הפרת הסכם תמ"א 38: יזמית תפצה מתווך ב-585 אלף ש'

האיש פעל נמרצות כדי לגייס דיירים להתחדשות עירונית באשדוד, אך לא קיבל את מלוא שכרו. ביהמ"ש פסק לו את היתרה, בתוספת פיצוי מוסכם והוצאות משפט

בית משפט השלום באשדוד פסק לאחרונה כ-585 אלף שקל למתווך שפעל נמרצות על מנת לגייס בעלי דירות בעיר לטובת מיזם התחדשות עירונית. לטענתו הנתבעים – יזמית הפרויקט ובעל השליטה בה – הפרו את ההסכם עמו, בכך שלא שילמו לו את מלוא תמורתו. השופטת ליאורה אדלשטיין קיבלה את הטענה ופסקה לטובתו את ההפרשים, בתוספת פיצוי מוסכם על ההפרה והוצאות ההליך.

התובע פועל כיזם ומתווך בתחום ההתחדשות העירונית. לפני כעשור הוא התקשר בהסכם עם הנתבע, בעל שליטה בחברה יזמית בשם "דרכי יושר" (הנתבעת), בו נקבע שיפעל כגורם מקשר ויוזם פרויקט תמ"א 38 בבניין הממוקם ברחוב הקישון שבאשדוד. המתווך, שהיה בעל קשרים ראשוניים עם דיירי הבניין, התחייב להביא את הפרויקט לכדי מימוש מלא.

בתמורה לשירותיו אמור היה המתווך לקבל כמיליון שקל בתוספת מע"מ, ואולם לטענתו בתביעה שהגיש לבית המשפט באפריל 2021 – לא קיבל את מלוא הכספים המגיעים לו. הוא טען להפרת חוזה יסודית מצד הנתבעים ודרש בהתאם, מלבד עצם תשלום ההפרשים, אף את הפיצוי החוזי המוסכם, שהועמד בחוזה על מאה אלף שקל.

עיקר טענת ההגנה של היזמית ובעליה היה שההסכם בוטל כבר בסמוך לכריתתו, בשנת 2016, ועל כן בהיעדר חוזה ממילא לא בוצעה הפרה מצדם. הנתבעים הוסיפו טענות להטעיה ולניהול משא ומתן בחוסר תום-לב מצד המתווך, בנימוק שהסתיר מהם כי היה פושט רגל ואף ריצה מאסר.  

"חרש את הבניין"

אבל השופטת אדלשטיין דחתה טענות אלו, על רקע השיהוי הרב בהעלאתן. "פשיטת רגל כשלעצמה אינה שוללת מאדם את הכשרות המשפטית לחתום על חוזים", הדגישה והוסיפה: "כאשר צד נהנה מפירות החוזה ומקבל את השירות שהובטח לו - עמידה על טענת בטלות בשל פגם בכריתה בשלב מאוחר, נגועה בחוסר תום לב".

בהמשך הדפה השופטת אף את טענת ביטול הסכם מטעם היזמית ובעליה. היא התרשמה שהביטול נזנח על-ידי הצדדים בהתנהגות, כאשר המתווך המשיך לפעול בהתאם לחוזה. כך למשל עלה מעדות בא-כוח תומכי הפרויקט, שסיפר כי התובע "חרש את הבניין דלת-דלת" והיה הגורם המניע שהסתובב בין הדירות והחתים דיירים אף בשלבים מאוחרים.

גם אדריכל הפרויקט העיד, בהקשר הזה, שהתובע "ממש ישב עליו" לקדם את הפרויקט, ובתוך כך המשיך להגיע לפגישות בעירייה לשם מטרה זו אף בשנים 2018 ו-2019, המאוחרות לשנת הביטול הנטענת. "הנתבעים", למסקנת השופטת, "יצרו מצג כלפי התובע כי ההסכם ממשיך להתקיים, קיבלו את שירותיו ונהנו מהערך המוסף שהביא". היא חידדה שהמתווך "הוא שהביא את 'חומר הגלם' – את הסכמות רוב הדיירים – שבלעדיהן לא היה פרויקט. הנתבעים נהנו מהשבחת המקרקעין, קיבלו היתר בנייה ונמצאים בשלבי ביצוע מתקדמים".

בנסיבות אלה נקבע, כאמור, שהודעת הביטול ירדה מהפרק וכי החוזה נותר בתוקפו, כאשר היזמית ובעליה הפרו אותו - באופן המזכה את המתווך בהפרשי תשלום ובפיצוי המוסכם. בקשר לזה האחרון נקבע שהוא יופחת ב-80%, בשל רשלנות חוזית תורמת מצד התובע בנושאי פשיטת הרגל ומאסרו.

בסיכום העניין חויבו היזמית ובעליה לשלם למתווך 585,695 שקל, המורכבים מיתרת התמורה המגיעה לו על-פי ההסכם שטרם שולמה, הפיצוי החוזי המוסכם (לאחר הפחתתו), הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

• ב"כ התובע: עו"ד כפיר בובליל
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אברהם זינגר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.