בעל בית טען כי שכניו הסכימו להשתתף עמו בעלויות אך בפועל סירבו לשלם לו, ואף מנעו מהקבלן את הגישה למקום. בית המשפט קבע כי הם פעלו בחוסר תום לב.
בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה חלק משמעותי מתביעה שהגיש בעל בית בנצרת עילית נגד שכניו, וחייב אותם לשלם לו כ-77 אלף שקל. הרשמת הבכירה רביע ג'באלי קיבלה את טענות התובע כי שכניו הפרו הסכם להשתתפות בעלויות התיקון של קיר תומך משותף שעמד להתמוטט, וגרמו לו נזקים כשסירבו לאפשר לקבלן לעבוד מביתם.
התביעה הוגשה במאי 2016. לפי גרסת התובע, עוד בדצמבר 2009 הבחין בסדקים רחבים ועמוקים בקיר תומך שמפריד בין ביתו לבין בית הנתבעים, אך הוא לא תיקן אותם משום שהם לא היו מכוסים בביטוח.
לפי גרסת התובע, בינואר 2015, אשתו גילתה שמצב הקיר החמיר והוא החל פשוט להתפרק. לטענתו, מאחר שמדובר גם בקיר של שכניו, הוא פנה אליהם כדי שיישאו איתו בהוצאות התיקון אך הם סירבו. בשלב מסוים, לאחר שקיבל הצעת מחיר מקבלן, הם הודיעו שהם מסכימים להשתתף בעלויות – וחתמו עמו על הסכם.
ואולם, כשהקבלן החל בהריסת הקיר הודיעו השכנים שהם מתנים את הסכמתם בכך שיתחייב לפטור אותם מאחריות עתידית כלשהי בנוגע לקיר.
התובע לא הסכים לתנאי והנתבעים גירשו את הקבלן משטחם, ולא אפשרו לו לבצע את העבודה. על כן, הוא נאלץ לבצע את העבודות דרך שטחו, דבר שהביא במישרין להרס הגינה והשביל ובעקיפין להגדלת הוצאות תיקון הקיר.
מן העבר השני הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה מאחר שמקור הנזק בכוח עליון שאין להם שליטה עליו. הנתבעים אף העלו טענה חלופית ולפיה הסדקים נגרמו מעבודות שיפוץ שהתובע ביצע בביתו. בנוסף טענו הנתבעים שהתובע נמנע במשך 6 שנים מתיקון הקיר במכוון וזאת בניגוד לחובתו להקטין את נזקיו.
עוד לדבריהם, הם לא אחראים לפצות את התובע עבור עבודות צבע, חשמל וגינון שביצע בנוסף לעבודות תיקון הקיר. כמו כן הם טענו כי המרזב שלהם מנקז כמות מזערית של מים ולא ייתכן שזה מה שגרם לנזק.
חלוקה שווה
הרשמת הבכירה ג'באלי קבעה כי אף אחד מהצדדים לא הצליח להוכיח שהצד השני הוא הגורם הדומיננטי לנזק. משכך, ומאחר שמדובר בקיר משותף, על שני הצדדים לשאת בחלקים שווים בהוצאות התיקון שלו.
כמו כן, הרשמת סקרה באריכות את התנהלות הנתבעים וקבעה שזו הייתה נעדרת תום לב ואף עלתה לכדי הפרה יסודית של החוזה שנחתם בין הצדדים.
התנהלות זו, לדבריה, אילצה את התובע לבצע את התיקונים דרך שטחו והובילה להרס הגינה והשביל.
על כן, הרשמת קבעה שהוצאות תיקון השביל והגינה צריכות להיכלל בפיצוי, ופסקה לתובע כמחצית מעלות כלל העבודות. בסך הכל הנתבעים חויבו לשלם לו כ-67 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד תמר שמואלי
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין