"אגודת התעופה הכללית בישראל" תפצה טייס ומנהל בית ספר לטיסה בגין פרסומים שכבתו חברי ועד האגודה, בו ייחסו לו איומים וכוונה לשתול אצלם סמים, על סמך שמועות בלבד.
בימ"ש השלום בתל-אביב הורה לאגודת התעופה הכללית בישראל, לשלם פיצויי לשון הרע בסך 30,000 שקל לטייס המנהל בית ספר לטיסה. השופטת הבכירה דורית קוברסקי קבעה כי מי שישלם בפועל היא "האגודה", שהייתה צד שלישי בתביעה, היות ששני הנתבעים שפרסמו את הדברים פעלו במסגרת תפקידם כחברי וועד באגודה.
הנתבעים כיהנו בעבר כיו"ר הוועד וחבר בוועד האגודה. התביעה עסקה בשני פרסומים מנובמבר 2015, שפרסמו באתר האגודה ובדואר אלקטרוני לחברים באגודה.
בשני הפרסומים נכתב, בין היתר, שהתובע מאיים על ועד חברי האגודה שידאג לכך שלא יטוסו יותר, ואף מאיים לשתול סמים במכוניות שלהם ולדווח על כך למשטרה. בעקבות זאת הגיש התובע, שיוצג על ידי עו"ד נתן מינקוביץ, תביעה לפיצויים.
שני הנתבעים, שיוצגו על ידי עו"ד רונן מנור ועו"ד דוד צ'יסמדיה (בהתאמה), טענו כי הרקע לכך היה מהלכים שהם קידמו על מנת להוזיל את עלויות התעופה לחברי האגודה, כולל על ידי עידוד ייבוא מוזל של אביזרי בטיחות ורכישת מטוס אזרחי מארה"ב והבאתו לשדה התעופה בהרצליה לשימושם של חברי האגודה.
מהלכים אלה, לטענתם, עוררו את זעמו של התובע שחשש כי התחרות תפגע בעסק שלו, ולכן החל להתנכל לנתבעים, וגרם להם להרשי מאוימים. מכאן הם טענו כי עומדות להם שתי הגנות שבחוק איסור לשון הרע: הגנת "אמת בפרסום" והגנת תום הלב.
לגבי הפרסומים, הנתבעים טענו כי המידע על כוונת התובע לשתול סמים הגיע ממזכירת האגודה, שקיבלה ידיעה מאחד מחברי הוועד דאז, שהועסק על ידי התובע בחברה שלו, ואשר שמע אותו מפיו.
כל אחד מהנתבעים גם שלח הודעת צד שלישי נגד האגודה, בטענה שאם יחויבו בפיצוי כלשהו, הרי שעליה לשלם אותו מאחר שהם פעלו במסגרת תפקידיהם כחברי ועד.
בתגובה לכך האגודה, שיוצגה על ידי עו"ד שלומי וינברג, טענה שהפרסומים לא נעשו "בקשר לפעילותם כנושאי משרה", אלא כרקע לסכסוך אישי בינם לבין התובע, כך שלפי תקנות האגודה אין לחייב אותה בשיפוי על כך.
"חטאתי והפצתי שמועות"
השופטת קוברסקי הבהירה כי פרסומים בדבר איומים וכוונה "לשתול" סמים מהווים לשון הרע, שהרי אין ספק שהם עלולים לפגוע בשמו הטוב של אדם. השופטת אף ציינה בהקשר זה כי הפרסום אף עלול לפגוע בפרנסה שלו מאחר שחברי האגודה בעוסקים בענף התעופה האזרחית מהווים את קהל היעד שלו.
לגבי טענות ההגנה, השופטת הפנתה לכך שחבר הוועד (באותה עת) שכביכול מסר את הדברים, הודה בחקירתו בבית המשפט: "חטאתי והפצתי שמועות". משמדובר היה בשמועה בלבד, השופטת הבהירה שאין להחיל את הגנת אמת בפרסום.
בהמשך דחתה השופטת גם את הגנת תום לב, כשציינה כי הפרסומים שהציגו את הדברים כעובדה ללא הסתייגויות, לא יכולים להיחשב התנהגות בתום לב. על כך השופטת הוסיפה את העובדה שהנתבעים, עוד לפני הגשת התביעה, כבר ידעו שמדובר בשמועה.
ואולם, בהמשך פסק הדין השופטת קבעה כי האגודה תשפה את הנתבעים, בין היתר משום שהפרסומים נעשו על רקע סכסוך בין הנתבעים לבין התובע, אך בקשר לפעולותיהם כחברי הוועד, והמכתב נשלח מתוקף תפקידם כחברי ועד.
בנוסף לפיצוי של 30,000 שקל, האגודה חויבה לשלם 10,000 שקל לתובע ו-5,000 שקל לכל אחד מהנתבעים בגין שכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובע: עו"ד נתן מינקוביץ
- ב"כ הנתבע 1: עו"ד רונן מנור
- ב"כ הנתבע 2: דוד צ'יסמדיה
- ב"כ צד ג' (אגודת התעופה הכללית בישראל): עו"ד שלומי וינברג
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין