אם לשמונה הותירה צוואה בה הורתה שדירת המגורים שלה תעבור לאחד מילדיה. התנגדות בתה לקיום הצוואה התקבלה לאחר שנקבע כי עורך הדין שערך את הצוואה לא תרגם אותה לאם
השופטת מירה דהן קיבלה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה מאוגוסט 2003 שהותירה אם לשמונה שנפטרה לפני עשר שנים. אחד הילדים ביקש לקיים את הצוואה בה הורישה לו האם את רכושה, כולל הדירה. אחת הבנות התנגדה. השופטת קבעה שלנוכח פגמים צורניים בצוואה והעובדה שהיא לא תורגמה לאם, הבן היה צריך להוכיח שזה היה רצונה והוא לא עשה כן. עיזבון האם יחולק בהתאם לצו ירושה.
האם נפטרה בנובמבר 2013 בהיותה כבת 108 שנה. בנה הגיש בקשה לקיום צוואתה מאוגוסט 2003 בה ציוותה לו האם את דירתה. בתה של המנוחה הגישה התנגדות.
המתנגדת סיפרה שאחיה העתיק את מקום מגוריו לבית המנוחה בשנת 1995 וזאת בהמשך להליך גירושין שעבר וקשיים כלכליים אליהם נקלע.
לדבריה, כל האחים נתנו אמון מלא בתובע וסברו שלא יפעל לנשלם מעיזבון הוריהם המנוחים. למרות זאת התברר כי האח פעל להחתים את אמם על צוואה שמעניקה לו את כל הירושה.
המתנגדת הפנתה לפגמים ניכרים בצוואה שאחיה הגיש לקיום. היא ציינה שלא מופיעה על גבי הצוואה חתימת עורך הדין שלפי הנטען אימת את חתימת האם. כמו כן, נראה שהעדים חתמו על תצהירי התמיכה בצוואה 12 ימים לאחר שהאם חתמה על הצוואה. בתצהירי העדים גם לא צוינו פרטיהם ותעודות הזיהוי שלהם. כמו כן, אין בצוואה אזכור לכך שהצוואה הוקראה או תורגמה למנוחה, שלא הייתה דוברת עברית.
היא הוסיפה שאחיה היה מעורב בעריכת הצוואה והפעיל על האם השפעה בלתי הוגנת בתקופה בה הייתה תלויה בו.
הבן טען מנגד כי הוא לא היה מעורב בעריכת הצוואה ואימו הייתה עצמאית לחלוטין למרות גילה המבוגר. הוא הוסיף שרצון האם להוריש לו את הדירה לא היה סוד והדבר היה ידוע לאחים שכן האם דיברה על כך לא פעם.
פגם מהותי
סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בתל אביב, השופטת מירה דהן, ציינה שמהצוואה עולים שני פגמים צורניים בולטים: באישור העדים לא נכתב כי המנוחה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה, כנדרש בחוק הירושה.
כמו כן, מלשון הצוואה נראה כי המנוחה חתמה על הצוואה בתחילת אוגוסט 2003 והעדים חתמו יותר משבוע לאחר מכן. משכך נראה כי המנוחה לא חתמה בפני העדים על הצוואה כנדרש בדין.
השופטת הבהירה כי ניתן היה לאשר את הצוואה חרף הפגמים אילו הייתה משתכנעת שזה היה רצונה החופשי והאמיתי של האם, אך זה לא המצב.
ראשית, התובע אישר שאימו לא ידעה קרוא וכתוב בשפה העברית. היא דיברה כורדית כשפת אם והבינה גם עברית. כמו כן, מדברי עורך הדין שערך את הצוואה עולה כי הוא החתים את המנוחה על יפוי כח נוטריוני בלא שתירגם עבורה את המסמך עליו חתמה תוך שציין כאמור :"אנחנו יודעים שאף אחד לא קורא ייפויי כח במסמכים של הבנקים וחותמים, כולם חותמים בלי להסתכל, בלי לראות, בלי לשאול". "הדבר מדבר בעד עצמו", כתבה השופטת.
עורך הדין גם הבהיר כי המנוחה לא דברה עברית באופן סדור וכי הוא ערך את הצוואה בהמשך לתיאום עם אחר, כנראה עם הבן.
"העדר תרגום בפועל של הצוואה לשפתו של המצווה הינו פגם מהותי היורד לשורש העניין ונוגע לעצם הבנת המצווה את הוראות הצוואה", הדגישה השופטת. היא הוסיפה שפגם מהותי מסוג זה אינו ניתן לריפוי באמצעות חוק הירושה העוסק בפגמים צורניים שנפלו בצוואה.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את ההתנגדות ונתנה צו ירושה על פי דין.
הבן חויב בהוצאות ושכ"ט בסך 35,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 45265-02-19
- ב"כ הבן: עו"ד אהוד חיים חגואל
- ב"כ הבת: עו"ד אלי כהן
עו״ד עמרם נהרי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין