ביהמ"ש המחוזי גזר על בנו של העבריין יוסי הררי שהורשע בהריגה 4 שנות מאסר. העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו לאחר שקבע כי למרות הנסיבות המקלות, אין להשלים עם בחירתו לדקור בסכין.
ביוני 2011 הגיע רועי הררי, בנו של העבריין יוסי הררי, לקיוסק סמוך לחוף "שונית" בשדות ים בניסיון להרגיע את הרוחות בעימות שהתפתח במקום. תוך דקות התפתחה במקום קטטה שבמהלכה הכה בנציון אברמוב, אחד מהנוכחים, את הררי. במהלך חילופי המהלומות בין השניים, הררי דקר את אברמוב בבטנו באמצעות סכין שניתנה לו במהלך הקטטה.
אברמוב, שברח מהמקום, הובהל מאוחר יותר לביה"ח שם נפטר כשלושה שבועות לאחר האירוע.
לייעוץ בפלילים:
פנה ל- עורך דין פלילי
ביהמ"ש המחוזי בחיפה הרשיע את הררי בהריגה במסגרת הסדר טיעון. באפריל 2013 נגזרו עליו 4 שנות מאסר והוא חוייב לפצות את משפחת הקורבן ב-70,000 שקל.
המחוזי נימק את החלטתו שלא להחמיר בענישה בין היתר בכך שהייתה זו מעידה חד פעמית של הררי, שהשתדל במשך כל חייו לנהל חיים נורמטיביים בצל מציאות משפחתית מורכבת ואורח החיים העברייני של אביו.
בין היתר צויין בגזר הדין, כי הנאשם הגיע למקום ללא נשק במטרה להרגיע את הרוחות, ודקר את המנוח פעם אחת בלבד לאחר שהותקף על ידו. מותו של המנוח, נפסק, נגרם משילוב של הדקירה עם זיהום שהתפתח בביה"ח. עוד צויין, כי הררי "רחוק מעולם הפשע כמרחק מזרח ממערב" וכי הוא נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה.
המדינה הגישה לביהמ"ש העליון ערעור על החלטת המחוזי. היא טענה, כי העונש שהוטל על הררי אינו הולם את חומרת מעשיו ותוצאתם הטראגית ויש להחמירו במידה ניכרת. לשיטתה, גם אם הררי הגיע בתחילה על-מנת להרגיע את הרוחות, לא ראוי לייחס "כוונות טובות" לאדם שבחר לפתור סכסוך בדקירת סכין. המדינה הוסיפה והתעקשה שהדקירה הייתה הגורם העיקרי למות המנוח.
מנגד טען הררי, כי בכתב האישום המתוקן הסכימה המדינה לנוסח לפיו מות המנוח נגרם מהדקירה ומהזיהום גם יחד. לשיטתו מדובר בשני גורמים זהים במשקלם, והמדינה לא יכולה לטעון בניגוד למוסכם בהסדר הטיעון. הוא הדגיש כי המנוח – בעל עבר פלילי – הוא שיזם את האלימות.
סוטה ממדיניות הענישה
השופט צבי זילברטל דחה את טענת המדינה כי הזיהום היה גורם משני בלבד למות המנוח. לקביעתו, לאחר שהמדינה הסכימה לציין בכתב האישום המתוקן שהמנוח נפטר כתוצאה מהדקירה והזיהום במשולב, היא לא יכולה להתלונן על כך שהדבר היווה שיקול בגזירת העונש.
יחד עם זאת, השופט הסכים שהעונש שנגזר על הררי נמוך מדי וסוטה ממדיניות הענישה הראויה.
"אף אם היה זה המנוח שתקף את המשיב ויזם את האלימות בין השניים, אין להשלים עם בחירתו של המשיב לפתור את העימות שהתפתח ביניהם באמצעות שימוש בלהב הסכין. ברגע מר ונמהר גדע המשיב חייו של אדם צעיר וחרב עולמה של משפחת המנוח, אשר איבדה את היקר לה מכל", כתב השופט בפסק הדין.
לאחר שציין כי בדרך כלל ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם, השופט קיבל את ערעור המדינה באופן חלקי, והורה על הארכת עונש המאסר של הנאשם בשמונה חודשים נוספים, כך שבסך הכל הוא ירצה 56 חודשי מאסר.
השופטים חנן מלצר ודפנה ברק-ארז הסכימו עם פסק הדין.
- ב"כ המערערת: עו"ד אופיר טישלר
- ב"כ המשיב: עו"ד אלי כהן, עו"ד גדי זילברשלג, עו"ד חיה ציון
* עו"ד אלדד אוחיון עוסק במשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין