רק כשהשותפות ניסו למכור את גן הילדים שבבעלותן התגלה לאחת מהן כי הגן פעל ללא אישור וממילא עמד להיסגר. באחרונה הוכרע הסכסוך העסקי בין השתיים, והשותפה שהסתירה את המידע המהותי תשלם לחברתה כ-143 אלף שקל.
סכסוך בין שתי שותפות שהפעילו גן ילדים באזור מסחרי בעיר נתניה הגיע לבית המשפט במסגרת תביעה שהגישה אחת מהן נגד חברתה לפיצוי של כ-915 אלף שקל בגין הטעייה. התובעת טענה כי השותפה שלה לא יידעה אותה שהגן פעל בנכס ללא היתר מהעירייה ושכבר התקבלו לגביו התראות רבות והוא עמד בפני סגירה.
לפי התובעת, בשנת 2012 הקימו היא והנתבעת חברה משותפת לניהול גן הילדים ובאותה הזדמנות היא העבירה לחברה הלוואת בעלים של 100 אלף שקל. חודשים ספורים לאחר מכן, יחסי השותפות עלו על שרטון והן החליטו למכור את הגן. רק אז התובעת גילתה, לטענתה, על ההתראות מהעירייה ואף קיבלה הזמנה לדיון בכתב אישום שהוגש נגד החברה ונגד בעל הנכס בשל השימוש הלא חוקי בו.
התובעת טענה כי האשמה מוטלת על כתפי הנתבעת, שמצאה את הנכס, יזמה את השכרתו והציגה לה מצג שווא כאילו הכל חוקי ויש לה את כל ההיתרים והאישור להפעלת הגן בנכס. בעדותה הובעת סיפרה כיצד הנתבעת הרגיעה אותה ואמרה לה שאין לה מה לדאוג בנושא.
התובעת טענה כי מאחר שהוטעתה יש לבטל את הסכם המייסדים של החברה ולהורות לנתבעת להחזיר לה את כל הכספים שהשקיע בגן בתוספת פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לה.
הנתבעת טענה כי לא הסתירה מהתובעת דבר, והאשימה אותה בכך שהפרה את הסכם המייסדים ברגע ששמעה על כתב האישום. מאותו רגע, לטענתה, התובעת הפסיקה להתייצב לעבודה, והתנערה מהתחייבויות החברה כלפי צדדים שלישיים.
לא סיפרה
אך השופטת גלית אוסי שרעבי העדיפה את גרסת התובעת. השופטת ציינה כי מלבד העובדה שעדות התובעת הייתה עקבית ומהימנה, הנתבעת עצמה הודתה כי לא פעלה בהתאם להמלצת עורך הדין שלה לבדוק, לפני החתימה על הסכם השכירות, האם יש היתר להפעיל בנכס גן ילדים.
עניין נוסף שהכריע את הכף לטובת התובעת הוא עברה של הנתבעת, שבעבר ניהלה כבר גן שנסגר מאותה סיבה בדיוק. עוד נקבע כי הנתבעת הייתה מודעת להתראות אך העלימה את המידע המהותי הזה מהתובעת.
"פועלה של הנתבעת לא נבע אלא מהחשש שידיעת התובעת על קיומה של ההתראה האמורה והעדר ההיתרים למבנה ולגן, יובילו לכך שהתובעת תבקש לסיים את הפעילות המשותפת של הצדדים מכוח ההסכם", כתבה השופטת.
השופטת קבעה שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב, ועל כן התובעת זכאית, כעקרון, לפיצויים שיעמידו אותה במצב בו הייתה אלמלא חתמה על הסכם המייסדים. אלא שבמקרה הזה השופטת פסקה לתובעת רק מחצית מהסכום משום משום שלעמדתה, התובעת הייתה צריכה לדרוש לראות את ההיתרים בעצמה במקום להסתמך על דברי הנתבעת.
בסופו של דבר, הנתבעת חויבה בתשלום של 142,970 שקל, סכום שכולל את החזר הלוואת הבעלים, יתרת החוב בחשבון החברה, עלות הציוד שנמכר ופיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לתובעת שנאלצה לעזוב את הגן בו השקיעה את מיטב זמנה וכספה.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ורדה רוזנטל
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין