הקבלנית החיפאית שהעסיקה את הפועל טענה כי הוא תרם משמעותית להתרחשות התאונה ולכן יש לפסוק לו פיצויים נמוכים, אך בית משפט השלום בנצרת דחה טענתה והרחיב על אחריות מעסיקים.
החברה הקבלנית "לאטי" הידועה כיזמית של בתי מגורים יוקרתיים בצפון הארץ, החלה להעסיק את פועל הבניין זמן קצר לפני התאונה שהתרחשה בפברואר 2013, במהלכה נתקע מכשיר ה"קונגו" עליו עבד וגרם לו לאבד שיווי משקל וליפול לפיר חשוף מגובה 10 מטרים.
הפועל פונה לבית החולים רמב"ם שבחיפה, שם אובחן כסובל משברים בזיזים של עמוד השדרה הצווארי. הוא היה מאושפז במשך 3 ימים ולאחר מכן נזקק לטיפולים רבים בפיזיותרפיה כדי להקל על כאבי הפציעה.
כשנה לאחר מכן הפועל הגיש תביעת נזקי גוף, בה טען לאחריות מלאה של החברה הקבלנית לפציעתו, שהותירה אותו עם 10% נכות קבועה.
"לאטי" המעסיקה לא הכחישה את התרחשות התאונה או את נסיבותיה, אך הביאה מומחה רפואי, שבדק את הפועל ולפי חוות דעתו, אחוזי נכותו עומדים על 5% בלבד.
בנוסף, החברה טענה כי מדובר במקרה בו לפועל יש אחוזי אשם תורם גבוהים, שכן מדובר בפועל עם "ניסיון בעבודה בגובה ולפי עדותו הוא היה מודע לקיומו של פיר המעלית בסמוך לנקודה בה עבד" ולפיכך יש לפסוק לו פיצויים נמוכים.
להקל עם העובד, לדקדק עם המעסיק
אולם השופטת עינב גולומב דחתה את טענת החברה והבהירה שמגמת הפסיקה היא "להקל עם העובד ומנגד לדקדק עם המעסיק" בכל הנוגע לשמירה על אמצעי בטיחות ראויים בעבודה.
"קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין", השופטת ציטטה מפסק הדין בעניין שירזיאן (1988) וציינה שבמקרה הזה לא מדובר באשם תורם של הפועל, בוודאי שלא באופן בולט או ברור.
דווקא שיטת עבודה ותנאי עבודה לא בטיחותיים שהונהגו על ידי החברה הקבלנית, הם אלו שגרמו לתאונה, קבעה. השופטת הוסיפה כי כל אלו היו בשליטתה ובאחריותה המלאה של החברה.
אף מעדותו של הפועל עלה כי הקבלנית היא זו שהכתיבה לו את תנאי העבודה, ולא היה בידו לעשות דבר כדי לשנותם, בעיקר שמדובר היה בעובד מן המניין שהחל עבודתו אצל הקבלנית רק זמן מה לפני התאונה, ולא היה בעל מעמד או סמכות.
השופטת הסבירה כי בבסיס גישה זו עומדים פערי הכוחות בין הצדדים – המעסיק הוא בעל האוטונומיה והאמצעים המתאימים למניעת סיכונים בעבודה לעובדיו, בעוד שיכולתו של העובד לעשות זאת פחותה.
בעניין קביעת שיעור אחוזי הנכות של הפועל, השופטת מינתה מומחה מטעם בית המשפט שהכריע בין חוות הדעת הסותרות. בהתאם לכך, השופטת העמידה את אחוז נכותו של הפועל באמצע, על 7%, ופסקה לו פיצויים של 186 אלף שקל בגין הפסד שכר, פנסיה, כאב וסבל ועוד. מסכום זה קוזזו 47 אלף שקיבל מהביטוח הלאומי, כך שהחברה תצטרך לשלם לו 139 אלף שקל ועוד שכ"ט עו"ד בסך כ-28 אלף שקל.
עו"ד שחר גולן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין