זמן קצר אחרי שהרחיב את דירתו גילה תושב ירושלים ששכניו מתכננים להרחיב גם את דירתם תוך שימוש בתשתית שהקים. בית המשפט קבע שהם ״טרמפיסטים״ וחייב אותם להשיב לו חלק מהעלות
השופט אלעד פרסקי קיבל לאחרונה תביעה שהגיש תושב ירושלים נגד שכניו. הצדדים גרים בבניין משותף. התובע קיבל היתר להרחיב את דירתו ומכיוון שהשטח מתחת להרחבה לא היה בנוי הוא היה צריך לבנות בסיס בקומת הקרקע. בהמשך שכניו הרחיבו גם את דירתם תוך שימוש בבסיס שבנה. השופט קבע ששיקולי צדק מחייבים שהשכנים ישתתפו בחלק מעלות הקמת התשתית.
התובע סיפר שהוא גר בקומה הראשונה בבניין והנתבעים בקומת הקרקע. הוא ביקש וקיבל היתר בנייה להרחיב את דירתו לתוך חלל השטח המשותף בבניין.
מכיוון שהשטח שמתחת להרחבה המתוכננת לא היה בנוי נהיה צריך לבנות בסיס בקומת הקרקע. על גבי אותו בסיס (יסודות ושלד) הוא בנה את הרחבת דירתו.
הוא הוסיף שהנתבעים התנגדו לבקשת היתר הבניה שלו. עם זאת, חודשיים לאחר שהגיש את בקשת ההיתר מטעמו, ובטרם אושרה הבקשה, הגישו בעצמם בקשה להיתר בניה להרחבת דירתם תוך שימוש ביסודות שבנה בקומת הקרקע.
בסופו של יום אושרו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים היתרי בניה הן לתובע והן לנתבעים, אך בדיעבד התחוור כי ההיתרים סותרים זה את זה. היתרו של התובע כולל בניית גרם מדרגות בצד הצפון מזרחי של דירת הנתבעים, וגרם המדרגות חוסם אפשרות לפתיחת חלון בצד המזרחי של תוספת הבניה שאושרה לנתבעים. בנסיבות אלה ביטלה הוועדה את האישור לחלון.
התובע הדגיש שהשכנים סירבו לשתף עמו פעולה לצורך בניית היסודות ולאחר מכן השתמשו בתשתית לטובתם האישית.
הנתבעים טענו מנגד כי בניית התובע גרמה להם נזק, בין היתר בביטול החלון. הם גם הכחישו שסירבו לשתף פעולה. לדבריהם, התובע ביצע את הבנייה לקידום אינטרס עצמי וטובת ההנאה שהם הפיקו מכך הייתה שולית.
בית המשפט מינה מומחה שהעריך את החלק מתוך עבודות התשתית שהיטיב עם הנתבעים ושיש לזקוף לחובתם בסך של 101,218 שקל.
ניצלו את ההזדמנות
השופט אלעד פרסקי מבית משפט השלום בירושלים כתב שהזריזות שגילו הנתבעים בהגשת בקשת ההיתר בסמוך לאחר הגשת בקשת התובע, אף ששנים רבות קודם לכן לא עשו זאת, אומרת דרשני.
הוא הוסיף כי ניכר שהנתבעים המתינו לשותף לבניה בשטח המשותף וכאשר הגיע התובע וקפץ ראשון למים ניצלו את ההזדמנות.
השופט הבהיר כי עילת עשיית עושר ולא במשפט מבוססת על שלושה יסודות: התעשרות, שבאה לזוכה מן המזכה, שלא על-פי זכות שכדין.
הוא כתב כי אין ספק ששני היסודות הראשונים מתקיימים במקרה זה. כתוצאה מבניית התובע חסכו הנתבעים, במהלך הרחבת דירתם, את עלות בניית התשתית.
ביחס ליסוד השלישי כתב השופט כי אמנם הנתבעים לא הפרו ״דין חיצוני״ אך הם הפרו ״דין פנימי״ וחייבים בהשבה על פי דיני היושר. זאת, מאחר שהם המתינו לבניה של התובע וניתן לראותם כ"טרמפיסטים" (free riders).
השופט קיבל את הערכת המומחה אך כתב כי יש להפחית מהסכום לו זכאי התובע 35,000 שקל בשל הצורך של הנתבעים לבנות חצר אנגלית (פתח מיוחד) לצורך אוורור הצד המזרחי בדירתם שחלקו נחסם כתוצאה מבניית התובע.
בסופו של דבר חויבו הנתבעים לפצות את התובע ב-60,268 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד יגאל ויינשטיין, עו"ד מאיר מולד
- ב״כ הנתבעים: עו"ד שי י. שמלה
עו״ד משה פורמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין