בית המשפט הבהיר שקריסה כלכלית של קבלן אינה עילה לשינוי מועד המסירה החוזי. בפסק הדין נקבע כי היה עיכוב של 16.8 חודשים במסירת הדירה
השופט יאיר דלוגין קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג שרכשו דירה מחברת "יפת-השמש" ב-2012 וקיבלו אותה רק ב-2018. בפסק הדין התקבלה טענתם כי היה איחור משמעותי במסירה וכי הם זכאים לפיצוי גם על עגמת נפש וסכומים ששולמו בגין שינויים ושהיו אמורים לחול על הנתבעת.
בני הזוג חתמו במאי 2012 על הסכם עם החברה לרכישת דירה בעלת שלוש קומות במבנה הכולל ארבע דירות, תמורת 2,250,000 שקל.
תחילת העבודות התעכבה בגלל פולשים ולאחר שהרוכשים דרשו פיצוי על איחור היזמית ביטלה את ההסכם. משא ומתן נוסף בין הצדדים הביא לחתימת תוספת להסכם בה סוכם כי ההסכם לא יבוטל ומועד המסירה של הדירה יהיה עד אוגוסט 2016.
בני הזוג הזמינו שינויים בדירה ובטופס ההזמנה צוין כי מועד המסירה יידחה כתוצאה מביצוע השינויים ב-144 ימים. שינויים נוספים שהזמינו הרוכשים דחו את מועד המסירה ב-113 ימים נוספים.
באוקטובר 2016 הגיש הקבלן המבצע של הפרויקט, חברת מליבו, בקשה להקפאת הליכים וניתן צו המונע את המשך הבנייה בפרויקט באמצעות קבלן אחר. רק בינואר 2017 קיבלה היזמית את החזקה חזרה במגרש והעבודות התחדשו.
בפברואר 2018 התקבל לבסוף טופס 4 לדירה ובני הזוג קיבלו את החזקה 9 ימים אחר כך.
בתביעה שהגישו נגד היזמית הם דרשו פיצוי על האיחור במסירה. כמו כן הם דרשו את הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם, שבאה לידי ביטוי לדבריהם באיחור של 19 חודשים ממועד המסירה החדש שנקבע בתוספת. בנוסף הם דרשו השבה של כספים שנאלצו לשלם לקבלן המבצע בגין שינויים בדירה, חרף הוראות התוספת שלפיהן הם לא יחויבו בתשלום על שינויים פנימיים בדירה. הם עתרו בנוסף לפיצוי על עגמת נפש.
היזמית טענה בין היתר כי יש לדחות את התביעה שכן אם סופרים ממועד המסירה החדש את ימי הדחייה כתוצאה מהקפאת ההליכים של הקבלן המבצע (198 ימים) ואת ימי הדחייה בשל הזמנות השינויים (257 ימים), ובהתחשב בתקופת הגרייס בהסכם (60 ימים), הדירה נמסרה לשיטתה לפני המועד החוזי.
קביעה חד צדדית
השופט יאיר דלוגין מבית משפט השלום בתל אביב הבהיר שכניסת קבלן מבצע להליכי פירוק אינה עילה לדחיית מועד המסירה, שכן לא מדובר בסיכון בלתי צפוי. בנסיבות אלה אין להאריך את מועד המסירה החוזי בשל החלפת הקבלן.
באשר לשינויים קבע השופט כי הנתבעת קבעה חד צדדית את ימי הדחייה, באופן שלא הותיר לתובעים כל ברירה. השופט קיבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט שקבע שמשך הביצוע הנדרש לעבודות הוא רק 50 ימי עבודה (שמהווים בתוספת שבתות וחגים 59 ימים רגילים).
לאחר שהביא אתימי האיחור המוצדקים קבע השופט שהדירה נמסרה באיחור של 16.8 חודשים, והתובעים זכאים לפיצוי של 230,000 שקל ברכיב זה.
הוא פסק לטובתם גם החזר של 63,922 שקל על תשלומים ששילמו עבור שינויים, ושהיו אמורים לחול על הנתבעת. כמו כן הוא פסק 30,000 שקל על עגמת נפש בשל האיחור הרב.
בסך הכל תפצה הנתבעת בסך של 323,922 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17% והוצאות בסך 25,575 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד צבי פיין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עומר דיאמנט
עו"ד דניאל כהן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין