השר טען שהילדים לא מקיימים את תנאי הממשלה המאפשרים להשאיר אותם בארץ. הילדים ערערו לאחר שהתגלה להם כי בקשות של ילדים אחרים במצבם אושרו.
בית המשפט המנהלי בירושלים ביטל לאחרונה פסק דין שאישר את החלטת שר הפנים שלא להעניק מעמד קבע לילדים פיליפינים שמעמדם לא הוסדר. השופט ארנון דראל הורה על בחינה מחודשת של מעמדם לאחר שמצא כי ילדים אחרים בעלי מאפיינים דומים קיבלו מעמד קבע.
הממשלה קבעה ב-2010 הסדר מיוחד להענקת מעמד קבע לילדים ששוהים בארץ שלא כחוק. המעמד הוענק בין היתר לילדים שבשנת הלימודים תש"ע היו צפויים להיקלט במערכת החינוך הממלכתית (גן חובה או בית ספר), וכן לכאלה שהוריהם קיבלו אשרת עבודה. הממשלה החליטה כי מקרים "גבוליים" ייבחנו על ידי ועדה בין משרדית.
במקרה הנוכחי, מדובר בילדים ממוצא פיליפיני שלא עמדו בתנאי ההסדר: אשרת העבודה של אמותיהם פגה, ובנוסף הם היו אמורים להיקלט בגן חובה רק בשנת הלימודים תשע"א. משכך, הם כלל לא ביקשו להסדיר את מעמדם.
אלא שבשלב מאוחר יותר התברר כי שר הפנים העניק מעמד קבע ל-18 ילדים אפילו שלא עמדו בתנאים. לאור האמור, ב-2014 הילדים ביקשו להסדיר גם את מעמדם, אך סורבו בטענה שהם לא עומדים בתנאים וכי בקשותיהם הוגשו באיחור ניכר. בהמשך, הם הגישו ערר לבית הדין לעררים, אך בית הדין דחה אותם תוך שצידד בעמדת השר.
בערעור שהוגש בדצמבר 2016 לבית המשפט המנהלי נטען כי הוועדה הבין משרדית הייתה צריכה לבחון את מעמד הילדים-המערערים במקום לדחות אותם על הסף עקב שינוי במדיניות משרד הפנים.
המערערים ציינו כי בדיעבד התברר להם כי המשרד ריכך את המדיניות כלפי ילדים שהיו צפויים להיקלט בגן חובה בשנת תשע"א, ואילו הדבר היה ידוע להם הם היו מגישים את בקשותיהם קודם לכן. לחיזוק עמדתם, הם הצביעו על כך שמצבם של הילדים שקיבלו מעמד קבע היה זהה לשלהם.
בתגובה, שר הפנים טען כי המדיניות לא שונתה והמערערים לא זכאים למעמד קבע הן משום שלא עמדו בתנאי ההסדר והן משום שהגישו את הבקשות שלהם באיחור. בנוסף, הוא ציין כי מצבם של הילדים שכן זכו למעמד לא היה דומה לזה של המערערים.
לא סוף פסוק
אלא שבחינת ההחלטות בנוגע לאותם ילדים הובילה את השופט דראל למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
בניגוד לעמדת השר, השופט מצא כי מצבם היה דומה לזה של המערערים וכי ההחלטה להעניק להם מעמד לא התקבלה על בסיס שיקולים "מיוחדים", ואף לא הייתה מנומקת.
לטעם השופט, ממצאים אלה מעידים על שינוי מדיניות שאפשר לכלול בהסדר גם ילדים שהיו צפויים להיקלט בגן חובה בתשע"א – כמו המערערים. "את שינוי המדיניות יש להחיל באופן שוויוני כלפי כל מי שעונה על אותם קריטריונים. אין נימוק המצדיק את האפליה בין הילדים והילדות שזכו למעמד, לבין המערערים" כתב.
בהמשך, השופט קבע שלא ניתן לזקוף לרעת המערערים את העובדה שלא ידעו שהחלטת הממשלה "אינה בהכרח סוף פסוק", ולכן החליט שלא לייחס חשיבות להגשת הבקשות באיחור.
בסופו של יום, השופט דראל ביטל את פסק הדין שניתן בבית הדין לעררים והורה לוועדה הבין משרדית לבחון את בקשתם של המערערים בהתאם להחלטת הממשלה, ולהעביר את המלצתה לשר הפנים. משרד הפנים חויב לשאת בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים.
לקריאת פסק הדין עמ"נ 47702-12-16
- ב"כ המערערים: עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ
- ב"כ המשיב: עו"ד ענבל וילנר
עו"ד משה ימין
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.