ד' נ' ס'

לפניי תביעת התובעת לפינוי מושכר, שהוגשה לפי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בפתח הדברים יצויין, כי הצדדים האריכו בדברים – הן בכתבי הטענות, הן בתצהירים והן בדיון עצמו ובסיכומים. בסופו של יום אני סבורה, כי חלק בלתי מבוטל מטענות הצדדים והמחלוקות העובדתיות ביניהם אינו נחוץ להכרעה, ולפיכך, מתוך שאיפה לקיים את מצוות התקנות לנמק את פסק הדין באופן תמציתי – אתייחס להלן רק לעובדות והטענות הנחוצות לענייננו.

התובעת והנתבעת 1 הן גיסות, והן יכונו להלן בשמותיהן הפרטיים: י. וש., בהתאמה. ש. הייתה נשואה למר י. ס. ז"ל (להלן: ע. ז"ל), שהיה אחיה של י., והלך לבית עולמו בשנת 2012 לאחר מחלה.

אימם של ע. ז"ל וי. תבדל"א (להלן: ה.) הייתה בעלים, בין היתר, של חנות ברח' xxx בנתניה, שבה הפעיל ע., במשך עשרות שנים, חנות לציוד דיג וצלילה, אשר הייתה קרובה לליבו והייתה למעשה מפעל חייו (להלן החנות או המושכר). ש. טענה, כי ה. התחייבה בעבר להעביר את החנות לבעלות ע. ז"ל, ולאחר מכן לה או לבנותיה, אך לצורך הכרעה בדיון אין צורך להידרש בהרחבה לטענות אלו.

אין חולק, כי ביום 26.9.2013 נחתם בין ה. לבין ש., הסכם שכירות, במסגרתו השכירה ה. את החנות לש., תמורת דמי שכירות של 1 ₪ לחודש. בהסכם השכירות נקבע, כי תקופת השכירות תעמוד על 10 שנים, ולש. ניתנה האופציה להאריכה לעשר שנים נוספות. עוד נקבע, כי הזכות בהתאם להסכם השכירות לא תעבור בירושה לבנותיה של ש. (נכדותיה של ה.), וכי ככל שחס וחלילה תלך ש. לעולמה בתוך תקופת הסכם השכירות, יפקע ההסכם והזכויות בחנות יחזרו למשכירה, היא ה..

במשך עשרות שנות פעילותה של החנות בתקופת חייו של ע. ז"ל, סייעה ש. לע. בן זוגה בניהול החנות ועבדה בה לצידו. עם זאת, בשנה האחרונה לחייו, כוחו של ע. לא עמד לו עוד לנהל את החנות במחלתו, והוא שכר עובד שיסייע לו בכך. באותה תקופה אף חדלה ש. להגיע לחנות, ובני הזוג עברו להתגורר בסמוך לבנותיהן בבית חשמונאי. מכיוון שש. אינה בעלת רישיון נהיגה, היא מיעטה להגיע לחנות. לפי עדותה של ש., אשר לא נסתרה, אותו עובד (מורן) הוא אף זה שניהל עבור ש. את החנות בשנים הראשונות לאחר מותו של ע. ז"ל, לפני ואחרי החתימה על הסכם השכירות בין ה. לבינה (אשר נחתם כשנה לאחר מותו של ע. ז"ל).

ש. העידה, כי ניהול החנות ע"י אותו עובד לא בוצע כהלכה, ובשלב מסויים הגיעה לתובנה כי העסק (למצער בניהולו של אותו עובד), אינו רווחי, כי אין בידיה לנהלו בעצמה, וכי אין מנוס מסגירת העסק, והיא פעלה להזדכות על הסחורה הקיימת בו מול הספקים, מכירת המלאי הקיים לצורך כיסוי החובות וחיסול העסק.

בשלב זה (כנראה בסביבות המחצית הראשונה של חודש אפריל 2016 פנו אל ש. הנתבעים 2-4 והציעו לשכור ממנה את החנות, לשם הפעלת העסק, אשר ימשיך לשאת את שמו של ע. ז"ל ובכך אף לשמר את מורשתו.