התובעת, שקיבלה את הנכס מאמה, טענה שגיסתה הפרה את הסכם השכירות כשהשכירה אותו בשכירות משנה. בית המשפט פסק שאין בסיס לטענות וכי מאחורי התביעה עומד אינטרס כלכלי
השופטת כרמית בן אליעזר דחתה לאחרונה תביעת פינוי שהגישה אישה נגד אשת אחיה. האח, שנפטר ב-2012, הפעיל בנכס ששייך לאמו חנות לציוד דיג וצלילה. לאחר מותו השכירה האם את הנכס לכלתה ב-1 ש״ח לחודש בהסכם ל-20 שנה. בשלב מסוים העבירה האם את הנכס לבתה וזו תבעה מגיסתה להתפנות בטענה שהפרה את הסכם השכירות כשהשכירה את הנכס בשכירות משנה. השופטת קבעה כי אין בהסכם מגבלה כלשהי שאוסרת את זה והתובעת מנסה להחזיר לעצמה את השליטה בנכס שלא כדין.
לפני כ-8 שנים נפטר אדם ממחלה. במשך שנים ארוכות הפעיל האיש חנות לציוד דיג וצלילה בנתניה בנכס ששייך לאמו. החנות הייתה מפעל חייו. לאחר מותו וכדי לדאוג לפרנסת אשתו ובנותיו חתמה האם על הסכם שכירות בו השכירה לכלתה את החנות ב-1 שקל לחודש. תקופת ההסכם נקבעה ל-10 שנים עם אופציית הארכה ל-10 שנים נוספות, או עד מות האלמנה.
האלמנה סיפרה כי במשך שנים סייעה לבעלה בניהול החנות ועבדה לצידו. בשנה האחרונה לחייו כוחו לא עמד לו והוא שכר עובד שינהל את החנות. החל ממועד זה הוא מיעט להגיע לחנות וגם היא, מאחר שאינה מחזיקה ברישיון נהיגה.
היא הוסיפה שכשארבע שנים לאחר מותו של בעלה הבינה כי החנות אינה מנוהלת כהלכה ואינה רווחית, כשאין מנוס מסגירת העסק.
בשלב זה פנו אליה אנשים שהציעו לשכור ממנה את החנות לשם הפעלת העסק, שימשיך לשאת את שמו של בעלה, והיא השכירה להם את הנכס.
בחלוף ארבע שנים נוספות הגישה נגדה האחות את תביעת הפינוי בטענה כי הפרה את הסכם השכירות. לטענת האחות, הסיבה היחידה שבעטייה הסכימה אמה להשכיר את החנות לאלמנת אחיה בשכירות סמלית, הייתה אך ורק על מנת לשמר את מורשתו.
באה בנעליה
השופטת כרמית בן אליעזר מבית משפט השלום בראשון לציון דחתה את התביעה.
היא הבהירה כי האחות באה בנעלי האם כמשכירה ומחויבת בהוראות הסכם השכירות.
השופטת הוסיפה שבניגוד לטענות האחות, הסכם השכירות אינו קובע ולו ברמז כי תנאי להמשך השכירות הוא שהאלמנה תמשיך להפעיל את החנות בעצמה. ההסכם אף לא מתנה איזה שימוש ייעשה בחנות.
הסכם השכירות גם לא אוסר על השכרת הנכס בשכירות משנה ואינו מתייחס כלל לאפשרות זו. השופטת ציינה שמחומר הראיות עלה שכוונת הצדדים הייתה שהאלמנה לא תהיה מוגבלת בשימוש שתוכל לעשות בנכס. ניכר כי תכלית ההסכם הייתה לאפשר לאלמנה פרנסה עד סוף ימיה, כפי שהבטיחה האם לבנה לפני מותו.
השופטת ציינה כי בעדותה הודתה האחות בפה מלא כי היא מבקשת להחזיר לעצמה את השליטה בחנות שכן זו נחוצה לה לצרכי פרנסה. דברים אלה עומדים בסתירה לטענתה כי כל שאיפתה היא לשמר את זכר אחיה וכי מטרה זו מסוכלת על ידי השכרת החנות בשכירות משנה.
השופטת סיכמה שלא ניתן להימלט מהרושם כי לאחר מות אחיה ולאחר שאמה העבירה לה את החנות ניסתה האחות למצוא דרך מילוט מהסכם השכירות שהקנה לגיסתה (שיחסיה עמה גרועים) זכות להחזיק בה עד סוף חייה.
האחות חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסכום כולל של 15,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד ליאור ברקנפלד
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין