פתח דבר

במשך עשרות שנים שרר מצב דיכוטומי בו ערבוביה לא רצויה בין הרשות השופטת והרשות המבצעת, תוך הפרת עקרון הפרדת הרשויות, הצמיחה תפקיד דואלי של רשם בית המשפט שהוא גם רשם ההוצאה לפועל (להלן ייקרא: "הרשם הדואלי").

לעיתים הדברים הגיעו לידי אבסורד לפיו אותו גורם שנתן פסק דין (אם במתן פס"ד בהעדר הגשת כתב הגנה או כתוצאה מדחיית בקשת רשות להתגונן) ב"כובע" של הרשות השופטת, אחראי לאחר מכן, ב"כובע" הרשות המבצעת, להוציא לפועל את אותו פסק דין שנתן.

כל מי שכיהן כרשם[3] ודאי זוכר את הקושי ואולי גם את המבוכה הכרוכים בהסברת תפקידו בבית המשפט לסביבתו המתעניינת. עבור מי שאינו מצוי בנעשה בין כתלי בית המשפט עשוי תפקיד הרשם להישמע ולהצטייר כתפקיד טכני ואפור שמשלב רישום כזה או אחר, ואילו אצל מי שנזדמן לו להתדיין לפני רשם נוצר הרושם שהרשם הינו שופט לכל דבר[4]. יהיה אשר יהיה בר-שיחו של הרשם, כמעט תמיד נדרש הרשם בשיחת הסברה טיפוסית כזו למתוח קווי דמיון ושוני בין רשם לבין שופט וכמעט תמיד נדרש הרשם גם למענה על שאלת קידומו למעמד "שופט של ממש".

מלאכת הסברה זו אינה פשוטה ולא פעם יקשה לפזר את תחושת העמימות שנותרת לגבי מעמד הרשם ולגבי מהות עבודתו. והנה, אותו רשם, שסביבתו לא תמיד הבינה עד הסוף את תפקידו בבית המשפט כרשם, נתמנה לאחרונה לכהונה של "רשם בכיר", אשר לגמרי לא ברור מה תפקידו, סמכויותיו ו"מרחב פעילותו" בבית המשפט.

במאמרנו זה ננסה לסייע בהבנת התיקון לחוק ונציג את מושג הרשם הבכיר: את הרקע שקדם להולדתו; את דרך מינויו; את מעמדו; את סמכויותיו; את דין הערעור על החלטותיו, את ה"לקונות" שהותיר התיקון לחוק בתי המשפט ולחוק ההוצל"פ מבלי שתוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, ועוד. בסוף דברינו נחווה דעתנו לגבי אופן שילובו הראוי של הרשם הבכיר במערך הגורמים השיפוטיים בכדי להביא לתועלת המצרפית האופטימאלית למערכת בתי המשפט בכלל ולציבור המתדיינים בפרט.

הקדמה

חשיבות הפרדת הרשויות

התיאוריה של הפרדת הרשויות היא רעיון המלווה אותנו מסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה- 18. המניעים שהנחו את ג'ון לוק[5] ואת שרל מונטסקייה[6] בגיבוש תפיסה זו היו השאיפה למנוע ריכוז כוח בידי גורם אחד והמחשבה שפיצול הכוח בין גופים אחדים ימנע את ניצולו לרעה, על ידי יצירת מערכת יחסים של איזון ובלימה הדדיים בין גופי השלטון.

תורת הפרדת הרשויות במשמעותה הקלאסית חותרת לכך שסמכויות השלטון נחלקות בין שלוש רשויות מדינתיות שונות שממונות על החקיקה, על הביצוע ועל השפיטה.

לאמיתו של דבר, עוד הרבה לפני ג'ון לוק ושרל מונטסקייה ניתן ללמוד על "עקרון הפרדת הרשויות" במשפט העברי.[7]

בישראל של המאה ה-21 אין הפרדה מוחלטת בין הרשות השופטת, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת[8]- אלא קיימים גשרים רבים בין רשות אחת לשנייה, תוך יצירת בלמים ואיזונים ביניהם. התפקיד העיקרי של הכנסת הוא חקיקת נורמות ראשיות = חוקים, הרשות השופטת מכריעה בסכסוכים בין צדדים לסכסוך ספציפי וקובעת נורמות אגב כך והרשות המבצעת ממונה על ביצוע חוקים ופסקי דין.

משכך, ברור שקיום מערך ההוצאה לפועל במסגרת האורגנית של הרשות השופטת היתה אנומליה נורמטיבית רבת שנים שפגעה בעקרון הפרדת הרשויות.

מהלכי הנהלת בתי המשפט

הנהלת בתי המשפט הייתה מעוניינת לשים סוף לאנומליה התחיקתית דלעיל, וביחד עם משרד המשפטים וכן עם הנהלת מערכת ההוצאה לפועל, הגתה את רעיון ההפרדה של מערכת ההוצאה לפועל מהרשות השופטת ובמסגרתו את קביעת הגבול הברור בין תפקיד וסמכויות רשמי בתי המשפט לבין תפקיד וסמכויות רשמי ההוצאה לפועל.

על שולחנה של הנהלת בתי המשפט הונחה מטלה קשה להחליט מי מהרשמים "הדואליים" ינותק מהרשות השופטת ויעבור לשמש כרשם ההוצל"פ בלבד (כלומר כחלק מהרשות המבצעת), ומי יישאר בביהמ"ש בלבד ויתנתק ממערכת ההוצל"פ. הצורך ב"סלקציה" זו נבע מן המציאות שבה הרשמים שכיהנו ערב ההפרדה, השתייכו בו זמנית לשתי המערכות בעוד התקנים של הרשמים היו "שייכים" לשתי המערכות. קושי גם נבע מהוראות סעיף 3(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 שהיו אז בתוקף ושלפיהן: "שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, ימנה, מבין רשמי בית משפט השלום, רשמי הוצאה לפועל; מי שמונה לרשם הוצאה לפועל יכהן, בתקופת המינוי, בתפקיד זה בלבד".

יצוין, כי לא נקבעו בחוק ההוצל"פ או בכל חיקוק אחר קריטריונים ואמות מידה לפיהם צפויה אותה סלקציה להתבצע וגם לא נקבע מהו אורכה של אותה "תקופת מינוי", דבר שהפך את מלאכת הסלקציה לקשה ביותר.

רוב הרשמים הדואליים, אם כי לא כולם, העדיפו את חיק הרשות השופטת, הנחשבת יוקרתית ומאתגרת יותר, מה גם שתפקיד רשם ההוצל"פ הפך לכאורה, עם הפרדת המערכות, לתפקיד מינהלי וביצועי בעיקרו יותר מבעבר (רשם ההוצל"פ משתייך כיום לרשות המבצעת, הגם שנותרו בידו מספר סמכויות שיפוטיות כבעבר).

בצעד יצירתי וחדשני, הנהלת בתי המשפט קידמה והצליחה להעביר שני תיקוני חקיקה חשובים ומשלימים. הצעד נועד, בו בזמן, לחלץ את הנהלת בתי המשפט מהצורך לבצע "סלקציה" כאמור ומצד שני לתגבר את הרשות השופטת בכוח מקצועי איכותי עם סמכויות שיפוט שיביא להקלה בעומס המוטל על השופטים, וללא צורך בתקציבים חדשים.

פרק II - השינוי הנורמטיבי ותוצאותיו

תיקוני חקיקה

בכדי לתקן את העיוות רב השנים, חוק בתי המשפט עבר תיקון מקיף (תיקון מס' 62)[9] שיצר מעמד חדש של "רשם בכיר"[10], שהינו בעל סמכויות שיפוט מלאות בתביעות כספיות עד 50,000 ש"ח.

במקביל תוקן גם חוק ההוצל"פ (תיקון מס' 33)[11], בו נקבע בהוראת המעבר שבסעיף 9 שכל הרשמים הדואליים הוותיקים (שמונו כרשמים לפני יום 16.5.09) ישמשו החל מיום 1.3.12 כרשמי בית המשפט בלבד ויופרדו ממערכת ההוצל"פ[12] .

מעניין לציין כי השם "רשם בכיר" נולד בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת שדנה בהצעת החוק[13]. בהצעת החוק הוצע להסמיך כל רשם מכהן לדון בתובענה אזרחית בסכום של עד 50,000 ש"ח. בעקבות התנגדותו של יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ דוד רותם, שהוא גם חבר בוועדה למינוי שופטים[14], להקניה גורפת כזו של סמכות שיפוט ללא הליך בדיקה ומינוי מקדים של הוועדה למינוי שופטים, התקבל לבסוף נוסח החוק העושה שימוש בשם "רשם בכיר" והמתנה את הקניית סמכות השיפוט הנ"ל בהליך מינוי מיוחד, כמפורט להלן[15].

מינוי הרשם הבכיר

לאחר קבלת הסתייגות יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, נקבע שרשם בכיר הינו תפקיד שמחייב מינוי מיוחד של שר המשפטים, לאחר בחירה של הוועדה למינוי שופטים[16]. החוק לא קבע את הפרוצדורה שצריך לעבור רשם רגיל שמעוניין להתמנות לרשם בכיר.

הנהלת בתי המשפט גיבשה ביחד עם הוועדה למינוי שופטים מנגנון מיוחד הקובע את הפרוצדורה שבה רשמים רגילים מכהנים יגישו מועמדות לכהונת רשם בכיר.

הרשמים מילאו טופס מועמדות מיוחד ובמקביל נמסרו חוות דעת של שלושה גורמים מרכזיים בלבד לגבי כל מועמד: של נשיא ביהמ"ש בו מכהן הרשם, של ערכאת הערעור על אותו רשם ושל לשכת עוה"ד במחוז הרלוונטי.

רוב רשמי בתי משפט השלום, שכיהנו עובר להפרדת הרשות השופטת ממערכת ההוצל"פ כרשמים דואליים ונותרו במצוות החוק, כאמור לעיל, ברשות השופטת, הגישו מועמדות לכהונת רשם בכיר, ורוב גדול מקרב המועמדים נבחר ע"י הוועדה למינוי שופטים ומונה לכהונת רשם בכיר ע"י שר המשפטים בטקס מינוי מיוחד בבית הנשיא.

המינויים הראשונים של הרשמים הבכירים המכהנים כיום ככאלה נעשו ביום 23.1.12. מאז אותם מינויים ראשונים מונו רשמים בכירים נוספים, חלקם מקרב רשמי ההוצאה לפועל. התרשמותנו ממצב הדברים בשטח היא, שמסלול הקידום ("האופק השיפוטי") עבור רשמי ההוצל"פ המכהנים כיום הינו התמנותם לכהונת רשם בכיר, הגם, שכמובן, אין מניעה שרשם ההוצל"פ יגיש מועמדות ישירות לכהונת שופט.

על-פי נתונים שביקשנו וקיבלנו מהנהלת בתי המשפט, כוח האדם של הרשמים שמצוי היום במסגרת מערכת המשפט מתחלק כדלקמן (בכחול - רשמים בכירים. באדום - רשמים רגילים):

יש לציין כי, כפי שהובהר לנו ע"י הנהלת בתי המשפט, לחלק מן הרשמים הרגילים ישנה הסמכה לכהן גם כרשמי בתי המשפט לענייני משפחה, כך שהדעת נותנת שחלק מן הרשמים הרגילים במחוזות השונים מכהנים בפועל כרשמים בבתי המשפט לענייני משפחה.

חלוקת תיקני רשמים רגילים מול בכירים איננה זהה בכל המחוזות ויש פער משמעותי בין מחוז למחוז, כפי שניתן לראות בטבלה שלהלן:

דוגמא לפער ניתן לראות בהשוואה בין מחוז חיפה עם רוב של רשמים רגילים למחוז המרכז בו יש מספר רב יותר של תקנים לתפקידי רשם בכיר.

ניתן להמחיש את הנתונים הנ"ל בתרשים שלהלן:

על פי החוק גם מי שאינו מכהן כרשם רגיל יכול להגיש מועמדות להתמנות כרשם בכיר בבית משפט השלום. בוועדה האחרונה למינוי שופטים מונתה עורכת-דין לתפקיד רשמת בכירה.

נראה כי כוונת הנהלת בתי המשפט היא לקלוט מעתה רשמים בכירים בלבד לרשות השופטת, ולא למנות רשמים רגילים חדשים.

הגבלת מספר הרשמים הבכירים

בתיקון לחוק בתי המשפט[17], הוגבל מינוי מספר הרשמים הבכירים- עד 20% "ממספר התקנים של שופטים המכהנים בבתי משפט השלום".

הכוונה הינה כנראה, למנוע מצב שבו משיקולים תקציביים ואחרים, המערכת תעדיף בכל מקרה למנות רשם בכיר, ולא שופט.

לנו נראה, כי יש היגיון וטעם לא מבוטלים בכך שאדם ימונה תחילה לתפקיד שיפוטי ראשוני/זוטר כרשם בכיר, ורק לאחר שיצבור ניסיון וביטחון ימונה לתפקיד שופט, מה גם שהמערכת תוכל להתרשם מעבודתו ומזגו השיפוטי לפני שיקודם[18] .

מעמד הרשם הבכיר

החוק השווה, בהרבה עניינים, את מעמדו של רשם בכיר למעמד שופט. סעיף 84א(א)(2) לחוק בתי המשפט[19] קובע כך: "לעניין הוראות סעיפים 5 עד 7, 9, 11 עד 14 לחוק יסוד: השפיטה, והוראות סעיפים 5, 7א, 11, 12, 14, 15, 16א עד 24 ו-46, לחוק יראו רשם בכיר כאילו היה שופט".

יצוין כי סעיף 13 לחוק בתי המשפט, שעניינו "יציאה לקצבה" (בגיל 70 או בתנאי הסעיף), לא הוחל בחוק על רשם בכיר. שאלה היא, האם אין סתירה בין החלת סעיף 7 לחוק יסוד: השפיטה, שכן מוחל על רשם בכיר ושמדבר גם על סיום כהונה ביציאה לקצבה, לבין אי-החלת סעיף 13 לחוק בתי המשפט, העוסק כאמור ביציאה לקצבה.

נראה שמצב זה נובע מהאנומליה התחיקתית שנוצרה כתוצאה מהעברת ה"שופטים החדשים"[20] לתוכניות פנסיה צוברות במקום פנסיה תקציבית ממנה נהנים ה"שופטים הותיקים".

אנומליה זו גורמת לכך שזכות היציאה לקצבה כעבור 15 שנות כהונה בבית משפט השלום ללא קידום היא תאורטית בלבד[21].

• סעיף 14 לחוק בתי המשפט- עניינו "סיום כהונה לפי החלטת הועדה".
• סעיף 15 לחוק בתי המשפט- עניינו "סמכות שופט לסיים דיון" .
• סעיף 16א עד 21 לחוק בתי המשפט- עניינם "אתיקה ושיפוט משמעתי".
• סעיף 22 לחוק בתי המשפט- עניינו "פרסום ברשומות" (מינוי וגמר כהונה).
• סעיף 23 לחוק בתי המשפט- עניינו "שיפוט פלילי"
• סעיף 24 לחוק בתי המשפט- עניינו "שופט שהוא צד בהליך אזרחי".
• סעיף 46 לחוק בתי המשפט- עניינו "ישיבת שופט מחוץ למקום מינויו".

סמכויות הרשם הבכיר

ראשית, יש להדגיש שלרשם בכיר נתונות כל הסמכויות הנתונות לרשם רגיל[22].

בנוסף לכך, לרשם בכיר "סמכות לדון בתובענות אזרחיות מסוימות"[23].

רשם בכיר מוסמך "לדון ולהחליט בתובענה אזרחית שסכום התובענה או שווי הנושא במועד הגשת התובענה אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים", להוציא תביעות מסוימות שפורטו בסעיף 85א(ב) (תביעות לפיצוי בגין נזקי גוף, תביעות ייצוגיות ותביעות בענייני משפחה).

סמכויות חדשות נוספות שהוענקו לרשם בכיר: סעיף 90 לחוק בתי המשפט תוקן (בתיקון 62 הנ"ל), כך שמספר עניינים שרשם רגיל היה מוסמך לדון בהם ערב התיקון, יוחדו לאחר התיקון לרשם בכיר בלבד. הכוונה לעניינים המפורטים בסעיפים קטנים 6+9+10 שבסעיף 90 הנ"ל, סעיפים קטנים שעניינם במינוי אפוטרופוסים לדין, בבקשות דחופות לשמיעת תובענה/ערעור/הליך אחר, ובמינוי מומחים שונים כמפורט בסעיף קטן 10.

יצוין כי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986, המסמיכות גם רשם (רגיל) למנות מומחים בתביעות פלת"ד, לא תוקנו בעקבות התיקון הנ"ל של סעיף 90 לחוק בתי המשפט, ומתעוררת לכאורה שאלה האם, כיום ולאור לשון סעיף 90(10) לחוק בתי המשפט, מוסמך גם רשם רגיל לפי אותן תקנות למנות מומחים. למיטב ידיעתנו, שאלה זו לא התעוררה עדיין בפרקטיקה.

עוד יצוין, כי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 אין כל אזכור של המושג "רשם בכיר" ואין כל התייחסות לסמכויותיו ולמעמדו. תקנות אלו מתייחסות רק לרשם (רגיל) ולשופט (ביהמ"ש). בתחילת שנת 2012 נעשתה פנייה של מספר רשמים להנהלת בתי המשפט, בהצעה לבחינת הצורך להכניס תיקון מתאים לתקנות אלו. עד היום לא בוצע תיקון כזה.

אי ביצוע תיקון מקביל בתקנות סדר הדין האזרחי יוצר קושי ממשי. כך למשל, לא ברור האם רשם בכיר יכול לדון בבקשת רשות להתגונן כתביעה גופה לפי תקנה 212 לתקסד"א.

סמכויות רבות ייוחדו בתקסד"א לשופט בלבד (להבדיל מרשם רגיל), כגון סמכות לדחייה על הסף של תביעה (להבדיל ממחיקתה על הסף)[24] .

שאלה זו הועלתה בעניין מליחי[25] ונפסק כי רשם בכיר מוסמך לדון בכל בקשה וסעד בהם שופט מוסמך לדון לפי תקסד"א, ובלבד שהם במסגרת תביעה כספית עד 50,000 ש"ח בה מוסמך רשם בכיר לדון עפ"י חוק בתי המשפט, וכדברי כב' השופטת פלאוט:

"אשר לשאלת סמכותו של רשם בכיר לדון וליתן החלטה בבקשה לדחייה על הסף מחוסר סמכות - על פי סע' 85א(א) לחוק בתי המשפט : "רשם בכיר רשאי לדון ולהחליט בתובענה אזרחית שסכום התובענה או שווי הנושא במועד הגשת התובענה אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שיערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין".

על פי הגיונם של דברים, אם מוסמך רשם בכיר לדון בתביעה בסכום של עד 50,000 ש"ח, מוסמך הוא לדון בדחיית תביעה זו מהעדר סמכות, והוראת חוק זו גוברת על תקנה 101 לתקנותסדריהדין, הקובעת כי הסמכות לדחות תביעה מהעדר סמכות נתונה רק לשופט או לרשם שהוא שופט."

ערעור על החלטות רשם בכיר

תיקון מס' 62 לחוק בתי המשפט הוסיף סעיף חדש, סעיף 96(א1), שזו לשונו:

"החלטה אחרת של רשם בכיר, דינה, לעניין ערעור, כדין החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש רשם בכיר".

לגבי "פסק דין" (להבדיל מ"החלטה אחרת") הרי שגם פסק דין של רשם רגיל דינו כדין פס"ד של ביהמ"ש בו משמש הרשם הרגיל כרשם בהתאם לסעיף 96(א) לחוק בתי המשפט.

בעניין א.ד.[26] התעוררה השאלה, האם לצורך ערעור, "החלטה אחרת" שבמובן סעיף 96(א1) היא כל החלטה אחרת שנותן רשם בכיר (גם אם באותה החלטה אחרת הוא מפעיל סמכות של רשם רגיל), או שמא מדובר רק במצב בו הרשם הבכיר מפעיל סמכות ייחודית שלו כרשם בכיר (סמכות שלא מוקנית לרשם רגיל). בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי כל החלטה אחרת שנותן רשם בכיר, תהיה אשר תהיה הסמכות אותה הוא הפעיל לצורך מתן ההחלטה, הינה בגדר "החלטה אחרת". יוצא אפוא, כי בכל מקרה ערכאת הערעור על כל ההחלטות ופסה"ד הניתנים ע"י רשם בכיר היא בית המשפט המחוזי[27].

יצוין כי ב"נט-המשפט", בהחלטות בפתקית (להבדיל מהחלטות במסמך) של רשם בכיר, לא נרשם כי ההחלטות ניתנות ע"י "רשם בכיר" אלא נרשם כי הן ניתנות ע"י "רשם", והדבר יוצר קושי בכל הנוגע למיהות ערכאת הערעור המוסמכת לדון בערעורים על החלטות כאלו, כגון בעניין בן צור[28] ובעניין עבו[29].

פנייה בנושא זה שנעשתה לגורמי המחשוב נענתה בכך, כי הבעיה מוכרת וצפויה לקבל מענה בעתיד ("הועברה לוועדת השו"שים"). לדעתנו, ראוי שהנהלת בתי המשפט תיתן דעתה לצורך בתיקון מהיר של תקלה מחשבית-טכנית זו.

יש לציין, כי מתוך החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בעניין שלוש[30] ניתן להסיק כי צובתיהמשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט-2009 חל גם על החלטות הניתנות על ידי רשם בכיר, וכדברי כב' השופט קיסרי:

"בקשת רשות ערעור, לפי סעיף 96(א1) לחוקבתיהמשפטנוסחמשולב תשמ"ד-1984, על החלטת הרשם הבכיר של בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשם נ' זיתוני) מיום 11.6.12 בת"א 20782-05-12 (בקשה מס' 2) שלפיה הוארך המועד להפקדת ערובה כתנאי לתוקפו של צו עיקול שניתן ביום 10.5.12.

עיינתי בבקשה והחלטתי לדחותה.

סעיף 1(2) של צובתיהמשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט-2009 ("הצו") קובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה שהיא "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק...".

החלטת הרשם, שכנגדה מכוונת בקשת הרשות לערער, אמנם איננה החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק כי אם בקשה להארכת מועד שנקבע על ידי הרשם הבכיר, אולם על דרך קל וחומר ניתן לקבוע כי כשנאמר בצו שלא תינתן רשות ערעור על החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, ממילא לא תינתן רשות לכך כשהבקשה היא להארכת מועד שנקבע על ידי בית המשפט."

פרק III - סיכום מסקנות והמלצות

במהלך זריז ומבריק הצליחה הנהלת בתי המשפט להתגבר על אנומליה רבת שנים של פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות וסימביוזה בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, כשניהול מערכת ההוצאה לפועל חוסה תחת "כנפיה" של מערכת המשפט.

שני תיקוני חקיקה ראשית, האחד בחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 33) והשני בחוק בתי המשפט (תיקון מס' 62), יצרו הפרדה מלאה בין הרשות השופטת שתפקידה לשפוט ולהכריע בסכסוכים לבין מערכת ההוצאה לפועל שתפקידה לאכוף את פסקי הדין של מערכת המשפט.

הליכי חקיקתם של שני תיקוני החקיקה נעשו במשולב: הצעות החוק הרלוונטיות פורסמו יחדיו ובאותו מועד (13.10.10) כהצעות חוק מטעם הממשלה. כמו כן פורסמו באותו יום (6.6.11).

מהלך זה יצר "מעמד" ותפקיד חדש במערכת המשפט: הרשם הבכיר אך הוא לא פירט את דרך שילובם של הרשמים הבכירים במערך הגורמים השיפוטיים. בנוסף לכך, לא תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי במקביל, דבר שגרם למבוכה ולשאלות רבות בעניין סמכויותיהם הדיוניות של הרשמים הבכירים.

לדעתנו, מסקירת מצב הדברים במאמר זה, נגזרות ומתבקשות מספר מסקנות והמלצות, אותן נפרט בנפרד בשורות הבאות.

אינטרס מערכתי בטיפוח הרשם הבכיר

אנו סבורים כי קיים אינטרס מערכתי כללי בטיפוחו של הרשם הבכיר: מבחינת הרשות השופטת והציבור הרחב, נראה שהגיוני וראוי ליצור מדרג שיפוטי כזה, שלפיו אדם ימונה תחילה לתפקיד שיפוטי ראשוני/זוטר (רשם בכיר), ורק לאחר שיצבור ניסיון וביטחון ויוכיח עצמו בשפיטה ימונה לתפקיד שופט; ואילו מבחינת השופטים המכהנים בבתי משפט השלום, דומה כי ככל שימונו יותר רשמים בכירים וככל שהרשמים הבכירים ימצו את מלוא פוטנציאל השפיטה שלהם, יהווה הדבר הקלה בנטל המוטל על השופטים ויאפשר את זמינותם של השופטים, לתיקים מורכבים יותר (הכרוכים בסכומים מעבר לגבול סמכותם של הרשמים הבכירים).

במסגרת השאיפה של מערכת המשפט לטפח את הרשם הבכיר, יש לתת את הדעת על תכני עיסוקו בפועל של הרשם הבכיר ועל קידומו המקצועי, ולכך נפנה עתה.

עיסוקו בפועל של הרשם הבכיר

החוק אינו קובע במה יעסוק, בפועל, הרשם בכיר, כמו שהחוק לא קובע במה יעסקו בפועל רשמים רגילים ושופטים. חלוקת העבודה בפועל נעשית בכל מחוז ע"י נשיא המחוז, עפ"י צרכי המחוז ותוך התחשבות באילוצי עומס תיקים ומצאי של כוח-אדם שיפוטי.

מצב הדברים בשטח נכון להיום הוא כזה, שחלק מהרשמים הבכירים בחלק מן המחוזות מטפלים בתיקים אזרחיים תוך הפעלת מלוא סמכויותיהם הנ"ל כרשמים בכירים. כך, למשל, ישנם רשמים הדנים אך ורק בתיקי תביעות קטנות או אך ורק בתיקי תביעות בסדר דין מהיר בסכומים של עד 50,000 ש"ח[31]. אך חלק מן הרשמים הבכירים בחלק מן המחוזות מטפלים עדיין גם בבקשות ובעניינים המצויים בסמכותם של רשמים רגילים ומערכת בתי המשפט אינה ממצה את מלוא סמכויותיהם השיפוטיות כרשמים בכירים.

לדעתנו ראוי לגבש תפיסה ומדיניות כללית של חלוקת עבודה במערך הכולל של הגורמים השיפוטיים. ראוי כי הרשם הבכיר ייתפס וישמש כשופט לכל דבר, במסגרת הסמכויות שהוענקו לו בחוק, לצד שאר השופטים.

אנו סבורים כי הגישה שהייתה קיימת בעבר, לפיה הרשם (הרגיל) תפקידו לעזור ולסייע לשופט ולעשות במקומו פעולות שיפוטיות פשוטות יותר שהינן פרוצדוראליות במהותן, היא גישה שאינה הולמת עוד את התפקיד השיפוטי המיוחד שהמחוקק ייעד לרשם הבכיר. לכן חלוקת העבודה בין השופטים לבין הרשמים הבכירים צריכה להיות, בעיקרון, כזו שבה מנותבים לרשמים בכירים רק תיקים ובקשות של תביעות כספיות המצויות בתחום סמכותם, ואילו לשופטים ינותבו שאר התיקים והבקשות.

התפיסה הבסיסית צריכה להיות, כזו שבה הרשם הבכיר משמש כשופט לכל דבר (אמנם בעל סמכויות מצומצמות), לצד השופט הרגיל. לא אחד מעל השני, אלא זה לצד זה. חיזוק לגישה זו ניתן למצוא בעובדה שסמכות הערעור על פסיקות הרשם הבכיר ושל שופט בית משפט השלום, שניהן הינן למחוזי.

אם הרשמים הבכירים ימצו את מלוא סמכויותיהם ואת מלוא פוטנציאל השפיטה שלהם, הדבר יאפשר להם לצבור ניסיון וביטחון שיפוטיים. הדבר יקל כאמור לעיל על השופטים ויאפשר למערכת במקביל לעמוד על טיב פועלם השיפוטי של הרשמים הבכירים, לצורך בחינת קידומם לכהונת שופטים.

קידומו של הרשם הבכיר

לדעתנו, חשוב ליצור עבור הרשמים הבכירים מסלול קידום מקצועי ברור וריאלי לכהונת שופטים, מסלול שאינו קיים ואינו מוסדר כיום.

עפ"י דברים שנמסרו לרשמים בשעתו ע"י הנהלת בתי המשפט (בין היתר כדי לדרבנם להגיש מועמדות לרשם בכיר), כוונת המערכת היא לעודד ולאפשר קידום של רשמים בכירים לשופטים, אם כי סמכות המינוי החוקית נתונה אך ורק לוועדה למינוי שופטים.

כאן המקום לציין, כי עם מינויים של הרשמים הדואליים ושל רשמי ההוצל"פ לשעבר, לרשמים בכירים, לא שופרו תנאי שכרם (בשונה, למשל, ממקרה של מינוי שופט לשופט בכיר, שכרוך בהטבה בתנאי השכר), למרות שנוספו להם סמכויות ותפקידים. תנאי שכרו של הרשם הבכיר, כמו אלו של הרשם הרגיל, נמוכים עדיין מתנאי שכרו של השופט, למרות שהרשם הבכיר הינו, כאמור, שופט לכל דבר במסגרת סמכויותיו החוקיות החדשות. שוני זה יכול להתקבל כמוצדק וכמקובל לפרק זמן מוגבל ומתוך הנחה שהרשם הבכיר יקודם תוך פרק זמן ידוע לכהונת שופט. אך ככל שפרק זמן זה גדל וככל שהקידום לא נראה באופק, ניטל לדעתנו הטעם שבגינו תנאי שכרו של רשם בכיר פחותים מאלו של שופט.

אך לא רק מטעמי תנאי שכר ראוי שהמערכת תפעל לקידום הרשמים הבכירים. קידום זה ראוי גם כדי לחזק ולטפח את מעמד הרשם הבכיר ואת האטרקטיביות שלו בעיני מועמדים פוטנציאליים לשיפוט. כדי שתפקיד שיפוטי של הרשם הבכיר אכן ייתפס ויתקבע כמעין "הכנה" לתפקיד השיפוטי המלא (שופט), יש לוודא שתפקוד כרשם בכיר אכן יוגבל לתקופה מסוימת וחשוב שהציבור ייווכח שאכן רשמים בכירים מתמנים לשופטים לאחר תקופה מוגדרת בה משמשים כרשמים בכירים.

לדעתנו אפוא, ראוי שייקבע מנגנון ברור ושקוף שיסדיר את נושא קידומו של הרשם הבכיר לשופט. ניתן להעריך ולקוות שמנגנון כזה אמנם יקבע. ראוי שיהיה מצב שרשם בכיר ישמש בתפקידו פרק זמן מוגדר (נאמר שנה או שנתיים) ושבתום פרק זמן זה, וככל שהרשם הבכיר מעוניין בכך וככל שניתנות לגביו ההמלצות המתאימות, המערכת תאפשר את קידומו לשופט ותיתן לו עדיפות וקדימות על פני מועמדים שלא מילאו תפקיד שיפוטי, בהליכי מינוי השופטים. שכן, אחרי הכל, מה נכון ורלוונטי יותר למועמד לתפקיד שיפוטי מניסיון שיפוטי מוכח ומוצלח.

בכדי לאפשר בחינה מהותית של התאמת מועמד לשיפוט, אין טוב מלבחון את יכולת ההכרעה, המזג השיפוטי וההתנהלות הדיונית בדיון בתיקים מתחילתם ועד סופם אף אם הם קטנים יחסית בהיקפם.

כך שמעבר למימוש התכלית התחיקתית, פתיחת חסמים ומתן אפשרויות ביטוי משפטי וקידום, אימוץ גישה זו תביא לתועלת מצרפית לכלל ציבור המתדיינים.

אבי כהן ומנחם (מריו) קליין

כסלו, תשע"ג

לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:

• בג"ץ 379/07 רמזי חוראני- רשם בית משפט השלום בעכו נ' שרת המשפטים- גב' ציפי לבניתק על 2008 (2) 26.
• רע"א (מחוזי מר') 45881-03-12 דינה מליחי נ' ציון שרעבי תק-מח 2012(3), 3206 (2012).
• רע"א 121/12 אברהם פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע''מ, תק-על 2012(2), 4190, (2012)

*אבי כהן- כיום רשם בכיר בבימ"ש השלום בת"א, ובעבר רשם דואלי: רשם בימ"ש השלום בת"א ובמקביל רשם ההוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בת"א.

*מנחם (מריו) קליין שופט בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מרצה באוניברסיטת בר-אילן, דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת תל-אביב.

**המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין