מבוא
המאמר יחולק לשלושה חלקים. בחלק ראשון, נסקור את "השחקנים" בשלבי המו"מ לפשרה ולאחר מכן בשלב קיום הפשרה. בחלק השני, נסקור את העשה והלא תעשה של עורך הדין, הלכה למעשה. בחלק השלישי, נפנה לפסיקה.
"השחקנים" במו"מ ובגיבוש הפשרה
השחקנים המחליטים לפתוח במערכה, הם הצדדים המתדיינים, עצמם. כל צד מגיע טעון כלפי יריבו. כל צד מלא בחששות. כמה זמן ימשך ההליך? מי "ינצח"? מה יהא מחיר ה"הפסד"? כל צד מנסה להגדיר לעצמו מהו ניצחון ומהו הפסד. כל צד מגיע עם "תובנותיו" מסכסוכים או מאבקי כוח שהוא עצמו, או אחרים, היו צד להם. כל צד רוצה "לחנך" את הצד האחר, "ללמד את הצד האחר לקח". המתדיין המצוי מגיע עם שלל עצות, שאסף מניסיונו האישי או שאחרים אספו למענו במטרה לעזור לו להתעקש ולהביס את יריבו.
המתדיין המצוי מלא בחששות. הוא חושש מפני עלויות משפט כבדות, מפני התמשכות ההליך על פני שנים, או מאידך, מהציפייה כי ההליך יימשך שנים, תלוי באיזה צד הוא נמצא ,זה המעוניין בפתרון מהיר, או זה המעוניין להתיש את הצד שכנגד. מנעד הכוחות אותם אזכרנו רק בקצרה לעיל, ואחרים, נמצאים במודע או שלא במודע, בכל התדיינות משפטית ומהווים חלק הימנה. חלקם מחליף צד, תוך כדי ההתדיינות. חלקם משנה את צורתו ולובש צורה אחרת. כאשר עולה פשרה על הפרק, לעיתים, המתדיין "הולך לאיבוד" ומאבד את היכולת לאבחן מה רצוי ומה טוב לו. המתדיין מוצא את עצמו מנתח את מנעד האפשרויות שמולידה הפשרה, בהנחה שהוא מודע להם. לעיתים המתדיין עסוק בניתוח מה טוב לצד שכנגד, שלטעמו, בפעמים רבות ללא כל בסיס, רע לו, עצמו.
על כל אלה, "מנצחים" שני עורכי דין בדרך כלל, או יותר- כאשר מספר הצדדים רב. "המשחק" מסתבך כאשר תובע הופך נתבע שכנגד או נתבע הופך להיות נתבע על ידי נתבע אחר, בהליך של הודעת צד ג'. לעורכי הדין יש אינטרס לייצג בהצלחה ובכישרון את המתדיין שהוא לקוחם. הכול תוך כדי שהם מחויבים בשמירת כבוד הצד שכנגד, מכוח כללי האתיקה והוראות חוק לשכת עורכי הדין ומכוח דינים אחרים כגון: חוק השליחות, חוק הנאמנות וחיקוקים נוספים, תלוי במקרה ובנסיבות.
המלאכה של עורכי הדין בייצוג לקוח אינה פשוטה. כאשר עולה פשרה על הפרק, עורך הדין מצווה לנווט אותה לכיוון פשרה טובה ללקוחו, אם הדבר אפשרי. אם לא, מצווה עורך הדין להמשיך בהתדיינות. לצד כל אלה, עורך הדין עשוי למצוא עצמו, לוקח בחשבון אינטרסים שלו, כגון: האפשרות לגזור את שכר טרחתו מוקדם יותר, מאשר בתום המשפט וכדומה. ברי ששיקולים אלה, אינם צריכים לבוא לפני האינטרס של הלקוח המתדיין עצמו. עורך הדין אוחז בד"כ ייפוי כוח שלפי נוסחו המקובל, מסמיך אותו, גם להגיע לפשרה בעניין שמסר הלקוח לטיפולו.
על המתדיינים ו"המנצחים" - עורכי הדין, מנצח מעל, בית המשפט. לכל שופט, הגם שיש לו רצון עז להגיע לחקר האמת, יש את השאיפה, כאשר בתיק אזרחי עסקינן, והשלכות פסיקתו היא על הצדדים עצמם או מי מטעמם, לגבש את ההכרעה הצודקת על דרך הפשרה. בכך יופנה ויתועל הזמן השיפוטי לסכסוכים, שאין ברירה בידי מערכת המשפט אלא לפתור בעצמה.
הרצון של המערכת המשפטית לעודד פשרות יצר אף כללים מהותיים, המסייעים לגיבושן, כגון: הטלת חיסיון על חילופי דברים בין מתדיינים במהלך מו"מ לפשרה.
"... חיסיונם הראייתי של מסמכים או של הצהרות אשר הוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה. המטרה העיקרית העומדת מאחורי הגבלת קבילותם של מסמכים כאלו הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כותלי בית המשפט ... ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שוויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים" עא 172/89 סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה בע"מ, מז (1) 311.
מערכת המשפט רואה בהסכמי פשרה כבעלי ערך מאוד מהותי וחשוב שיש להגן עליו ובצדק רב וככלל, ימנעו בתי המשפט מבעל דין לחזור בו מהפשרה, לאחר שהגיע עם יריבו להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. אם לא כך יעשה, יהא בכך גם זילות של המתדיין האחר וגם זילות של מערכת המשפט, אשר נתנה את הגושפנקא להסכם הפשרה, בדמות פסק דין. רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 586.
הסכמים יש לכבד ופסקי דין שנתנו חותם שיפוטי להסכמי פשרה, ושיש להם תוקף כלפי כולי עלמא, קל וחומר. "החובה לקים את הסכם הפשרה ולכבדו חלה על שני הצדדים ועל אחת כמה וכמה על מי שטוען, בצדק, כי הסכם הפשרה וההחלטה של בית המשפט המחוזי שניתן לו תוקף של פסק דין, שרירים וקיימים" עא 511/78 יצחק מנחם דלהרוזה נ' לאה דלהרוזה (1979) , לג (1) 449.
"... עקב הצורך ביציבות יש לכבד הסכמי פשרה ולא לפגוע בסופיות פשרות, ולכן יבוטלו הסכמי פשרה מחמת טעות רק במצב שבו קיימים טעמים כבדי משקל במיוחד, באופן שהטעות חריגה בעוצמתה ובטיבה, המצדיקים את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל, וגילויה של הטעות משמיט את הבסיס תחת הסכם הפשרה כפי שנכרת". עא (ת"א) 29771-10-10 שטיינלינג נ' אלון מנדלסון (2011).
ניתן ללמוד מהאמור לעיל, כי על עורך הדין המייצג בעל דין בהסכם פשרה לוודא, כי לקוחו הבין היטב את ההסכם ואת השלכותיו, וזאת בכדי למנוע טענות עתידיות בנוגע לתוכנו, שכן בדרך כלל, בכל הקשור להסכמי פשרה, את הנעשה אין להשיב.
עשה ואל תעשה- עצות לעורך הדין:
1. כאשר עולה אפשרות של סיום הסכסוך, בדרך הפשרה, אם מיוזמת עורך הדין המייצג, אם מיוזמת הצד שכנגד, וקל וחומר אם מיוזמת בית המשפט, חובה על עורך הדין ליידע על כך את לקוחו. היו מקרים בהם לקוחות שלא היו שבעי רצון מפסק דין שניתן בעניינם, באו בטענות כלפי עורכי דינם, על שלא גילו להם כי עלתה אפשרות של פשרה על הפרק, טרם ניתנו פסקי הדין בעניינם.
2. חובה על עורך הדין לדון עם לקוחו במכלול היבטי הפשרה שעל הפרק ואף לקדם פשרה שכזו, כאשר היא מיטיבה עם לקוחו. אין להסכים לפשרה בשם לקוח, שלא על דעתו המלאה של הלקוח.
3. סבלנות. על עורך הדין להתאזר בסבלנות ובאורך רוח בהסבירו ללקוחו את היתרונות, החסרונות והתוצאות של הסכם הפשרה המתגבש, זמן מספיק לפני חתימתו. הלקוח הפקיד בידי עורך הדין עניין אשר חשוב לו, והוא מצפה בצדק רב, כי סיומו בדרך הפשרה יעשה בהסכמתו ובהבנתו המלאים.
4. לעיתים הלקוח הטעון, הכעוס, העקשן, אינו בשל לפשרה. אין לאכוף עליו את הפשרה כל עוד הוא לא מסכים לה הסכמה מלאה ומדעת.
5. לעיתים דווקא הצעת פשרה העולה על הפרק, יוצרת מתחים וחילוקי דעות קשים בין הלקוח ובין עורך דינו. אסור בתכלית האיסור כי עורך הדין יסכים או יתנגד לפשרה שלא על דעתו המלאה של לקוחו. באם מערכת יחסי עורך הדין עם לקוחו, נקלעה לקשיים המאפילים על יכולת עורך הדין להמשיך בייצוג, כגון: אם עורך הדין סבור כי סירוב לקוחו לקבל פשרה או לחלופין להסכים לה, הוא מעשה שלא יעשה, או לחלופין, הלקוח המתדיין חושב כך, מצווה עורך הדין לשקול סיום ייצוג על כל הנלווה לכך, בצורה סדורה.
6. מהפן הראייתי, אם לקוח מסכים לפשרה, רצוי שעורך הדין יחתים אותו על הסכם הפשרה לראיה שהסכים לו. בכך תמנענה טענות מצד הלקוח כי לא הבין על מה חתם או כי לא הסכים לפשרה שנחתמה בידי בא כוחו. "ככלל, חזקה היא שאדם מבין על מה הינו חותם אלא אם כן התבררו נסיבות יוצאות דופן לחתימתו, בין שאינו מבין את השפה ובין שאולץ לחתום" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113 (1965); ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304, 310" תא (ת"א) 1802-08 לזר יצחק נ' אברהם כהן. אם הלקוח דוחה פשרה, מצווה עורך הדין לתעד את סירוב לקוחו בכתובים.
7. כאשר הסכם הפשרה משליך על שכר הטרחה שעל הלקוח לשלם לעורך הדין, מצווה עורך הדין להסדיר עם לקוחו את נושא שכר הטרחה, לפני חתימת הסכם הפשרה. באם עורך הדין מקבל כספים עבור הלקוח, במסגרת ביצוע הסכם הפשרה, והוא חושש כי לקוחו לא ישלם לו את שכר טרחתו, מצווה עורך הדין להחתים את לקוחו על סעיף ברור בהסכם שכר הטרחה המאפשר לו לקזז את שכרו מכספים שיקבל עבור אותו לקוח. במידה ולא יעשה כן, תישלל מעורך הדין הזכות לקזז את שכרו מתקבולים שהוא מקבל עבור הלקוח. 541/63 רכס ואח' נגד הרצברג פ"ד יח (2) 120 וכן ראה ע"א (חיפה) 4673/98, 4572/98 איז'ק נ' עו"ד גושן דינים מחוזי לב (5) 619. תא (פ"ת) 1440/01 מזרחי שלמה נ' עו"ד עמנואל שופמן (2002).
8. לשון הסכם הפשרה צריך שתהייה ברורה. זאת כדי למנוע מחלוקות בקיומו, העשויות לעורר את הסכסוך מחדש ואף לעיתים להעצימו בהשוואה למצב שהיה טרם נחתם הסכם הפשרה.
9. הסכם פשרה צריך להכיל סנקציות המרתיעות מפני הפרתו ואף הן צריכות להיות ברורות. להמחשה: אם נתבעו 100 שקלים והוסכם על פשרה של 30 שקלים, על התובע לדאוג לסנקציה שתקבע כי הנתבע ישלם 70 שקלים במקרה של הפרת ההסכם.
10. על עורך הדין להסדיר עם לקוחו, האם הוא מעוניין כי עורך הדין יטפל גם באכיפת הסכם הפשרה במידה והוא יופר, ומה יהא שכר טרחתו בגין טיפול בהפרה.
11. כאשר הסכם הפשרה דורש מהלקוח לבצע מהלכים כאלה או אחרים, על עורך הדין להסבירם היטב ללקוח וללוות אותו בביצוע אותם מהלכים, תוך הגדרת מימד הזמן לביצועם על מנת למנוע את הפרת הסכם הפשרה, על ידי הלקוח עצמו.
12. לעיתים הצד שכנגד מפר את הסכם הפשרה. על עורך הדין לוודא לפני חתימת הסכם הפשרה כי לא הרע את מצב לקוחו בהשוואה למצבו לולא נחתם ההסכם. סנקציות הולמות כלפי המפר הם פתרון טוב לבעיה האמורה.
13. עורך הדין צריך לצפות כי יתכן שדווקא לקוחו יהיה זה שיפר את הסכם הפשרה. באם ימשיך עורך הדין לייצג את לקוחו, ראוי שיבהיר ללקוחו את תוצאות ההפרה של הסכם הפשרה.
14. אם הסכם הפשרה נועד לסיים את כל המחלוקות בין הצדדים המתדיינים חובה על עורך הדין לעגן זאת בהסכם הפשרה. חשוב שהן הלקוח והן עורך הדין יפרסו זה בפני זה, את מלוא התמונה הידועה לכל אחד מהם בהקשר זה. על עורך הדין להבהיר ללקוחו את משמעות סיום הסכסוך שיש לו עם יריבו. על הלקוח לספר לעורך הדין את מכלול ההיבטים העובדתיים, של סיום הסכסוך מבחינתו הוא. אם לדוגמא הלקוח רוצה לשמור על זכותו לתבוע את האחר בעניין אחר, או בעניין הקשור בתיק המסתיים בפשרה ראוי שיבהיר זאת לעורך דינו, אשר ימצא את הניסוח ההולם גם בהקשר זה, להסדר הפשרה.
15. בתביעות נזיקין חשוב להבהיר ללקוח, כי אם נפגע בתאונה או ניזוק במקרה רשלנות רפואית וכדומה, ומוצעת ללקוח פשרה, הרי שאם לא יסייג את הפשרה במפורש, לא יוכל לתבוע את הגורם האחראי לפגיעה ו/או הנזק, במקרה של החמרה של הנזק ו/או הפגיעה בעתיד, בגין אותו מקרה.
16. בתביעות נזיקין, במקרה בו הלקוח נפגע ממעשה ו/או מחדל שהיו בו מספר מעוולים, ובדעתו להתפשר עם חלק מהם ולשמור על זכותו לתבוע את האחרים, חובה עליו לציין בהסכם הפשרה, שהוא שומר על זכותו לתבוע אחרים על נזקיו בגין האירוע בעטיו ניזוק, אחרת, יהא מנוע מלעשות כן. נושא זה מוסדר בהוראות סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). עא 132/86 אורנה ג'ורי נ' מדינת ישראל (1988) , מב (1) 555.
מקרה שנדון בפסיקה
ת"א 15218-08 לוי נ. ג'יניאו שלום י-ם 23.10.2012- הנתבע, עורך-דין במקצועו, ייצג את התובע- מאבטח, בתביעה שהגיש בשמו נגד מעבידו- חברת מודיעין אזרחי, אשר הסתיימה בהסדר פשרה שאושר בפסק-דין. טענת התובע היתה, שלא הסכים לסיום התביעה בפשרה ואף התנגד לכך. מכאן תביעתו נגד הנתבע לפיצוי כספי בסך של 58,696 ש"ח. התביעה נדחתה.
הבעיה הייתה, שעורך הדין לא החתים את לקוחו על הסדר הפשרה. הראיות אודות מידת הסכמתו של לקוחו להסדר הפשרה לא היו חד משמעיות. משכך נזקק בית המשפט לנתח את הראיות ולהסיק שהלקוח ידע על הסכם הפשרה והסכים לו. כך למשל הלקוח טען, כי עורך הדין הסתיר הימנו את סיום התיק בפשרה.
בית המשפט דחה את הטענה לאחר שעורך הדין הציג לו מייל ששלח ללקוח, בו ציין כי סיים את התיק שמסר לטיפולו. עורך הדין הציג במהלך המשפט הקלטות של שתי שיחות עם לקוחו- התובע, בהן הוא מסדיר עימו כיצד להעביר לו את הסכם הפשרה בפקס. שיחות אלה חיזקו את טענת עורך הדין הנתבע כי הלקוח התובע, הסכים לפשרה. בהקשר זה, עורך הדין הנתבע לא יצא שמח וטוב לב שכן הוא זכה לביקורת עדינה של בית המשפט אשר כתב: "בסיכומי טענותיו העיר הנתבע בעדינות על התנהלות זו של התובע, שהקליט בחשאי אותו, את בא-כוחו, משל היה אדם לא ישר שעשוי להתכחש לדברים שאמר. אכן יש מקום לאותה הערה על התנהלות זו של התובע, אשר בלשון עדינה ראוי לומר כי אינה נאה; התנהלות אשר למרבה הצער פשתה והפכה לנפוצה".
הסיבה העיקרית לכך שבית המשפט דחה את התביעה כנגד עורך הדין היא שהלקוח לא הוכיח, כי לולא הסכם הפשרה היה מקבל סכום גבוה מזה שקיבל לפי הסכם הפשרה, לו ניתן היה פסק דין בתביעתו.
בית המשפט קבע בין היתר כי: "עם זאת, לאור ייפוי הכוח שעליו חתם התובע, לא חלה כל חובה על הנתבע לעשות כן. לא רק שלא חלה עליו כל חובה, אלא שהתובע הסמיך את הנתבע באופן ברור ומפורש בין השאר גם להתפשר בשמו לפי שיקול דעתו של הנתבע. כאמור לעיל, כך נאמר בפסקה 7 בייפוי-הכוח שעל-פיו ייפה התובע את הנתבע לייצגו בתביעה בבית הדין...".
סיכום
טוב יעשה עורך הדין, אם יפעל בהתאם לעצות אותן מנינו לעיל במאמרנו, שכמובן אינן מובאות ברשימה סגורה וכל המרבה (לא יותר מדי), הרי זה משובח. עורך הדין והלקוח צריכים להעמיד לנגד עיניהם את העיקר- להגיע להבנה עמוקה ומלאה של הסכם הפשרה. אם וכאשר עולה פשרה על הפרק, הן הלקוח והן עורך הדין חייבים להבין את הסדר הפשרה המתגבש, השלכותיו, חסרונותיו ויתרונותיו וכיצד לפעול באם יופר.
לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:
עא 172/89 סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה בע"מ, מז (1) 311 .
רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 586
תא (ת"א) 1802-08 לזר יצחק נ' אברהם כהן.
תא (פ"ת) 1440/01 מזרחי שלמה נ' עו"ד עמנואל שופמן (2002).
* הכותב הינו עו"ד המתמקד בתביעות רשלנות מקצועית ובתחום המשפט האזרחי- מסחרי ועוסק בעריכת דין מאז 1990.
**כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי . המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין