המסורת המשפטית בלשכת עורכי הדין הייתה בעבר ממוקדת בציון אירוע מהותי זה לעולם המשפט, דווקא במופעי בידור, מחוללות ודוגמניות בביקיני שפיזזו במסדרונות לשכת עורכי הדין וחילקו דוגמיות איפור, או תוך ציון ההישגים וה"התקדמות" של נשים בתחומים שונים.
השנה, סייע יו"ר לשכת עורכי הדין דורון ברזילי לצוות הועדה למעמד האישה בלשכה, לכונן אירוע עמוק יותר ומכונן עבור ציבור הנשים.
השנה התכנסנו יחד, עורכי ועורכות דין, שופטות, פסיכאטריות, פסיכולוגיות ונפגעות עבירות מין, לשיח מקצועי שעסק בדרכים להעצמה נשית משפטית-רפואית של ציבור נפגעות /י תקיפה מינית לסוגיה, זאת מאחר וכל אישה שלישית בישראל חוותה או תחווה פגיעה מינית אחת לפחות בחייה.
אבחון רפואי שגוי של נפגעות מוביל לאומדן נזק שגוי
ראשית, שמענו הרצאה מדהימה, בשידור ישיר מאוניברסיטת הרווארד, בה ישבה מולנו, בכבודה ובעצמה, האישה שלדעתי, צריכה לקבל פרס נובל על תרומתה הבינלאומית לשיקום מיליוני נפגעות עבירות מין, ברחבי העולם, ד"ר ג'ודית לואיס הרמן.
הרמן נחשבת כיום בעולם הרפואה והמשפט, כ"קול האקדמי" המוביל באבחון הרפואי המדויק של נפגעות תקיפה מינית, והיא שדאגה להכניס סופסוף לקודקס הפסיכיאטרי העולמי DSM את ההבחנה של "הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת complex ptsd.
היא אבחנה וסווגה את ההפרעה הפוסט טראומטית הנגרמת כתוצאה מתקיפה בודדת הגורמת טראומה שניתן לצאת ממנה בטיפול נכון של כמה שנים, לעומת טראומה כרונית מורכבת הנובעת משעבוד מתמשך המכיל ריבוי תקיפות מיניות. היא אבחנה גם בתוך קבוצה זו, את תת הקבוצה של מי ששועבד מינית בגיל הילדות- שם הפגיעה היא כרונית ומצריכה טיפול והכוונה רב מערכתית לכל החיים.
בהרצאתה המרתקת ניתן לצפות באתר הלשכה www.israelbar.org.il או באתר שלנו: www.alonilaw.com
סכומי פיצוי הנפסקים לנפגעת עבירת מין בהליך פלילי- גם משפילים וגם אינם תואמים את החוק
בפאנל שנערך לאחר מכן, נשאלה כבוד השופטת נורית אחיטוב (ראש הרכב פשע חמור בבית המשפט המחוזי ת"א), מדוע בגזרי הדין בהם מורשעים עברייני מין, אין השופטים פוסקים את סכום הפיצוי הקבוע בחוק (259,000 ש"ח) ומעליבים את הנפגעות בסכום פיצוי ממוצע הנע בין 5000ש"ח ל 25,000 ש"ח, או מעט מעבר לכך.
כבוד השופטת אחיטוב, הסבירה וניתחה בבהירות את שיקול הדעת של השופטים והלך מחשבתם בבואם לפסוק פיצוי כספי בהליך הפלילי. היא טוענת, כי בעסקאות טיעון, השופטים רוצים לעודד את הנאשם שהורשע הרגע בפלילים במסגרת גזר הדין, להעביר מידית כתנאי לעסקת הטיעון סכום כסף שבכוחו לעמוד בו, שיועבר מקופת בית המשפט ישירות לידי נפגעת העבירה.
לטענת השופטת, קורבנות העבירות זקוקות מאד לכסף הזה כדי לממן טיפולים והליכי שיקום, ולכן השופטים נוטים לקצוב כפיצוי בהליך הפלילי סכומים של 5000 ש"ח וכד', "כי זה כסף שהיא מיד מקבלת ליד ויעזור כאן ועכשיו". אין ספק שמדובר בטיעון מרתק וראוי למחשבה.
המשתתפות מהקהל, פסיכיאטריות, עורכות דין ונפגעות ניהלו דיון סוער עם השופטת, וניסו להסביר לה בכל לשון ואופן, שפסיקת סכום כה נמוך מהווה מבחינה נפשית וחברתית, "תג מחיר" לאונס שהן עברו. בית המשפט אומר בזאת לנפגעת, שהוכח כי אכן בוצעה בה עבירת מין, שמה שהיא עברה שווה 5000 ש"ח.
קרן לוי, מנהלת אירגון נפגעות/ים תקיפה מינית בישראל, חברת הנהלת מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ת"א, אמרה לשופטת בטוב טעם: "בואי נניח לרגע את כובעך כשופטת בצד, ונדבר זו אל זו כאישה לאישה, האינך רואה עד כמה פוגע בכבוד האדם של הנפגעת, לפסוק סכום כה זעום? אולי עדיף שבהליך הפלילי בכלל לא תשימו "תג מחיר" לאונס ותמנעו את ההשפלה שבקביעת סכום כזה?"
השופטת אמרה, שאם יפסקו סכומים גבוהים כמו הקבוע בלשון החוק 259,000 ש"ח, לא ניתן יהיה לגבות זאת כלל מהנאשם (אם אין לו) ואז הנפגעת לא תקבל כלום ויצא הדבר בהפסדה.
אכן טיעון הגיוני, אך נשארה באוויר השאלה שלא נענתה, (מפאת קוצר הזמן) מה אם נתקן תיקון לחוק הפלילי, כך שהפיצוי לנפגעות עבירות מין בהליך הפלילי במקרה של הרשעה, לא יפחת מסך 3 מיליון ש"ח, ללא צורך בהוכחת נזק.
אם תהייה הנחייה כזו, שאינה מותירה מרווח תמרון לבית המשפט, אלא לפסוק פיצויים קשוחים (סטטוטוריים), יהווה הדבר "תג מחיר" סימבולי, איכותני, ערכי ומוסרי מפי הציבור (השופטים נציגיו) אל ליבה של הנפגעת: "אנו האמנו לגרסתך מעל לכל ספק סביר, ולכן מעוולך יחוב לך בדין 3 מיליון ש"ח". יש באמירה שיפוטית כזאת, הכרה בחזקה משפטית חדשה, "חזקת הנזק מתקיפה מינית", וראוי שתהייה כזאת.
ובאשר לטיעון השופטים לעניין עומק כיסו הפרטי של העבריין המורשע?
על כך נשיב לשופטים הנכבדים, כי מרכז הגבייה והקנסות של הנהלת בתי המשפט, הוא מהגופים המסודרים והיעילים ביותר שפועלים בישראל, ואין מניעה שיטילו עיקול מהיר ויעיל על כלל הונו ומשאביו של המורשע, ויחלטו אותו, אט אט ובשלבים, לקרן לשיקום נפגעי/ות תקיפה מינית, כשהנושה הראשונה של החילוט תהייה הנפגעת עצמה, בהתאם לגזר הדין והפיצוי שנפסק בו.
מצא מרכז הגבייה בחשבונו של העבריין 5000 ש"ח? יועברו אלו לרשות הנפגעת. יחולטו בעתיד כספים נוספים שלו? יועברו אף הם לזכות הנפגעת. ואם אכן אין למורשע דבר, יישאר חייב לקופת המדינה עד סוף ימיו, בעוד הנפגעת תקבל את הפיצוי המלא מקופת הקרן.
מודל כזה, קיים ופועל היום, במשרד המשפטים, אשר במסגרתו מתנהלת קרן לשיקום נפגעי סחר בבני אדם, וכן קרן החילוט של עברייני סמים, המועבר למטרות שיקום נפגעי סמים והסברה ומאבק בנגע הסמים.
מהו הפיצוי הכספי שצריך לפסוק לנפגעת אונס מבלי לחייבה להוכיח שאונס גורם לנזק?
ד"ר יפעת ביטון ממרכז תמורה למניעת אפליה, מומחית לתחום אומדני הנזק מתקיפה מינית הניחה בפני השופטת אחיטוב, נתוני מחקר המצביעים על ממוצע פיצוי לנאנסת בפסקי דין, העומד על כ 5000 ש"ח.
סכומים זעומים כאלה, מחייבים את קורבן העבירה, להתחיל לאחר תום ההליך הפלילי המתיש והארוך, הליך משפטי אזרחי חדש, לצורך הוכחת הנזק מהאונס שכבר הוכיחה כי אכן קרה.
התנאי הראשון להגשת תביעה נזיקית כזאת, בעילת גרם נזק גוף-נפש, קבוע בתקנות 24 ו-127 לתקנות סד"א, ומחייב את הנפגעת לצרף חוות דעת מומחה רפואי לאומדן הנזק והקשר הסיבתי בין הנזק הנוכחי לאירוע שהוכח.
חוות דעת מומחה בתחום זה של נפגעות/י עבירות מין, הינה רק מתחום הפסיכיאטריה. חוות דעת פסיכיאטרית כזאת, עולה לכל הפחות 6000 ש"ח ועד ל-13,000 ש"ח ולמעלה מכך. מלבד חוות הדעת הכתובה, המומחה צריך להופיע בפני בית המשפט ולעבור חקירה צולבת ומבזה מצד ב"כ האנס שהורשע, ולא מעט מומחים נרתעים מכך. המעט שמוכנים לעשות כן, גובים סכומי עתק, ולא בכדי, ומהיכן תביא נפגעת ממוצעת, דלת משאבים שכושרה להשתכר נפגע אנושות, סכומים כאלה למומחים?
וכאן עלתה השאלה, האמנם נפגעת עבירת מין (עבירה ייחודית מכל מדרג העבירות הפליליות הקיימות, ייחודית באכזריותה ובממדי ההרס שהיא זורה בפרט ובחברה), האם נפגעת כזאת צריכה להוכיח כי האונס גורם לנזק?
האמנם צודק בית המשפט כשהוא מאלץ נפגעת, להתחיל הליך חדש בו היא תוכיח כי נגרם לה נזק מהאונס? האם לא מן המפורסמות והידועות במקורותינו, כי אונס שווה לרצח? ומהו האומדן הריאלי פיסקלי למחיר החיים בגוף מחולל?
אילו מסמכים עליה להמציא כעת לבית המשפט בהליך אזרחי חדש ומתיש, להוכיח בתעודות, עדים, מסמכים וקבלות כי אכן נגרם לה נזק בשווי לכל הפחות כאומדן הפיסקלי ריאלי של עלות הטיפולים הנפשיים שתצטרך עד ערוב ימיה בצאת נשמתה לדרך הגאולה? (התשובה: 30 שנות טיפול חד שבועי אצל מטפלת מומחית לשיקום נפגעות פוסט טראומה מינית במכפלת עלות חודשית =1 מיליון ש"ח בסכום מהוון).
כיצד על נפגעת אונס להוכיח כי נפגמו לעד הנאות החיים שלה? כיצד אומדים בכלל את הפגיעה ביכולת ליהנות מסקס בריא? האם הזכות ליהנות ממיניות איננה אחת הזכויות הטבעיות הבסיסיות של המין האנושי? ואיזה סכום בדיוק יפצה אדם על חיים ללא הנאה נורמלית ממיניות?
צודקת כבוד השופטת אחיטוב, כי באין הלכה, יבוא הדין ויקבע נוהג ויכונן חזקות, שאין צורך להוכיחן אריטמטית. השופטים סוברים, כי כל אונס נאמד כספית באופן שונה. הם לא סבורים כי "אונס" כלשעצמו, מחייב פיצוי עונשי קבוע, שיהווה חזקה חלוטה.
לדעת בית המשפט כיום, אם הנפגעת חסונה אז הנזק יהיה פחות ואם הנפגעת מוחלשת מיסודה עוד בטרם האונס, אזי לא ניתן ליחס את מלוא הנזק הנפשי לאונס, אלא אולי לגורמים אחרים בחייה וכאן קמים השופטים להגנתו של העבריין המורשע, ומאפשרים לו באיצטלא של פרשנות משפטית, להוכיח כי "אונס" לא גרם נזק גדול.
אך האומנם אין מקור משפטי המבסס את אומדן הנזק מאונס? בוודאי שקיים, במקורותינו אמרו כבר חז"ל: "האונס נערה כאילו רצחה נפש" ואכן כך בדיוק צריך לאמוד את הנזק מאונס ללא צורך בהוכחת נזק-אונס שווה לרצח.
מה שהשופטים סוברים הוא, כי על הנאנסת, להוכיח בראיות מוצקות שהאונס שינה את חייה והוא הוא שהביא למצבה הנפשי והתפקודי כיום. היש דרישה אכזרית ומקוממת מזו?
שיקול דעת שיפוטי כזה, נותן לאנס שהורשע כבר באונס, אפשרות מזעזעת להוכיח, כי הנאנסת לא ניזוקה כפי שהיא טוענת. וכיצד יעשה כן האנס? בית המשפט דורש מהנפגעת להמציא קבלות על טיפולים, קבלות על נסיעות, אישפוזים וכיוצ"ב, כך גם מאפשר בית המשפט לפוגע, לבדוק מטעמו את הנאנסת בבדיקה פסיכאטרית שמטרתה להראות ביודעין כי האונס לא גרם לה שום נזק.
מיותר לציין, כי המפגש של הנפגעת עם המומחה מטעם הפוגע, שהיא מחויבת לפתוח בפניו את סגור לבבה, ולדבר עימו בפירוט על הפגיעה, מהווה טראומה קשה משנית חדשה.
מותר לו לאנס, בהליך האזרחי, לקבל טופס ויתור סודיות רפואית ולצלם לעצמו את כל התיקים הרפואיים של הנאנסת, צילומי רנטגן של איברי מינה, תיק גניקולוגי, תיק פסיכולוגי ויומניה הפרטיים. לאחר שאנס אותה פיזית וחדר בכוח לגופה, כעת בית המשפט מאפשר לו לאנוס אותה מחדש באמצעות חדירה לסודותיה הכמוסים, ולמעט הפרטיות שעוד נותרה לה.
הלך רוח שיפוטי כזה, הינו מטריד.
לכן, בכוונת הועדה למעמד האישה בלשכת עו"ד לפנות לממשלה, ולהעביר תיקון לחוק, באופן שתעוגן החזקה המשפטית, לפיה מי שהורשע באונס ו/או מי שנושא באחריות השילוחית לאונס יחוב בסך קבוע של 5 מיליון ש"ח ללא כל צורך בהוכחת נזק.
סכום זה הינו אומדנה של סל שיקום שחושב באופן המבטא את מכלול הצרכים שידרשו לכל נאנסת ממוצעת כדי לשקם את חייה ולהחזיר לעצמה מעט מכבוד האדם שנגזל ממנה.
המקובעת בדברי חז"ל: "האונס נערה כאילו רצחה נפש", כל כך הרבה תבונה ואנושיות בחמש מילים: אומדן הנזק מאונס הינו שווה ערך לחיים בתוך גוף שהנשמה בתוכו נרצחה. כך ולא פחות מכך.
עו"ד ורד פרי, יו"ר ועדת הנזיקין במחוז ת"א של הלשכה (הזכורה לנו מעתירה לבג"צ להכרה בהוצאות מטפלת) הציגה לקהל ולשופטת, מודל משפטי חדשני שהגתה בו: בהליך הפלילי, בטרם נגזר דינו של הנאשם שהורשע בעבירת מין, נשלחת הנפגעת לשירות המבחן של המדינה, שם היא נבדקת ביסודיות, ושירות המבחן מגיש דו"ח מיוחד לשופטים בהרכב הפלילי, ובו "תסקיר קורבן העבירה".
תסקיר זה תפקידו ליתן לשופטים מושג לנזק שנגרם לנפגעת כתוצאה מהאונס שעברה. מדוע משקיעה המדינה הון בהכנת תסקיר קורבן עבירה? כי יש לנזק משקל בקביעת העונש לאנס. ככל שהנזק שגרם גדול יותר, כך יחמיר הרכב השופטים בעונשו.
עו"ד ורד פרי, מציעה להכיר בתסקיר קורבן עבירה שנערך מטעם בית המשפט בהליך הפלילי-כתחליף ראוי ומקצועי לחוות דעת מומחה הנדרשת מהנפגעת כתנאי להגשת תביעה נזיקית אזרחית.
כבוד השופטת דליה גנות היושבת בתיקי נזקין מתקיפה מינית בבית המשפט המחוזי ת"א, אמרה בכנס לשכת עורכי הדין באילת בקיץ 2012, כי תסקיר קורבן העבירה מההליך הפלילי לא יכול להחליף את חוות הדעת הפסיכיאטרית בהליך האזרחי, משום שחוות דעת מומחה הנדרשת בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי חייבת להיות חתומה בידי רופא ואילו תסקיר קורבן עבירה אינו חתום בידי רופא אלא בידי קצין מבחן או עובד סוציאלי קליני.
בעקבות דיון חשוב זה, בכוונתנו להציע לממשלה תיקון חוק פשוט, שאינו כרוך בעלות תקציבית ויביא ייעול ניכר למערכת המשפט ולכיסן של הנפגעות. התיקון המוצע יחייב כי תסקיר קורבן עבירה יכלול אבחון רפואי ויתחם בידי רופא מוסמך מומחה לנזקי טראומה מינית.
כמו כן, נציע תיקון לכלל הסכומים הנפסקים כיום על עבירות מין באופן סטטוטורי ללא צורך בהוכחת נזק. כך למשל, אם נמצא מעסיק שמטריד מינית עובדת שלו, יחויב המעסיק בחצי מיליון ש"ח.
בגין כל מקרה הטרדה שלא טופל בנדרש, כיום עומד הסכום על 70,000 ש"ח, אך הסכומים כפי הנראה כלל לא מרתיעים כיום, ולכן רק הגדלה משמעותית של סכום הפיצוי על עבירת מין יעביר את המסר החברתי והמוסרי הנכון: אלימות מינית היא החמורה ביותר במדרג העבירות הפליליות, היא ממוקמת לדעת מחברת המאמר אף גבוה יותר מעבירת הרצח בכוונה תחילה, שכן הנזק שהיא מותירה, רב משל רצח.
עסקאות טיעון מבישות- שיתוף הפעולה בין הפרקליטות לנאשמים
אחד הנושאים שעלו לדיון בכנס, היה עסקאות הטיעון המרובות בכל האמור בעבירות מין. בעוד הענישה הקבועה בחוק על אונס הינה 14 שנות מאסר, הנתונים מראים כי מרבית כתבי האישום המוגשים לבית משפט בעניין אונס ועבירות מין מסתימות בממוצע של 4 שנות מאסר לתיק, ובמקרים רבים אף בחצי שנת מאסר ועד חודשים ספורים בלבד.
כיצד קורה שמתבססת נורמה משפטית פגומה כזאת?
מסתבר שקיימת זהות אינטרסים בין הפרקליטות לעברייני המין. העבריין מעוניין לקבל עונש קל ככל שניתן, ואילו הפרקליטות מעוניינת לסמן "וי" מהיר ליד עוד תיק, ולהוריד את עומס העבודה הרב שמוטל עליה.
כך יד רוחצת יד, והכל על גבה של קורבן העבירה. ואיך זה מתבצע? ובכן, אם מוגש כתב אישום פלילי נגד עבריין מין, מוזמנת מייד קורבן העבירה (לבד ללא יצוג משפטי) ל"שיחה" בפרקליטות, ושם היא עוברת 'שטיפת מוח', באמירות כגון: "את לא תעמדי בחקירה הנגדית" או: "הסניגור יקרע אותך לגזרים על דוכן העדים", או "אנחנו רואות רק את טובתך וטובתך היא לא להעיד בבית המשפט".
מדובר בעצות אחיתופל, שכן, כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה) אוסרות על עו"ד המנהל חקירת עד, לנהוג בחוסר הוגנות, ועל הפרקליטות לוודא בבית המשפט כי כבוד הנפגעת יישמר ולהתנגד לכל חקירה מבישה ומבזה.
צוות הפרקליטות היה צריך לוודא מול פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, כי הליך חקירה והעדת נפגעות עבירות מין יותאם לחקירה והעדת חסרי ישע, שהרי הן במצב טראומטי קשה ביותר בהגיען להליך כזה, ואין להענישן קולקטיבית באמצעות מניעת העדתן בהפחדות מיותרות ובמחיר ענישה מקלה ומביכה לעברייני מין.
* עו"ד רוני אלוני- סדובניק מכהנת כיו"ר הועדה למעמד האישה שלצד ראש לשכת עורכי הדין בישראל וכיועצת ראש הלשכה לקידום עורכות הדין.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי . המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין