"שיטת מצליח": נדחתה תביעת יורשים שטענו לבעלות של אביהם במשק

היורשים טענו שהמשק במושב הוחזק בנאמנות על ידי סבתם למען אביהם המנוח. הטענה נדחתה לאחר שהתברר שבמסגרת הליך בוררות שנערך לפני 20 שנה האב הודה שהזכויות במשק אינן שלו

בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת דחה לאחרונה תביעה שהגישו יורשים להצהיר עליהם כבעלי הזכויות במשק שניהל אביהם במשך שנים. בתביעה שהגישו נגד יורשי סבתם – דודים ובני דודים שלהם – שעל שמה רשום המשק, טענו התובעים כי אביהם החזיק במשק מאז שנות החמישים וכי הנכס הועבר לסבתם בנאמנות מטעמים טכניים בלבד. השופטת פאני גילת כהן קבעה שלנוכח דברי המנוח עצמו במסגרת הליך בוררות שנקט לפני כ-20 שנה, לפיהם המשק לא שלו אלא שייך לעיזבון אמו, התובעים מושתקים מלטעון את ההיפך.

קרב הירושה העסיסי החל ב-1997, שנה בה המנוחה – הרשומה כבעלת הזכויות במשק – הלכה לעולמה. 16 שנה אחר כך בנה הבכור, שהוא אבי התובעים, נפטר אף הוא. לאחר מותו הגישו ילדיו את התביעה לבית המשפט, במסגרתה עתרו להצהיר עליהם כבעלי המשק מכוח ירושת אביהם.

לטענת התובעים אביהם נמנה על דור המייסדים של המושב. הזכויות במשק התקבלו לידיו באמצע שנות החמישים, ומאז ועד מותו הוא נהג במשק מנהג בעלים. לגרסתם, בשנת 1962 רכש אביהם זכויות במשק אחר ולנוכח מגבלה שאסרה אז החזקה של יותר ממשק אחד, הוא העביר לאמו את זכויותיו במשק נשוא התביעה בנאמנות.

לשיטת התובעים, בעלות אביהם במשק הוכחה ללא עוררין ולכן יש להכריז עליהם כבעלי המשק מתוקף ירושה.

מנגד טענו הנתבעים – יורשי הסבתא – כי מדובר בהמצאה וכי אין שום מסמך שמאמת את עניין הנאמנות. לטענתם, המנוח גזל מאמו את זכויותיה במשק באמצעות השלטת טרור ואלימות וכעת מבקשים יורשיו להוסיף חטא על פשע ולהנציח מצב בו חוטא יוצא נשכר.

הנתבעים הפנו בין היתר להליך בוררות שניהל המנוח מול אגודת המושב בשנת 2003, במסגרתו לא הועלתה כל טענה בנוגע להחזקה בנאמנות.

מעשה שהולדתו בחטא

השופטת כהן קבעה שמדברי המנוח בתיק הבוררות עולה שהוא הודה כי הזכויות במשק אינן שלו. בין היתר כתב המנוח בתביעתו שם כי לאחר פטירת אמו הפך המשק "לנכס של עיזבון".

השופטת קבעה שהדברים מדברים בעד עצמם, ושהלכה למעשה למנוח – וממילא לתובעים – אין זכויות במשק. היא הוסיפה בהקשר זה שאין מחלוקת כי המנוח לא תבע בחייו את אמו בעניין הזכויות במשק.

לדברי השופטת, משקל הודאתו הכתובה של המנוח בזמן אמת גוברת עשרת מונים על גרסת התובעים בעל פה הנשענת על עדות שמועה. היא הדגישה שבתביעת הבוררות המנוח לא הזכיר את עניין הנאמנות ולו ברמז.

בתוך כך מתחה השופטת ביקורת נוקבת על התובעים שלדבריה נקטו ב"שיטת מצליח" לצורך קבלת זכויות במשק תוך התעלמות בוטה מהודאת אביהם שניתנה לפני כ-20 שנה. היא קבעה שבנסיבות אלו יש להחיל עליהם את כלל ההשתק השיפוטי שמונע מבעל דין (או במקרה זה, יורשיו) להעלות טענות סותרות בשני הליכים שונים.

אפילו בהנחה שהמשק אכן הועבר בנאמנות, הוסיפה השופטת, הרי שהתובעים מבקשים למעשה שבית המשפט ילבין הערמה על הרשויות לצורך רכישת משק נוסף. "ודאי אין לצפות כי בית המשפט יתן ידו לכך ויכשיר זאת בדיעבד. היעלה על הדעת, כי אדם יבקש לרתום את בית המשפט לצורך מתן לגיטימציה למעשה שבחטא הולדתו?! ברי, כי התשובה לכך היא בשלילה", כתבה השופטת.

לפיכך התביעה נדחתה והתובעים חויבו בהוצאות הנתבעים בסך 35,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד גבי מיכאלי
• ב"כ הנתבעים 1, 4-13: עו"ד אלישע כהן
• ב"כ הנתבעים 2-3: עו"ד מיכל ראובן
• ב"כ הסוכנות היהודית: עו"ד מנחם גדרון

לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 15913-09-19

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין