בית הדין הרבני הגדול הסכים עם בית הדין האזורי כי הדירה, הרשומה ע"ש האישה בלבד, שייכת גם לבעלה לשעבר. עם זאת, הוא החזיר את התיק לדיון מחודש בשתי שאלות שנותרו פתוחות: חיוב הגרוש בשכירות על הדירה המשותפת גם לאחר הגירושין, והיעלמותם המסתורית של 50 אלף דולר.
בני הזוג, שהיו נשואים מזה כ-39 שנה, התגרשו במאי 2012 ופנו לבית הדין האזורי בירושלים שיכריע במחלוקות הנוגעות לחלוקת הרכוש ביניהם. בין היתר היה צריך להחליט מה ייעשה בדירה המשותפת, בזכויות הפנסיוניות של האישה, בחברה של הגרוש וביתר המיטלטלין שברשותם.
לייעוץ בדיני משפחה
פנו ל- עורך דין משפחה
ביה"ד האזורי פסק בדעת רוב כי הדירה תחולק שווה בשווה, הגם שהיא רשומה על שם האישה בלבד. בפסיקתו הסתמך ביה"ד, בין היתר, על חוזה המכר של הדירה ועל מסמך בו הצהירה האישה שגם בעלה הוא בעל הדירה.
ביה"ד גם קיבל את גרסת האיש, שהרישום ע"ש גרושתו נעשה מאחר שבאותה תקופה הייתה החברה שבבעלותו שקעה בחובות.
ואולם, החלטתו לגבי זכויות הפנסיה הייתה שונה. בית הדין קבע כי הזכויות יהיו של האישה בלבד, אף שבעקרון הן אמורות להתחלק בין בני הזוג.
הוא סבר, שלא יהיה זה צודק לחלק את הזכויות, שעה שיש חשש סביר שהגרוש הבריח מהאישה כספים באמצעות החברה שלו. בהקשר זה, גם נפסק שהחברה תישאר בבעלותו המוחלטת, על חובותיה וזכויותיה.
יתר הרכוש של הצדדים יחולק באופן שווה, למעט חפצים שהם יוכיחו גביה שמישהו מהם הביא או ירש אותם. בנוסף, חויב הגרוש לשלם לאשתו חצי מדמי השכירות על הדירה המשותפת מיום הגירושין ועד שעזב אותה.
ערעור הדדי
שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול בירושלים.
הגרוש הכחיש את ההאשמה לגבי העלמת הכספים ודרש את הזכויות בפנסיה של האישה. לטענתו, במשך חייהם המשותפים הם חיו ברמת חיים גבוהה, בעיקר בזכות המשכורת הגבוהה שהוא הכניס, וכמו שהאישה נהנתה מאותם "כספים מוברחים", כך גם הוא אמור ליהנות מהפנסיה שלה.
הגרוש גם תמה מדוע ביה"ד קבע כי עליו לשלם דמי שימוש מיום הגירושין, לאחר שהוא כבר נתן החלטה בנושא וקבע כי תשלום דמי השימוש יחל חודשיים אחרי הגירושין, ולא מיום הגירושין.
האישה לעומתו טענה כי כל הדירה אמורה להיות בבעלותה. היא טענה כי דעתה לא הייתה צלולה כשהצהירה על בעלותו של הגרוש באותו מסמך, כיוון שהייתה תחת השפעת טיפולי כימותרפיה. לגרסתה, בינה לבין הגרוש היה הסכם ברור שתמורת ויתור על מניות בחברה הדירה תהיה רק שלה.
עוד טענה האישה, כי ביה"ד לא התייחס לטענתה שהאיש לקח 50 אלף דולר ממקום מסתור בדירתם – כסף שאמור להתחלק ביניהם.
דייני בית הדין הגדול, הרב הראשי דוד ברוך לאו, הרב ציון אלגרבלי והרב א' אהרן כץ, קיבלו את החלטות ביה"ד האזורי בנוגע לזכויות הפנסיה של האישה והזכויות בדירה, ולא מצאו כל סיבה להתערב בהן.
הם הסבירו כי הצהרת האישה על הבעלות של הגרוש בדירה הייתה על גבי מסמך תקף, והיא לא הוכיחה שהייתה פסולת דין בזמן שחתמה עליו.
עם זאת, הדיינים סברו כי ביה"ד האזורי לא הסביר מדוע חייב את האיש בדמי השכירות לאחר הגירושין, וכן לא דן בטענת האישה לגבי אותם 50 אלף דולר. משכך קבעו הדיינים כי התיק יוחזר לביה"ד למתן הבהרות בנושא.
- ב"כ המערער: טו"ר משה מיטלמן
- ב"כ המשיב: טו"ר אהרון מזרחי
* עו"ד יאיר סלע עוסק בדיני משפחה וגישור משפחתי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין