותיהם והן בחקירותיהם כי המבקש שלט במנוחה, בודד אותה, השפיע עליה. עם זאת, כל המתנגדים העידו בחקירתם על קשר בתדירות משתנה רצוף וקבוע עם המנוחה. דברים אלה עומדים בסתירה לטענה על בידודה של המנוחה ושליטתו הבלעדית של המבקש בה.

 

  1. המתנגד 4 העיד כי היה לו קשר כל הזמן עם סבתו המנוחה. הוא ציין כי המנוחה הייתה נוכחת בחגים, הייתה מוזמנת לימי הולדת של ילדיו. עם זאת ציין כי לעיתים המנוחה התנתה את השתתפותה בכך שהמבקש ובתו יוזמנו גם (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 81 ש' 15 – 21). בהמשך חקירתו ציין: "במה שיכולתי סייעתי לסבתא שלי, אם היא לא רצתה לקבל את הסיוע היא לא קיבלה אותו ישירות ממני" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 82 ש' 18-19). בהמשך ציין כי התחושה הייתה כי כל מה שביקש לעשות עם המנוחה היה צריך לקבל את האישור של המבקש ושל הנכדה והוא ראה זאת כיחס של: "סוהר על אסיר" (עמ' 83, ש' 10). עם זאת בהמשך החקירה כאשר נשאל האם הקשר היה ישירות מול המנוחה או מול הנכדה ציין כי אשתו הייתה מתקשרת ומי שהייתה עונה הייתה המטפלת הזרה שהייתה מעבירה למנוחה את הטלפון. כמו כן אישר כי אשתו לא דיברה עם הנכדה (עמ' 84 ש' 1-7).

 

  1. המתנגד 4 אישר כי היה מבקר את המנוחה בין פעם בחודש לפעם בשנה. בשלוש האחרונות לחייה (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 90 ש' 6-10).בהמשך עוד ציין: "אני בהחלט הייתי אצלה" (עמ' 90, ש' 17-19).

 

  1. המתנגדת 3 ציינה כי מערכת היחסים שלה עם סבתה המנוחה הייתה: "יחסים נורמליים לחלוטין של נכדה מול סבתא, סבתא שלי הכירה את הילדים שלי, היא במיוחד אהבה את הבן האמצעי שלי... הייתה גם נוהגת לשוחח איתו בטלפון [...] אני ראיתי אותה 1 לחודשיים. [...] אנחנו היינו משוחחים איתה כל הזמן, כל הזמן מהמשרד, יום כן, יום לא, כל הזמן" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 96 ש' 9-18). בהמשך חקירתה ציינה כי ב- 10 השנים האחרונות לחייה של המנוחה היא אפשר היה להתקשר למנוחה בלי שהמבקש ובתו יהיו נוכחים ואי אפשר היה לבוא לבקר אותה בלי שיהיו נוכחים או להזמין אותה בלי שהם יהיו" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 97 ש' 11-17).

 

  1. המתנגד 2 פירט על מערכת היחסים הקשה אך הנמשכת שהייתה לו עם אמו המנוחה. הוא ציין כי היה לו קשר קבוע עם האם על אף שמערכת היחסים הייתה קשה (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 107 ש' 1-18). בהמשך החקירה כאשר נשאל כמה פעמים שוחח ונפגש עם המנוחה השיב: "עשרות פעמים" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023 עמ' 108 ש' 20-22). עם זאת, טען בהמשך כי הרגיש שמרחיקים אותו מאמו משנת 2015 (עמ' 113, ש' 8-11). עוד ציין כי המנוחה הייתה מתקשרת למבקש כל פעם שהמתנגדת 1 הייתה מגיעה וכי המנוחה לא חיה בשיבה טובה עד 90 (עמ' 114, ש' 1-3).

 

  1. המתנגדת 1 פירטה באריכות על מערכת היחסים הטובה שהייתה לה עם אמה:

           " ***:: אני את אמא שלי מכירה 71 שנה, ביום ראשון יהיה 71 שנה, אז נכון היא לא חיה עד היום והיו יחסים טובים מאוד.

           עו"ד ***:: עד יומה האחרון?

           ***: [..] כל השנים, כל השנים היו יחסים טובים מאוד, מעבר לתובעים, למרות שאני בסך הכל 1 מ-3, יש לי עוד 2 אחים. היא מאוד העריכה את ההישגיות שלי, בכל דבר, תמיד הצטיינתי בכל מה שעשיתי, כל מה שעשיתי ותמיד היא הייתה אומרת לי: 'אל תשכחי שצריך לעשות את הדברים הכי טוב שאפשר' וזה המסר שלקחתי איתה עד היום. [...] היחסים היו מצויינים".

           (ראו: פרוט' 20.4.2023, עמ' 128, ש' 17-23, עמ' 129, שורה 1, ש' 13).

 

  1. המתנגדת 1 ציינה כי המנוחה שמחה להגיע לאירועים משפחתיים: "היא מאוד שמחה לבוא לכל האירועים, אצלי בבית, לארוחות, שבתות, יש לי פה תמונות שלמות, אלבום שלם וזה עוד לא הכל כשאספתי" (ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 140, ש' 14-16).

 

  1. שני הצדדים צירפו תמונות משפחתיות (צורפו מבקש/6 ומתנגדים/1). התמונות מעלות אירועים משפחתיים בהם נכחה המנוחה בנוכחות משפחתית רחבה. ראיות אלה משני הצדדים שוללות גם הם את הטענה על בידודה של המנוחה או על ניתוק קשרים משפחתיים עם מי מבני משפחתה.

 

  1. גם בסיכומי המתנגדים 1-3 ניתן לראות כי הם חוזרים ומציינים כי היה להם קשר עם המנוחה. בסעיף 22 לסיכומיהם צויין כי למתנגדת 3 היה קשר סביר בינה לבין המנוחה. בסעיף 27 לסיכומיהם צויין כי למתנגד 2 היו עשרות ביקורים אצל המנוחה והוא לא ערך "יומן" של הפגישות מאחר והדבר נראה לו לא סביר. בסעיפים 28-29 לסיכומיהם צויין כי למתנגדת 1 היה קשר חזק עם המנוחה ובהמשך כי המתנגדים הוכיחו שלמתנגדת 1 היו יחסים מצויינים עם המנוחה.

 

  1. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענות בכל הנוגע למבחן קשרי המצווה עם אחרים. לא רק שלא הוכח שהמבקש או הנכדה בודדו את המנוחה מאחרים אלא הוכח כי לכל המתנגדים היה קשר עם המנוחה.

 

  1. מבחן נסיבות עריכת הצוואה – יש לבחון במבחן זה האם נסיבות עריכת הצוואה מלמדות כי הצוואה היא פרי השפעה בלתי הוגנת מצד המבקש על המנוחה.

 

  1. המבקש וכן הנכדה לא ידעו להוסיף פרטים על נסיבות עריכת הצוואה. לא בכתבי הטענות ולא בחקירותיהם. שניהם הכחישו נמרצות כי פעלו לחתימת הצוואה כטענת המתנגדים.

 

  1. כאמור לעיל בפרק הפגמים בצוואה, הצוואה ללא פגמים ועל כן חלה חזקת התקינות.

 

  1. בהקשר זה, עולות טענות נוגדות של הצדדים על מי הנטל להביא לעדות את עדי הצוואה- האם על המתנגדים או על המבקש.

עדי הצוואה האחרונה הם עו"ד *** ועו"ד ***. עו"ד *** הוא ב"כ המבקש. אמנם צויין על ידי המתנגדים לא אחת כי הם מתכוונים לחקור את עו"ד *** אולם בקשה לגבי כך לא הוגשה מעולם.

 

  1. המתנגדים היו ערים לחשיבות הבאת עדי הצוואה לעדות. במסגרת הקד"מ הראשון ביום 27.10.21 ציינה המתנגדת 1 כי מדובר בתיק שבו יש צורך לשמוע ראיות (עמ' 3 שורה 5) וכי המתנגדים יוכיחו שהצוואה נכתבה על ידי המבקש או על ידי הנכדה. בהמשך ציינה גם כי המנוחה לא הייתה במשרדו של עורך הצוואה ב---(עמ' 3 שורות 13-15). גם המתנגד 4 ציין באותו הקד"מ כי בכוונתו לחקור את עורך הצוואה, וכן ציין כי ב"כ המבקש הוא גם – מייצג, גם ערך את הצוואה וגם הסריט את הסרטון בו דוברת המנוחה.  גם בקד"מ הנוסף מיום 14.9.22 עלתה שוב הטענה של המתנגדים כי בכוונתם לחקור את ב"כ המבקש ואף הודגש כי בשל כך לא יוכל להמשיך בייצוג (עמ' 7 שורות 26-32). בהמשך ציין המתנגד 4 כי הוא מבקש אף לחקור את ב"כ המבקש לגבי הסרטון באותו הרגע (עמ' 9 שורות 31-32).

 

  1. יתרה מכך, עת הגיש המתנגד 4 את תצע"ר שלו הוא ציין כי: "בכוונת הח"מ לחקור את עוה"ד *** ו ***". על גבי תצע"ר של המתנגד ניתנה החלטה עוד ביום 19.2.23: "יש להגיש בקשה לזימון העדים בנפרד". בקשה שכזו לא הוגשה. לגבי המומחה הוגשה בקשה נפרדת וזימונו כמובן אושר.

 

  1. המבקש מצידו לא זימן את ב"כ לתת עדות והוא לא היה חלק מעדיו.

 

  1. בעת קיומן של ההוכחות שנמשכו 4 דיונים לא הועלתה בקשה נפרדת לזימון ב"כ המבקש למתן עדות. בקשות אחרות ועניינים אחרים הועלו ונדונו.

 

  1. גם בזמן דיון ההוכחות ב"כ המבקש ציין את הדברים הבאים לגבי עדותו: "גברתי, שמעה מקדם המשפט הראשון בערך 20 או 30 פעם שאסור לי לייצג מכיון שאני צפוי להעיד בתיק. כפי שגברתי ראתה המתנגדים סיימו את עדיהם ולא ביקשו לחקור אותי הם גם לא הוציאו ההזמנה לזימון עד לא לי ולא לעוה"ד ***. מכל מה שזה אומר ולכן, אני לא מבין איך פונים אלי בשאלה כאילו אני עד. ובכל זאת אני אגיד שלמיטב זכרוני עותק הצוואה 1 הוגש לרשם צוואות, והעותק השני היה בביתה של המנוחה, ולכן אין לי פה עותק מקורי." (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 213, ש' 16-22). גם לאחר דברים אלה לא זומנו עדי הצוואה לעדות. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבקשה נוספת לאיכון הטלפון הנייד של המנוחה הוגשה.

 

  1. המתנגד 4 העלה בסיכומיו טענה כי מאחר וב"כ המבקש הגיש בשם המבקש את הסרטון שהוא צילם יש לראותו כעד בפועל שנקרא להעיד מטעם המבקש. הוא טען בהרחבה כי יש לראות את ב"כ המבקש כמצוי בניגוד עניינים בתיק וכי עצם הייצוג מנע מבימ"ש לברר את האמת, ועל כן יש לקבוע כי ב"כ המבקש שיבש הליכי משפט ויש לזקוף זאת לחובת המבקש.

 

  1. המתנגד 4 טען עוד בסיכומיו כי ייצוגו של ב"כ המבקש מהווה ניגוד עניינים ועל כן צריך להוביל להיפוך נטל ההוכחה בהליך ולקבוע כי המבקש לא עמד בו.

 

  1. המתנגדים 1-3 טענו בסיכומיהם בהרחבה כי הנטל להביא את עדי הצוואה הוא של מבקש צו הקיום ולא שלהם. לטענתם די בכך שעורך הצוואה לא העיד על מנת לקבוע כי יש להורות על דחיית הבקשה לצו קיום הצוואה. עוד טענו כי לא היה טעם בהזמנתו של ב"כ המבקש לעדות מאחר שאינו עד אובייקטיבי ועל כן לא יוכל לסייע לברר את האמת בהליך.

 

  1. המבקש מדגיש בסיכומיו כי המתנגדים אמנם חזרו וטענו כי יזמנו את ב"כ להעיד אולם לא עשו כן. כמו כן הדגיש כי המתנגדים יכלו גם לזמן לעדות את העדה הנוספת לצוואה וגם מכך נמנעו.

 

  1. בכל טענות המתנגדים בסיכומים אין התייחסות מדוע לא הוגשה על ידם בקשה לזימון ב"כ המבקש לעדות ובקשה לחקור אותו. וייאמר עוד כי ההתנהלות בעת דיוני ההוכחות הייתה כי חלק מהמתנגדים לא היססו להעלות טענות ברמה האישית כלפי ב"כ המבקש לכל אורך הדיונים.

 

  1. מאחר ונטל ההוכחה הוא על המתנגדים (שעה שאין פגמים בצוואה וחלה חזקת התקינות), הרי שעל המתנגדים להוכיח את טענותיהם. בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה, לו רצו להוכיח כי המנוחה לא הייתה במקום, קשרים בין המבקש לב"כ, קשרים בין ב"כ המבקש לנכדה, כיצד נמסרו הדברים לעורך הצוואה ועוד – יכלו לזמן את שני עדי הצוואה לעדות. בפרט לאחר שהיה ידוע להם חודשים טרם מועד הדיון כי לא הוגשו תצהירים מטעמם על ידי המבקש.

 

  1. הנטל אינו על המבקש להוכיח את תקינות הצוואה או אמיתותה בנסיבות תיק זה. העובדה כי בסיכומים טענו המתנגדים כי היה על המבקש להוכיח את נסיבות עריכת הצוואה מעבר למה שהוכיח מהווה למעשה טענה להפיכת הנטל.

 

  1. בהמשך טענו המתנגדים לקשר בין ב"כ המבקש לנכדה.

הנכדה נחקרה ארוכות האם היא מוכנה להציג תכתובות שהיו בינה לבין ב"כ המבקש, וסירבה לכך בתוקף (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 217- 220).

 

  1. המתנגדים 1-3 טענו בסיכומיהם כי לסירוב זה יש לתת משקל מכריע ויש לזקוף אותו לחובת המבקש וכי הוא מהווה הוכחה כי למבקש ולנכדה ולב"כ המבקש יש מה להסתיר (סעיף 3 לסיכומים).

 

  1. הנכדה נשאלה מדוע לא הובאה עו"ד *** לעדות, והשיבה כי זה אינו תפקידה לזמן עדים (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 236, ש' 18-20).

 

  1. איני סבורה כי יש מקום לתת את הפרשנות המבוקשת. נכון כי הנכדה נמנעה מלהשיב ונכון כי הרושם הוא שבעת עדותה הפגינה גישה צינית ולעומתית. אולם זאת ניתן גם לייחס למצב הנכפה בתיק שבו המתנגדים הם גם עו"ד והמתנגדת 1 והמתנגד 4 חקרו את בת משפחתם באופן אישי (וכך גם את המבקש). החקירות גם מצידם והאופן בו חקרו היו קשות. על כן יש לראות את הדברים בהקשר המשפחתי הרחב. בסופו של יום הנכדה לא יכלה להוסיף פרט משמעותי על נסיבות עריכת הצוואה.

 

  1. המבקש נשאל האם הוא מכיר את העדה הנוספת לצוואה, עו"ד ***, השיב כי הוא מכיר אותה מהחנות שלו אשר סמוכה למשרד עורכי הדין. הוא הכחיש כי פגש אותה במקומות אחרים. כאשר נשאל מדוע לא הזמין אותה לעדות: "הדברים פשוטים אין צורך להביא אותם" (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 262, ש' 14-25).

 

  1. המתנגדת 1 נשאלה לגבי ידיעתה על נסיבות עריכת הצוואה והשיבה:

"עו"ד ***:: כל הטענות שלך לגבי עריכת הצוואה, צילום הסרטון, ההגעה של אמא שלך זכרונה לברכה למשרד שלי, את כל הדברים האלה, זה הכל השערות שלך אני מניח.

***:: לא.

עו"ד ***:: לא, זה עובדות שאת יודעת?

***:: זה עובדות שאתה סיפקת לנו, הכל, הכל ברור, זה ברור."

(ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 146, ש' 3-8).

 

  1. למרות זאת, לא סברה המתנגדת 1 כי יש מקום להגיש בקשה לזימון עורך הצוואה לעדות למרות שאישרה כי המידע התקבל ממנו.

 

  1. בכל הנוגע להבאת העדה הנוספת לצוואה עו"ד *** ציין המתנגד 4 בסיכומיו כי לא היה צורך להזמין את העדה הנוספת מאחר ו: "עד לצוואה הינו רק לאמת חתימת מצווה בפניו, בהליך לא עלתה טענה כי *** לא חתמה על צוואה 2019 כך שלצורך הכרעה בהליך זה לעדה לצוואה כל משמעות, עד אינו עורך צוואה ומכאן העדרו ידיעותיו לעניין אופן עריכת, כמו כן עד אינו יכול לאשר כשירות מצווה או העדר כשירות, מכאן כי לעד לצוואה אין נפקדות לטענות ההתנגדות.

 

  1. בפסיקה נקבע קיימת חשיבות בשמיעת עדי הצוואה ועורך הצוואה, אולם לא בהתעלם מסוגיית הנטלים: "[..] בהעדר טענה לקיום פגם בצוואה לרבות פגם בנוגע להצהרת המצווה בפני עדים, אין צורך להעיד את העדים שהמנוח "הצהיר בפניהם עובר לחתימתו שזו צוואתו" [...], ללמדך, כי מקום ומועלית הטענה בדבר פגם, יש להעיד עדים אלה. מכלל זה למדים כי בהתקיים פגם או חסר בצורתה של צוואה, כי אז נטל הבאת הראיה מוטל על המבקש קיומה (ראה גם פרופ' ש' שילה, "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965") (הוצאת נבו).".

ראו: עמ"ש 65589-12-18 ע.ע. ואח' נ' א.ע. (25.6.2019) פסקה 19 לפסק הדין, פסקה 20 לפסק הדין.

 

  1. קרי בעת שקיים פגם – הנטל עבור לכתפי המבקש של צו קיום הצוואה. בהעדרו של פגם – אין חובת עדות לעדי הצוואה והנטל אינו עובר לכתפי מבקש צו הקיום אלא הוא של המתנגדים. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמתנגדים הצהירו כי יזמנו את ב"כ המבקש לעדות וכאשר ידעו היטב כי הוא לא מעיד מטעם המבקש:

"משעסקינן בצוואה תקינה מבחינה פורמלית – נטל השכנוע בדבר קיומן של אותן עילות לבטלותה להן כיוון המבקש בהתנגדותו, לרבות השפעה בלתי הוגנת, מוטל על כתפי המתנגד ולא על מבקש קיום הצוואה מוטל הנטל לשלול את התקיימות אותם טעמי התנגדות.             " ראו: רמ"ש 27644-11-17 מ.מ.ח. נ' ת.מ (26.3.2018).

 

  1. העובדה כי ב"כ המבקש הוא גם עורך הצוואה אינה הופכת את הנטלים והיא אינה הופכת אותו גם לבעל ניגוד עניינים באופן בו הוצג על ידי המתנגדים. במהלך הקד"מ עוד הובהר והודגש כי לו יעיד ב"כ המבקש אזי לא יוכל לייצג. אין זהות בין ייצוג לבין עדות ובין הטענה לניגוד אינטרסים. בין כך ובין כך יכלו המתנגדים לזמן לעדות את העדה הנוספת וגם זאת לא עשו.

 

  1. על כן העדר עדות עדי הצוואה אינה משנה את הנטלים בהליך. אין לזקוף אותה לחובת המבקש.

 

  1. בכל הנוגע לסרטון שהוגש שבו נראית המנוחה המביעה את עמדתה לגבי הצוואה – ביום 16.11.2021 אישרתי את הגשת הסרטון וניתנה אפשרות לכל צד לטעון לגבי קבילות ומשקל לצירוף הסרטון כראיה.

 

  1. לאחר שצפיתי בסרטון מספר פעמים ולאחר בחינת טענות הצדדים – אין מקום לקבל את הסרטון כראיה בהליך.

 

  1. בבקשה שהגיש המבקש לצירוף הסרטון הוא ציין כי המנוחה הוקלטה במעמד הכנת הצוואה והסבירה מדוע חפצה להוריש לנכדה 500,000 ₪. בסרטון עצמו אין מועד מתי הוסרטה המנוחה. לא נטען כי המבקש היה במקום והוא שביצע את התיעוד. שמיעת הסרטון מעלה כי מי שהיה חוץ מהמנוחה בוודאות הוא ב"כ המבקש שקולו נשמע משוחח עם המנוחה. בנסיבות הללו לא ניתן להגיש את הסרטון באמצעות המבקש אלא אך ורק באמצעות מי שתיעד את האירוע ויכול להעיד עליו. יתרה מכך, הסרטון שהוגש קצר מאוד כדקה בלבד. הוא לא מתעד אירוע של חתימת הצוואה והוא נקראה כמקטע של פגישה ולא פגישה מלאה. הנכדה העידה כי נערך בביתה של המנוחה לאור הרקע בעוד הצוואה נחתמה ב--- (על פי האמור בה). המתנגדים אישרו זאת בסיכומיהם.

 

  1. המבקש נשאל לגבי הסרטון בחקירתו. הוא הדגיש כי הוא לא צילם את הסרטון. וציין כי הוא מסתמך על הסרטון רק כצופה שקיבל לידיו את הסרטון ולא מעבר לכך (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 264, ש' 22-32, עמ' 265, ש' 1-11).

 

  1. הנכדה נחקרה לגבי הסרטון. בחקירתה ציינה כי לפי מה שהיא רואה הסרטון צולם אצל המנוחה בביתה (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 204, ש' 7-11). היא ציינה כי היא נחשפה לסרטון רק לאחר פטירת המנוחה (עמ' 204, ש' 28-32). לטענת הנכדה ההתרשמות מהסרטון הינה כי המנוחה: "[..] היא מאוד, מאוד חדה" (עמ' 205, ש' 18-22). כמו כן, ציינה כי מהסרטון ניתן ללמוד על רצונה העיקרי של המנוחה (עמ' 206, ש' 19-25). הנכדה לא ידעה להשיב מתי נערך הסרטון (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 207, ש' 3-13). לסיום חלק זה השיבה כי היא סבורה שמי שצילם את הסרטון הוא ב"כ המבקש, עורך הצוואה (עמ' 208, ש' 4-6).

 

  1. בנסיבות הללו לא ניתן להגיש את הסרטון כפי שהוגש ואין לתת לו משקל. אין מקום לתת למבקש כי יתרון דיוני וראייתי בתיק. חפץ המבקש להביא את הסרטון כראיה מטעמו היה עליו להגישו באמצעות המתעד ולהעמיד את המתעד לחקירה לגבי הסרטון. לא עשה כן – אין מקום להורות על צירוף הסרטון כראיה.

 

  1. לאחר אי העדת העדים ולאחר אי קבלת הסרטון ולאחר שהמתנגדים והמבקש והנכדה לא הוסיפו פרטים משמעותיים לגבי נסיבות עריכת הצוואה, יש לבחון האם ניתן ללמוד על נסיבות עריכת הצוואה מלשונה של הצוואה.

 

  1. בכל הנוגע לאומד דעתה של המנוחה ניתן גם ללמוד מלשון הצוואה. המנוחה נימקה ופרטה במסגרת הצוואה את המניע להורשה ספציפית לנכדה: "אני מבקשת להבהיר כי הסיבה בגינה אני סבורה שמגיע ל*** הסכום האמור נעוצה בעובדה ש*** סעדה אותי, טיפלה בי ודאגה לי בשנים האחרונות. היא ישנה אצלי ונענתה לכל קריאה. עתה, בעת מותי, אני מבקשת לדאוג לה בחזרה." בנוסף חתמה המנוחה את צוואתה במילים הבאות: "באהבה כנה ועזה, חזקו ואמצו – ושמרו על עצמכם." מדובר במילותיה הישירות הלא משפטיות של המנוחה שיש בהם להעיד על רצון עצמאי ומנומק של המנוחה. המתנגדים לא התמודדו עם חלקים אלה בהתנגדותם.

 

  1. טענת המתנגדים כי ההסבר של המנוחה לא נדרש בצוואות, הוא מתנצל, הוא מוכיח כי יש יד נעלמה המושכת בחוטי הצוואה, לא הוכחה. דווקא השימוש במילותיה של המנוחה והסברה התמציתי מעלה כי תוכן הצוואה משקף את רצונה העצמאי.

 

  1. טענת המתנגד 4 לגבי נסיבות עריכת הצוואה בסיכומיו שפורטה באריכות בסעיפים 37-38 לסיכומיו מהווה השערה, סברה והערכה בלבד לאירועי נסיבות עריכת הצוואה. הם לא הוכחו כדבעי בהליך ועל כן אין להן מקום.

 

  1. המתנגדת 3 ציינה בחקירתה כי המטרה של המבקש ובתו הייתה לקבל את הדירה אבל מאחר וזה היה קשה מידי "הסתפקו" בלקבל את הכספים שהמנוחה קבעה בצוואה:

"****: אני אגיד לך את דעתי הכנה, האג'נדה הייתה לקבל את הדירה, אבל זה כנראה היה קשה מדי להבנתי להילחם איתנו לדירה, אז הם התמקדו ב-500,000 שקל.

עו"ד **: קשה לשכנע את סבתא להעביר את כל הדירה?

****:     כן, כן, ".

(ראו: פרוט' מיום 20.4.2023, עמ' 99, ש' 4-8).

 

  1. העולה מכך כי גם לשיטתה של המתנגדת 3 היה קשה לשכנע את המנוחה לעשות כל מה שהמבקש והנכדה ביקשו.

 

  1. המבקש הכחיש בחקירה כי המנוחה שוחחה איתו על כך שהיא רוצה לתת לנכדה "תגמול" במסגרת הצוואה (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 276, ש' 19-21).

 

  1. הנכדה נשאלה בחקירתה לגבי נסיבות עריכת הצוואה, לא היה בעדותה להוסיף פרטים על אותו אירוע. לא הוכח כי נכחה באירוע החתימה, ידעה לגביו באותו רגע או הייתה שותפה לאיזה שהוא תכנון לגבי החתימה (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 201, ש' 24-30, עמ' 202). כמו כן, הכחישה הנכדה כי המנוחה התייעצה איתה טרם עריכת הצוואה (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 203, ש' 1-7).

 

 

 

  1. הנכדה אישרה כי לאחר עריכת הצוואה המנוחה סיפרה לה כי ערכה צוואה (ראו: פרוט' מיום 23.4.2023, עמ' 199, ש' 13-31). גם כאשר נשאלה על כך בדיון הבא בו נמשכה חקירתה חזרה על אותה גרסה וציינה כי המנוחה סיפרה לה על עריכת הצוואה לאחר עריכתה סביב חודש ספטמבר 2019 (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 224, ש' 23-27).

 

  1. הנכדה נשאלה כמה העתקים היו לצוואה והיכן הם היו, והשיבה כי איננה יודעת (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 229, ש' 3-8).

 

  1. המבקש נשאל לגבי מתי ידע על עריכת הצוואה והשיב כי ידע על עריכתה כשבוע, עשרה ימים לאחר שנערכה (ראו: פרוט' מיום 11.5.2023, עמ' 245, ש' 12-14). המבקש הכחיש שפגש את המנוחה במועד עריכת הצוואה.

 

 

  1. בסופו של יום יש לזכור כי אותה השפעה בלתי הוגנת מתייחסת הלכה למעשה אך ורק להוראת ההורשה לנכדה של סכום כספי של חצי מיליון ₪. העיקרון הכללי שנקבע בצוואה הראשונה ובצוואה האחרונה הוא חלוקת עיזבונה של המנוחה בחלקים שווים בין ילדיה, עם הבדלים בחלוקה לגבי חשבונות בנק ומספר הוראות נוספות לחלוקה בין הנכדים בצוואה הראשונה. עיקרון זה נשמר בצוואה האחרונה ובמידת מה הורחב מאחר וזכות החלוקה השווה בין הילדים כוללת את כל סוגי הרכוש (ולא רק המקרקעין כמו בצוואה הראשונה).

 

  1. למתנגדים טענות כה קשות כלפי המבקש דבר המעלה תמיהה מדוע אם המבקש כה שלט/ בודד/ השפיע על המנוחה התוצאה הינה רק הורשה לבתו-הנכדה של סכום כספי תוך שמירה על העיקרון של הורשה שווה לכל ילדיה של המנוחה. לגבי נקודה זו לא התייחסו המתנגדים די הצורך ולא נימקו אותה בצורה מספקת. אותו עיקרון של הורשה שווה לילדי המנוחה בא לידי ביטוי גם בצוואה הראשונה שם קבעה המנוחה כלל של הורשה לכל ילדיה בחלקים שווים וחלוקה בין הנכדים והמבקש של הכספים בחשבונות הבנק בלבד.

 

  1. בחינה כוללת של טענות, עדויות וראיות המתנגדים לגבי ההשפעה בלתי הוגנת מעלה כי הם לא עמדו בנטל הנדרש. טענותיהם בוססו יותר על הנחות, השערות, סברות ובעיקר על מערכת יחסים משפחתית עכורה שביניהם לבין המבקש והנכדה – להבדיל ממערכת יחסיהם עם המנוחה. בכך אין די לעמוד בנטל הנדרש:

"הלכה פסוקה, שחשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, העלאת סברות וחשדות בעלמא, אין בהם כדי להביא לבטלותה של צוואה מטעם זה (ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין פ"ד מ"ו(1)48; ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני פ"ד מ"ז(4) 785; שאול שוחט "פגמים בצוואות" מהדורה שניה, עמ' 230)."

ראו:  עמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נ' א' מ' ק' (14.4.2013) סעיף 12 לפסק הדין.

 

  1. עוד יצויין כי המתנגדים לא התמודדו עם העובדה כי המנוחה שמרה על העיקרון המנחה כי עיקר רכושה יתחלק בין ילדיה בחלקים שווים ואין מדובר בצוואה שבה הורישה רק למבקש או רק לנכדה.

 

  1. בסיכומו של דבר ולאחר בחינת כל המבחנים להוכחת השפעה בלתי הוגנת, המתנגדים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לכך. על כן הטענה להשפעה בלתי הוגנת – נדחית.

 

 

  • טענת המתנגדים למעורבות בעריכת צוואה

 

  1. לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירותיהם, דין טענה זו – להידחות.

 

  1. סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

 

  1. בבע"מ 7049/15 מפי כב' הש' רובינשטיין נפסק, בכל הנוגע לעילת המעורבות:

 "...הבסיס לטענה זו מצוי בסעיף 35 לחוק הירושה, הקובע "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". יודגש, כי החוק קובע סנקציה קשה – ביטול הצוואה – בגין מעורבות בעריכת הצוואה על-ידי הזוכים לפיה; זאת בבחינת "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (בבלי, חולין מ"ד, ע"ב). כדברי הנשיא זוסמן בע"א 707/76 צארום נ' גורן, פ"ד לב(3) 548, 552 (1978) "מטרת סעיף 35 היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה לא הוגנת על המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה". בית המשפט לענייני משפחה קבע כקביעה עובדתית – אשר גם בה אין מקום להתערב – כי חלקו של המשיב 1 בעריכת הצוואה הסתכם בהסעת אמו למשרד עורכי-הדין ושהיה בחדר סמוך בעת החתימה. אכן, יתכנו נסיבות שבהן יהא בכך כדי להטיל ספק בכשרות הצוואה והדבר תלוי נסיבות. במקרה דנא לא ראינו סיבה, על פי קביעתו העובדתית של בית המשפט, להידרש לזאת, שכן בית המשפט קמא קיבל את עדותו של עו"ד דמארי לגבי נסיבות החתימה על הצוואה. מעשי המשיב 1 לא הקימו עובדתית, על פי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, את החשש, העומד ביסוד סעיף 35 לחוק, להתערבות פסולה מצד הזוכה בירושה. יצוין, כי יש לדקדק ביישום סעיף 35 בגדרי השכל הישר ונסיון החיים (ע"א 5869/09 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3) 1, 9, פסקה 17 (2004)); אומר המלומד שילה "כתוצאה מחומרתו של סעיף 35, וכדי להקטין את נזקיו האפשריים, לא היה מנוס מלתת לסעיף פירוש מצמצם ככל האפשר. לפנינו דוגמא מובהקת למגמה המוצהרת של בית המשפט לאור התוצאות הקשות של הסעיף" (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, 308 (1995); ראו גם בע"מ 6349/08 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה ז' (2009)).כך גם בענייננו, כאשר בית המשפט קמא התרשם עובדתית מן הנעשה ולא סבר כי היתה השפעה בלתי הוגנת. הסעיף כמובן אינו "מלה מתה" ויופעל במקרים המתאימים על פי נסיבותיהם, תוך בדיקה פרטנית". (ההדגשות בקו - הוספו).

ראו: בע"מ 7049/15 פלוני נ' פלוני סעיף ט' לפסק הדין (17.12.15). 

 

  1. כפי שנקבע בפסיקה, יש לבחון האם נסיבות עריכת הצוואה מעידות כי הייתה מעורבות פסולה של הנהנה בעריכת הצוואה. לא כל מעורבות באשר היא תביא לתוצאה של ביטול הצוואה. יש לבחון כל מקרה בצורה פרטנית, כאשר על בית המשפט להשתכנע כי מדובר במעורבות שיש בה כדי להטיל ספק בכשרות הצוואה.

 

  1. המתנגדים חזרו וטענו בתוקף כי הייתה מעורבות של המבקש ושל הנכדה בעריכת הצוואה. טענה זו נטענה שוב ושוב. אולם היא לא פורטה כיצד התבטאה המעורבות בפועל ומה הראיות לכך. עיקר הטענות בהליך התמקד בטענות ההתנגדות לגבי הכשרות וההשפעה הבלתי הוגנת.

 

  1. גם בחינת סיכומי המתנגדים מעלה כי טענה זו נטענה כסברה, הערכה והשערה ולא יישום של ראיות שהוגשו.

 

  1. ויודגש לאור טענות המתנגדים – הנטל אינו על המבקש או על הנכדה להוכיח העדר מעורבות. אלא הנטל הוא על המתנגדים להוכיח את אותה מעורבות נטענת. כפי שצויין לעיל לגבי ההשפעה הבלתי הוגנת, יש פער שלא מצא מענה בטענות המתנגדים, בין טענותיהם כי הנכדה והמבקש הכתיבו למנוחה את צוואתה לבין הוראות ההורשה של המנוחה שהותירה את העיקרון של הורשה שווה בין ילדיה והותירה לנכדה סכום כספי, לא מבוטל – אך אין מדובר ביורש יחיד. העיקרון בשתי צוואות המנוחה נשמר: הורשה בחלקים שווים בין ילדיה.

 

  1. יתרה מכך, המבקש והנכדה לא נחקרו על מעורבותם בעריכת הצוואה. עדותם לגבי העדר ידיעתם על מועד העריכה לא הופרכה והייתה בנקודה זו אמינה.

 

  1. אשר על כן הטענה כי המבקש או הנכדה היו מעורבים בעריכת הצוואה – נדחית.

 

  • טענת המתנגדים כי יש להחיל את הלכת החוטים השזורים ולקבוע כי הצוואה בטלה
  1. בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15) קבע בית המשפט העליון את הלכת החוטים השזורים אשר משמעותה היא כי חוטים שונים של עילות שונות יכולים להישזר יחד ולהוביל למסקנה כוללת המשקפת את מלוא התמונה ולהוביל למסקנה המתבססת על מכלול הראיות ואיננה נצמדת אך ורק לעילת פסלות יחידה:

"התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה." (ההדגשות בקו – הוספו).

ראו: בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15), פיסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט הנדל.

ראו גם עמ"ש (ת"א) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' (17.11.19); עמ"ש 39988-09-17 ש' נ' ש' ואח' (27.12.18).

  1. הלכת החוטים השזורים משמעותה כי לצורך הכרעה בית המשפט יכול להביא בחשבון את נסיבות עריכת הצוואה כמכלול. יצויין כי הלכת החוטים השזורים בפסיקה שאזכרה אותה, עסקה בעיקר בקבלת התנגדות לצוואות ובפרט שימושה בהקשר של השפעה בלתי הוגנת.
  2. המתנגדים טענו כי נסיבות עריכת הצוואה מעוררות חשד כבד לגבי כך שאינה משקפת את רצונה של המנוחה.
  3. בחינת כלל הראיות, העדויות והטענות לגבי עילות ההתנגדות לא שיכנעוני כי זהו המקרה להחלת הלכת החוטים השזורים.
  4. המתנגדים לא הוכיחו כי מתקיימות עילות אחרות לביטול הצוואה.
  5. לא שוכנעתי כי נוצרה אותה מסה קריטית של חוטים שזורים היוצרים תמונה כוללת התומכת בביטול הצוואה. הרושם הוא של מערכת יחסים עכורה מאוד בין "המחנות" שנוצרו במשפחה בין שני מילדי המנוחה וילדיהם אל מול המבקש והנכדה. אולם אין בין כך על מנת לשכנע כי בשל כך יש להורות על ביטול הצוואה.

 

  • סיכום
  1. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

ת"ע 44935-05-21 ­- בקשת התובע לקיום צוואה בעדים מיום 26.8.2019 – מתקבלת.

ת"ע 44965-05-21 – התנגדות הנתבעים 1-3 לבקשה לקיום צוואה – נדחית.

ת"ע 46069-07-21 – התנגדותו של המתנגד 4 לבקשה לקיום צוואה – נדחית.    

ת"ע 44956-05-21 – בקשת המתנגדת 1 לקיום צוואה בעדים מיום 2.8.2005 – נדחית.

 

  1. הוצאות ההליך – לאחר בחינת היקף ההליכים, מישכם, תוצאתם, מספר הדיונים וההחלטות יש מקום לפסיקת הוצאות למבקש אולם על הצד הנמוך. המבקש האריך מאוד בכתבי טענותיו ובפרט בתצע"ר דבר שדרש הימשכות של ההערכות לדיונים לבימ"ש ולמתנגדים והיה בכך על מנת להאריך את ההליך ולסרבלו. בשל כך גם נדונה בקשה למחיקת חלקים מתצע"ר שלו שהתקבלה בהסכמה. על כן המתנגדים יישאו יחד ולחוד בהוצאות המבקש בסך של 11,700 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

 

  1. פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

  1. המזכירות תסגור את כל התיקים שבכותרת.

 

ניתן היום,  כ"ד חשוון תשפ"ד, 08 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ