"תמונה עגומה של התנהלות בלתי סבירה ובלתי תקינה" של רשות מקרקעי ישראל – כך כתבה השופטת על המדינה, אשר לא מאפשרת לעותר מעבר אל שטח שבבעלותו, ומסרבת להשיב לפניותיו.
בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קיבל את עתירתו של בעל קרקע בדיר חנא שבגליל התחתון, והורה למדינה לבחון בהקדם את בקשתו לרכוש חלקה הגובלת בביתו, ומשמשמת מעבר אליו. השופטת ברכה בר-זיו ביקרה את המדינה על כך שבמשך מספר שנים הוא מתחמקת מלדון בנושא, וכינתה את התנהלותה "בלתי ראויה".
בבעלות המדינה שטח גדול, שכ-70 מ"ר ממנו גובל בחלקת העותר ומשמש למעבר לחלקה שעליה בנוי ביתו. בצדו השני של החלק הגובל נמצא כביש.
בעבר קיבל העותר חלקת בנייה, בו מסומנת חלקת המדינה כדרך הגישה היחידה לחלקתו, וכן כי חלקת המדינה ניתנת לניצול רק על ידי העותר ומשפחתו.
לפני כחמש שנים פנה העותר אל המדינה בבקשה לרכוש את החלקה הגובלת, אולם בקשתו נדחתה. בעקבות זאת, הוא הגיש ב-2015 וב-2017 שתי תביעות נגד המדינה. התביעה הראשונה נמחקה בהסכמת הצדדים, לאחר שנאמר כי הוסכם במסגרת פשרה משנת 2016 שהמדינה תטפל בבקשת העותר ותבחן אותה ללא דיחוי.
גם בהליך השני המדינה ביקשה ארכות שונות ו"סחבה" את העניין, ולאחר מכן התקבלה בקשתה לדחיית התביעה על הסף בשל חוסר סמכות של בית המשפט המחוזי בהליך אזרחי לדון בהקצאת מקרקעין בפטור ממכרז – בקשה המצויה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
העותר טען כי מזה שני עשורים הגישה היחידה לביתו היא דרך חלקת המדינה, המהווה "שארית שטח" שנוצרה לאחר סלילת דרך על ידי הרשות המקומית.
לפיכך הוא ביקש בעתירתו אחת משתיים: או שהמדינה תמכור לו את חלקתה ללא הליך של מכרז, או שתינתן לו רשות לעבור בשטח – מה שנקרא בעגה המשפטית "זיקת הנאה".
המדינה טענה כי העותר פלש לשטח הגובל, וכי כבר ב-2013 היא התריעה על הפלישה. לגבי הפשרה עליה סוכם נטען כי העותר לא המציא את כל המסמכים הדרושים ולכן ב-2017 נדחתה בקשתו. לכן נטען שגם כיום יש לסלק את עתירתו על הסף.
פגיעה בזכות יסוד
"מסקירת השתלשלות העניינים לעיל, עולה תמונה עגומה של התנהלות בלתי סבירה ובלתי תקינה של המשיבה, שמאז שנת 2017 לפחות מסרבת להיענות לבקשת העותר להקצות לו זכות מעבר לקניינו ויתרה מזאת, מסרבת אפילו להשיב לעותר על פניותיו ולאמר לו מה עליו לעשות על מנת שבקשתו לפחות תיבחן ותינתן לו תשובה עניינית לבקשתו," כתבה השופטת בר-זיו.
השופטת הזכירה שהמדינה התחייבה בהסכם פשרה מ-2016 לטפל בבקשת העותר ולבחון אותה ללא דיחוי, אף שידעה כבר ב-2013 על הפלישה כביכול של העותר.
יתרה מכך, השופטת הבהירה כי למרות החלטה קודמת במסגרתה הורתה למדינה להגיש רשימת מסמכים הנדרשים על ידה על מנת שתדון בבקשת העותר, הדבר לא נעשה.
בנסיבות אלה השופטת קבעה כי "תשובת המשיבה הינה שרירותית ופוגעת בזכות יסוד של העותר – בקניינו – פגיעה שאינה מידתית ואינה ראויה."
עם זאת, השופטת סברה שבשלב זה אין לבחון את הבקשה במקום המדינה לגופו של עניין. לפיכי היא הורתה למדינה לבחון את הנושא תוך 60 יום מרגע שיספק לה העותר את המסמכים הדרושים לכך.
לנוכח התנהלותה הבעייתית, המדינה חויבה לשלם לעותר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
- ב"כ העותר: עו"ד יוסף מוחמד
- ב"כ המשיבה: עו"ד יוסף דאוד, פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
עו"ד אבי הורביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין