ההורים תבעו את בית החולים "קפלן" שבניהולה של שירותי בריאות כללית לאחר שילדו תאומים – האחד ללא רוח חיים והשני עם פיגור שכלי קשה. בית המשפט קיבל חלק מתביעתם.
בשנת 1999 הגיעה אישה בשבוע ה-31 להריונה לקופת חולים כללית והתלוננה על דימום קל ורטיבות. היא הופנתה בדחיפות למיון יולדות בבית החולים קפלן שברחובות, בחשד לירידת מים ולידה מוקדמת, אך שוחררה לאחר 11 ימי אשפוז כיוון שהצוות הרפואי שלל את הממצא.
רשלנות בלידה?
פני ל - עורך דין רשלנות רפואית
כעבור שבוע, האישה, שנשאה ברחמה תאומים, הגיעה שוב לבית חולים לאחר שהתלוננה על לחצים והתכווצויות בבטן. נערכו לה בדיקות שונות שנמצאו תקינות והיא שוחררה לביתה באותו יום.
עוד שבוע עבר והאישה הגיעה פעם נוספת לבית החולים. הפעם התוצאה הייתה הקשה ביותר – בבדיקות התגלה שלאחד העוברים אין דופק. בניתוח קיסרי שנערך למחרת יולדו התאומים, האחד חי והשני ללא רוח חיים.
התאום ששרד הוא כיום נער בן 15 שנים וחצי. למרבה הצער, הוא סובל מפיגור שכלי עמוק ועוד הפרעות רבות, ונזקק לסיעוד מלא ולהשגחה מתמדת.
ב-2006 ההורים הגישו בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים ושירותי בריאות כללית.
ההורים טענו, בין היתר, כי הטיפול באם והמעקב אחר מצבה ומצבם של התאומים לא התבצע על פי השיטות המקובלות במיילדות בסיכון.
בבסיס טענותיהם ניצבה ההנחה שהאם והתאומים סבלו מזיהום רחמי טרום-לידתי שנגרם כתוצאה מזליגה של מי השפיר, שאליה הצוות הרפואי לא התייחס כפי שהיה מצופה ממנו.
התובעים הוסיפו כי החל מהשבוע ה- 30 להריון, הסתמנה האטה בגדילת העוברים, שלא טופלה כראוי, ולה השפעה על האפשרות להתפתחות הזיהום שלא אובחן וגרם ללידה הטראגית.
הנתבעים טענו, בין היתר, כי האם קיבלה טיפול מסור ומקצועי ונעשו בה כל הבדיקות הדרושות על פי הפרקטיקה המקובלת.
יתרה מכך, נטען כי האם שוחררה מבית החולים רק לאחר שנשלל החשד לזיהום או ירידת מים. הנתבעים עמדו על כך שהמדדים שנבדקו אצל האם במהלך אשפוזיה מלמדים שלא מדובר במקרה של זיהום תוך רחמי אלא לכל היותר בדלקת.
לשיטתם, מצבו של הנער נובע מתסמונת גנטית הגורמת לפגיעה בהתפתחות, ואילו מותו של התאום לא היה נמנע ונגרם בעקבות תשניק עוברי שנגרם בעודו ברחם.
הבחין בין המקרים
השופט אריאל ואגו קבע כי הבדיקות הרלוונטיות והחשובות אכן בוצעו לתובעת, ובזמן, ובהיבט זה לא הוכח שהנתבעים התרשלו במילוי תפקידם. עם זאת, השופט קבע שהנתבעים התרשלו בכך שהאם שוחררה ללא ממצא כאשר בפועל ככל הנראה סבלה מירידת מים, או לפחות מדליפה משק מי השפיר של התאום המת.
מכאן ניגש השופט לשאלת הקשר הסיבתי והבחין בין שני המקרים. בנוגע לנער (התאום ששרד), השופט השתכנע שסביר להניח כי מדובר בתסמונת שמקורה בפגם גנטי.
אולם לגבי התאום שמת, השופט גרס שניתן לקבוע כי קיים קשר ישיר בין התרשלות בית-החולים לבין הנזק, כלומר בין ירידת המים למצוקה העוברית שהסתיימה במותו, באופן שמגבש הצדקה עקרונית להטלת אחריות נזיקית.
השופט הסביר שקיימת אפשרות סבירה, שאילו הייתה התובעת תחת השגחה רפואית קפדנית, ירידת המים הייתה מאותרת בעיתוי שהיה מאפשר את הצלת חיי העובר.
בסיכומו של דבר, בכל הקשור לנער, התביעה נדחתה. בנוגע למות אחיו התאום ברחם, השופט קיבל את התביעה וקבע שהנתבעים יפצו את התובעים ב-700,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.5% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובעים: עו"ד חיים זליכוב, עו"ד ענבל אטיאס
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב אבימור, עו"ד שרית בר-אור
* עו"ד ארן אמיר, שותף במשרד עורכי דין גוטמן-אמיר, עוסק ברשלנות רפואית בעיקר בתחום ההיריון והלידה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין