על רקע מגמת בתי המשפט לקבוע משמורת משותפת, חוזרת ועולה השאלה מה סכום המזונות שיש לפסוק לטובת הילדים. הדעות בנושא אינן אחידות. במקרה שהוכרע לאחרונה, פטרה השופטת את האב מתשלום מזונות לגמרי, על רקע פערי שכר משמעותיים בינו לבין האם.
בני הזוג נישאו ב-1998 והביאו לעולם שני ילדים, כיום בני 12 ו-15. יחסיהם נקלעו למשבר בשנים האחרונות.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
בתביעה למזונות הילדים שהגישה האם היא סיפרה כי בעלה היה אלים כלפיה ולכן עזבה את הבית. לדבריה, היא עובדת כמנהלת משאבי אנוש ומשתכרת כ-15,000 שקל בחודש, ואילו בעלה משתכר כ-11,000 שקל בחודש. היא הוסיפה כי בעלה מקבל רכב צמוד מהעבודה, ואם יוותר עליו, משכורתו תשתווה לזו שלה.
היא העריכה את צרכי הבת הגדולה ב-3,650 שקל ואת צרכי הבן הצעיר ב-2,450 שקל. בנוסף, היא דרשה החזר הוצאות עבור שכירות והחזקת הבית בסך של 7,700 שקל.
האב מצדו טען כי הסיבה למשבר הייתה אלימות פיזית ומילולית מצד האם כלפיו. הוא הוסיף כי לאם אופציות בשווי של מעל 2 מיליון שקל וכי הוא אינו יכול לוותר על הרכב, שבלעדיו "אין לו עבודה".
עוד טען האב כי בהליך אחר נקבע שהמשמורת על הילדים תהיה משותפת, ולכן אין לחייב אותו במזונות אלא על כל צד לשאת בהוצאות הילדים בזמן שהם שוהים אצלו.
המבוכה רבה
השופטת שפרה גליק מבית המשפט למשפחה בתל אביב ציינה כי השאלה מה סכום המזונות שיש לפסוק לילדים שהוריהם מקיימים הסדר של משמורת משותפת היא "שאלה בוערת". לדבריה, הסוגיה טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון וקיימת "מבוכה רבה" הן בקרב השופטים והן בקרב עורכי הדין.
במקרה זה הסבירה השופטת כי בדיקת תלושי השכר של ההורים מצביעה על כך ששכרה של האם גבוה משמעותית מזה של האב, ובנוסף יש לה כספים ומניות בשווי של כמיליון שקל בחשבון בנק נפרד. עוד קבעה השופטת כי לשני הצדדים הוצאה שווה עבור שכירות.
בנוסף, לדבריה, פירוט צרכי הילדים כפי שמופיע בכתב התביעה מופרז ביותר. השופטת כתבה כי אין הצדקה להוצאה של 1,000 שקל בחודש על מזון או 600 שקל עבור הנעלה וביגוד לכל אחד מהילדים. מעבר לכך, קבעה השופטת, הוצאות אלה לא הוכחו על ידי האם, שהייתה צריכה לצרף קבלות או מסמכים אחרים "כבכל תביעה כספית אחרת".
אף על פי כן, השופטת העריכה את הוצאותיהם הבסיסיות של כל אחד מהקטינים בסכום של 1,200 שקל בחודש.
באשר לחלוקת נטל המזונות בין ההורים, השופטת הבהירה כי מדובר במקרה קיצוני ו"לא רבים המקרים בהם יש פער השתכרות כה גדול בין האב לאם". היא הוסיפה כי חלוקת זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים שוויונית וכל אחד מהם מוציא עבורם הוצאות דומות על מגורים וכלכלה.
בנסיבות אלה הסיקה השופטת כי לא נכון יהיה לחייב את האב בהוצאות הבסיסיות של הילדים, זאת בניגוד להוצאות המיוחדות בתחומי הרפואי או החינוך.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת כי האב לא יחויב בתשלום מזונות חודשי. כל אחד מהצדדים יישא במחצית מההוצאות הרפואיות והחינוכיות המיוחדות של הילדים.
מכיוון שתביעת האם התקבלה בחלקה הקטן והיא הסתירה חלק מהכנסותיה – לא נפסקו לטובתה הוצאות.
* עורך דין עו"ד שלום (שרל) בנאמו עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין