הוויכוח בין אלמנת הפליט המנוח לבין חברת הביטוח התמקד בהפסדי השכר: בעוד שהאלמנה ביקשה לחשבם כאילו היה ממשיך לעבוד בישראל, הפניקס דרשה חישוב לפי השכר הממוצע באריתריאה – 75 דולר בחודש. גישתה לא התקבלה.
בשנת 2008 נמלט אזרח אריתריאה לישראל על רקע המצב הקשה במולדתו. כעבור שלוש שנים אשתו הצטרפה אליו. השניים קיבלו רישיון ישיבה זמני בארץ, והחלו לעבוד לפרנסתם בעבודות שונות.
למרבה הצער, 6 שנים לאחר מכן, נפגע האיש בתאונת דרכים כאשר רכב על אופניו, ומת מפצעיו. באותה שנה הגישו אשתו וילדיו תביעה בשמם ובשם העיזבון נגד חברת הביטוח של הרכב הפוגע, "הפניקס".
המחלוקת העיקרית בין התובעים לבין חברת הביטוח – שלא התכחשה לעצם החבות שלה לשלם להם פיצוי מסוים – עסקה בסוגיית הפיצוי על אובדן הכנסה.
התובעים טענו שהמנוח היה אדם חרוץ שעבד בשני מקומות עבודה והשתכר כ-8,100 שקל לחודש בממוצע, ודרשו לחשב את אובדן ההכנסה והפרשי פנסיה שלו כאילו היה ממשיך לעבוד בישראל עד לפרישתו.
מנגד, הפניקס טענה כי יש לחשב את שכרו של המנוח על פי השכר הממוצע באריתריאה, הנמוך עשרות מונים מהשכר בארץ (כ-75$ בחודש). לטענתה, מאחר שלמנוח היה רישיון שהייה זמני שלא כלל הרשאה לעבוד, אי אפשר להניח שהיה ממשיך לעבוד כאן עד גיל הפנסיה. לדעתה, לא ניתן להתעלם מהאפשרות שהיה מגורש ביחד עם בני משפחתו למולדתו או למדינה אחרת באפריקה.
אלמנת המנוח טענה בתגובה כי לנוכח נסיבות בריחתם מאריתריאה, נראה שהיו ממשיכים לקבל אשרות שהייה בישראל, וגם אם לא, הרי שלא היו מגורשים עד שהצעיר בילדיהם יגיע לגיל 18. לחלופין, היא טענה כי ככל שהיו מגורשים, יש להניח כי היו מוצאים מקלט בארץ מערבית אחרת, ששיעור ההשתכרות בה לא נופל מזה בישראל.
חזרה לא באה בחשבון
השופט צבי ויצמן קיבל את עמדת התובעים. לדברי השופט, על פליטים שמגיעים מאריתריאה חל עיקרון "אי-ההחזרה" שנוסח באמנת פליטים בינלאומית שאושררה על ידי ישראל, ובהתאם לה הוחלט כי מסתננים מאריתריאה זכאים באופן אוטומטי ל"הגנה זמנית" בארץ.
באשר לרישיון העבודה, השופט הסביר כי המדיניות בישראל היא שלא לפעול כנגד מעסיקים של אזרחי אריתריאה בעלי רישיון שהייה זמני. מלבד זאת, השופט קיבל את עמדת התובעים לפיה במקרה שהיו מגורשים סביר להניח שהיו נמלטים למדינה אירופאית שכן החזרה לאריתריאה במצבה הנוכחי "אינה באה בחשבון".
לנוכח הדברים האמורים, השופט קבע כי בהחלט אפשר להניח שהמנוח היה נשאר בישראל וממשיך לעבוד בה עד הגעתו לגיל פרישה. כלומר, יש לחשב את שכרו לצורך פסיקת הפסדי שכר ופנסיה, בהתאם לשכרו בישראל.
בסופו של דבר הערכת הנזקים של התובעים – כיורשי המנוח וכמי שהיו תלויים בו למחייתם – הסתכמה בכ-1.75 מיליון שקל, אך מסכום זה נוכו התגמולים שהתובעים קיבלו ויקבלו מביטוח לאומי.
לפיכך, בסופו של דבר, חויבה הפניקס לשלם לתובעים 456,800 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.
- ב"כ התובעים: עו"ד אסף אודיז, עו"ד יובל חמלי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד משה עבדי
עו"ד מנחם בוזנה
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין