לפסק הדין בעניין ע' נגד מחמד בכרי
בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישו חמישה חיילי צה"ל נגד ההחלטה לדחות את תביעם נגד מוחמד בכרי בעילת לשון הרע בגין סרטו "ג'נין-ג'נין", וזאת בהעדר עילת תביעה אישית.
הסרט "ג'נין-ג'נין" אותו יצר, הפיק וביים מוחמד בכרי, צולם במחנה הפליטים בעיר ג'נין במהלך שנת 2002 בסמוך לאחר תום מבצע "חומת מגן". הסרט כולל ראיונות עם אנשים שונים המוצגים כתושבי מחנה הפליטים, ומשולבים בו קטעים בהם נראים חיילי צה"ל, מסוקים, טנקים ועוד, כאשר האנשים המרואיינים בסרט מתארים את חוויותיהם ומשמיעים טענות קשות באשר לפעולות שננקטו על ידי חיילי צה"ל.
המערערים, חמישה חיילים שלקחו חלק בלחימה בג'נין הגישו תביעה נגד בכרי ונגד הסינמטקים שהקרינו את הסרט, בה טענו כי ההאשמות המועלות בסרט כלפי חיילי צה"ל הן שקריות וכי פרסום הסרט עולה כדי פרסום לשון הרע נגדם. לטענתם, למרות ששמם או תמונתם לא מופיעים בסרט, הם ידועים בקרב סביבתם הקרובה וכן בקרב הציבור כמי ששירתו בג'נין במהלך "חומת מגן", ולכן קמה להם עילת תביעה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה כשקבע כי אמנם הדברים המוצגים בסרט עולים כדי לשון הרע וכי ליוצר הסרט אין כל הגנה, אך למערערים לא עומדת עילת תביעה אזרחית. על קביעה זו הגישו החיילים ערעור.
לטענתם, חיילי צה"ל שלחמו במחנה הפליטים הינם מספר מסוים של יחידים שנקבצו למטרה מסוימת, ולכן הם אינם מהווים "ציבור", ובנוסף טענו כי בית המשפט התעלם מההשלכות הציבוריות והמשפטיות של דחית תביעתם, והדגישו את חשיבות ההגנה על שמם הטוב של חיילי צה"ל.
השופט דנציגר קבע ראשית כי קביעותיו של בימ"ש קמא לפיהן הסרט מהווה לשון הרע ולבכרי לא עומדת כל הגנה על פי הוראות החוק, עומדת בעינן, אך השאלה העקרונית במקרה הנדון היא אימתי ייקבע כי לשון הרע מתייחסת לפרט באופן המקים לו עילת תביעה.
לעניין זה נקבע כי ככלל על מנת שתקום עילה בגין הוצאת לשון הרע , יש להוכיח כי הביטוי התייחס ליחיד או ליחידים מסוימים, כאשר סעיף 4 לחוק קובע כי לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד, אין בה עילה לתובענה אזרחית. השופט קבע כי על מנת לקבוע אם לשון הרע כלפי קבוצה מתייחסת לכלל היחידים הנמנים עליה, יש להתייחס לנסיבותיו של כל מקרה, כאשר ניתן להגדיר מספר מבחני עזר ובהם גודל הקבוצה, מידת המסוימות שלה וטיב הדברים שנאמרו.
במקרה הנדון, כך נקבע, לא ניתן לקבוע כי הצופה הסביר מזהה את לשון הרע על קבוצת חיילי צה"ל שלחמו בג'נין עם כל אחד מן החיילים הנמנים עליה.
"הצופה הסביר יודע כי מדובר בקבוצה גדולה למדי של אנשים בעוד שמספר האירועים שנטען כי התרחשו בסרט הוא, באופן יחסי לגודל הקבוצה, מספר קטן. במידה מסויימת ההגזמה הנלווית לתיאור האירועים, גורמת לצופה הסביר במדינת ישראל להטיל ספק בסבירות התרחשותם. החד צדדיות המלווה את הסרט מפחיתה אף היא, ובמידה משמעותית, את האפשרות כי הצופה הסביר במדינת ישראל יסבור כי המדובר בדברים שיש לייחס להם אמינות רבה באופן שיביא אותו לזהות אותם כמיוחסים לכל אחד מחיילי צה"ל שלחמו במחנה הפליטים" כתב השופט.
השופט עמית, אשר עם ניתוחו המשפט הסכימה השופטת נאור, קבע כי לגישתו מאחר והביטוי השקרי מתייחס לחיילי צה"ל שפעלו במחנה הפליטים ג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", הרי הוא מופנה לציבור בלתי מסוים, ולכן למערערים אין זכות תביעה על פי החוק.
"לא אכחד כי התוצאה אליה הגענו מעוררת תחושה של אי נחת . אולם כמו בכל מקרה בו נדרש בית המשפט לפרשנותו של חוק - במקרה דנן סעיף 4 לחוק - על בית המשפט להתרומם מעל הנסיבות הקונקרטיות של המקרה המובא בפניו, וליתן דעתו על השלכות פסיקתו במקרים אחרים, הן כאלה שניתן לצפותם והן כאלה שלא ניתן לצפותם" כתב השופט והוסיף: "לדידי, דווקא במדינה כה מקוטבת-משוסעת-מפולגת כמו ישראל, יש להקפיד ולשמור על גבולות הגזרה של סעיף 4. שאם לא כן, נמצאנו מרבים בתביעות מצד קבוצות שונות באוכלוסיה בחתכים של פוליטיקה-דת-עדה-גזע-מין-מעמד-גיל-מקום מגורים-נטייה מינית-מוגבלות ועוד".
לפסק הדין בעניין ע' נגד מחמד בכרי
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.