ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב 
לפסק הדין בעניין אמזלג נ' החברה העירונית לתרבות, ספורט ומרכזים קהילתיים באשדוד ואח'
בתי הדין לעבודה אינם נוהגים לשלול לחלוטין פיצויי פיטורים מעובד שסרח, מהטעם שהפיטורים עצמם הם עונש מספיק. אולם במקרה חריג זה, תמך בית הדין בהחלטת המעסיק לשלול לחלוטין פיצויי פיטורים מעובדת, שמעלה במשך שנים בכספיו.
מנהלנית במתנ"ס עוזיאל באשדוד פוטרה לאחר כ 12 שנות עבודה ונשללו ממנה פיצויי הפיטורים, בעקבות ממצאי ביקורת מעמיקה, שהעלו כי מעלה בכספי המתנ"ס, באמצעות שלשול כספים שהתקבלו במזומן לכיסה, תוך הפקת חשבוניות פיקטיביות וזיוף דו"חות כספיים במערכת.
בתביעה שהגישה נגד המתנ"ס, סגן ראש העיר ומנהל המתנ"ס לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, היא טענה בין היתר, כי פוטרה שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך הכפשת שמה ברבים.
לטענתה, פיטוריה הם ניסיון להשתיקה לאחר שחשפה כי מספר עובדים, ובהם מנהל המתנ"ס, מעלו בכספים. עוד טענה, כי פיטוריה נעשו מבלי שניתנה לה זכות שימוע מלאה ותוך הפרת חוזה ההעסקה שלה.
בתביעתה, דרשה העובדת לחזור לעבודה ולחילופין, לקבל פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטוריה שלא כדין, כמו גם פיצוי בגין עגמת נפש ועוד. בסך הכל, העמידה את תביעתה על 350 אלף שקל.
הנתבעים טענו, כי התובעת פוטרה כדין לאחר שנערכו חקירות ובדיקות מעמיקות בנושא, שהעלו חד-משמעית כי היא, כמי שהייתה האחראית היחידה על נושא הכספים במתנ"ס, ביצעה את המעילות. נטען, כי התובעת אינה 'חושפת שחיתויות' אלא מי שביצעה את השחיתות בעצמה.
עוד נטען, כי לתובעת ניתנו מספר הזדמנויות להציג את עמדתה, להפריך את החשדות והממצאים נגדה, אך היא לא עשתה כן, ולפיכך הוחלט לפטרה.
לא סתם מעילה אלא גניבה ממש
השופט יוחנן כהן דחה את התביעה כולה.
באשר לטענת ההתנכלות בשל חשיפת השחיתות נפסק, כי אין כל תימוכין לטענות התובעת בעניין זה, ונהפוך הוא, הוכח כי התובעת, שהייתה בעלת תפקיד מרכזי במתנ"ס, והאחראית הבלעדית לגביית הכספים ורישומם, היא זו שביצעה את המעילות.
נקבע, כי ההחלטה לפטר את התובעת לא נעשתה בשרירות לב, במשוא פנים או מתוך התנכלות, אלא הייתה עניינית וגובתה בראיות - הנתבעת לא מיהרה לפטר את התובעת, היא היססה לבצע פעולות חד-משמעיות, והחלה בבירורים מעמיקים, בהם מינוי רואה חשבון פנימי ולאחר מכן חיצוני. דוחותיהם של שני רואי החשבון הצביעו על מעורבותה של התובעת במעילות. רק לאחריהם, הוחלט על פיטורי התובעת, וזאת לאחר שזומנה למספר רב של בירורים, שבהם לא העלתה כל טענה כנגד הממצאים נגדה, אלא ניסתה לגלגל את האשמה על אחרים.
בהתאם, נדחתה טענת התובעת כי לא זומנה לשימוע, שכן לאורך כל הדרך נדרשה עמדתה, והיא הופיעה בפני הנתבעת ומנהליה מספר פעמים, בהיותה מיוצגת.
עוד נפסק, כי במקרה קיצוני זה, צדקה הנתבעת כששללה את פיצויי הפיטורים מהתובעת. נקבע, מדובר בעובדת שניצלה את האמון הרב שניתן בה, ובחרה לקחת כספי ציבור לכיסה, באופן שאינו 'סתם מעילה' אלא גניבה של ממש.
עו"ד שבתאי סיני ממשרד עו"ד סיני את חדידה מסביר שמדובר במקרה חריג, המעיד על חומרת המעשים של התובעת. "בדרך כלל", הוא אומר, "נוהגים בתי הדין לשלול פיצויים באופן חלקי בלבד, גם מעובדים שגנבו".
עו"ד מיכה דוד, העוסק בתחום העבודה, מוסיף, כי "אמירת בית הדין הינה חד-משמעית ונוקבת: ידעו מעתה כל עובד ועובדת השולחים ידיהם אל כספי המעסיק, כי שלילת פיצויים מוחלטת מרחפת מעל ראשיהם".
לנוכח ממצאים אלו נדחו יתר תביעותיה של התובעת, ולאור התנהלותה, ובכלל זה, התעקשותה לנהל את התביעה מבלי להוכיח טענותיה, ועינוי הדין שגרמה לנתבעים, הוחלט להטיל עליה הוצאות משמעותיות ביותר של 25 אלף שקל.
לפסק הדין בעניין אמזלג נ' החברה העירונית לתרבות, ספורט ומרכזים קהילתיים באשדוד ואח'
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.